אבצס הנו כיס דלקתי היכול להופיע בכל מקום בגוף.
אבצס על פני העור שכיח ביותר, ביחס לאותה התופעה באיברים פנימיים כגון הריאות, כלי הדם, העצמות, רחם ועוד.
כאשר אבצס מופיע על פני העור, הוא לרוב פנימי, תת עורי, חם כואב, אדום, קשה ונפוח. דבר המצביע על האזור המודלק.
מן הזווית הרגשית, אבצס רגשי:
תגובה לאירוע רגשי כואב במיוחד. צער עמוק על אדם קרוב שנעלם או נפטר, אובדן של משהו או משהו שמותיר מאחוריו רק כאב. כאב טראומתי ופתאומי. חוויה רגשית קשה במיוחד המותירה את האדם ללא יכולת לתאר או לתקשר לעולם את עצמו ואת החוויה שחווה. הכאב נותר בפנים, ללא יכולת קומוניקטיבית אפילו של האדם מול עצמו.
אז הכאב הופך לסומטי (גופני) דרך האבצס.
מצבים מסוג זה (כאב רגשי ללא יכולת תקשורתית ההופך לפיזיולוגי) הלו הם מצבים בהם האדם אינו זוכר יותר ואינו מודע יותר לחוויה הראשונית שגרמה לסבל הרגשי, הוא נותר רק עם התוצאות הארוכות טווח בדרך כלל, אותן ניתן להבין דרך הסימפטומים הפיזיולוגיים.
כאשר השתיקה לאורך הזמן הולכת ומעמיקה את הכאב (שהופך בעצמו לכרוני, וללא שום ביטוי רגשי כלפי העולם) הדבר מהווה סיבה להיעלמות הרגשות, העולם הרגשי של האדם כמו ש”מת”, דבר המוביל לחזות עייפה, האדם נראה כמו שמזדקן בטרם עת, לאות עמוקה, חוסר בחיות, צבע העור כהה – דהוי, חסר ברק, כמו שנופל. מופיעים קמטים עמוקים על פני האדם כנראה כזקן, למרות שהוא עשוי להיות צעיר.
כל סימפטומים המבטאים את עומק הכאב הרגשי, שהפך לגופני לאור אי היכולת התייחס עליו, אפילו של האדם מול עצמו.
סוגי אבצסים:
1- אבצס אקוטי:
אירוע רגשי אקוטי. תגובה רגשית לאירוע עכשווי, לרוב זוהי תגובה חזקה מן הזווית הרגשית שהאדם עדיין ברמת מודעות אליה עקב המיידיות.
2- אבצס כרוני:
אבצס הנותר יותר משלושה חודשים על פני הגוף ובעיקר על פני העור, הנו אבצס כרוני.
זהו סימן לסומטיזציה עמוקה של כאב רגשי, טראומה רגשית שלא ניתן להתייחס אליה, היא תקועה במערכת ללא יכולת עיבוד של התוכן הרגשי. אז החוויה הופכת לכרונית המובן הרגשי של “כניעה” רגשית לאי היכולת לבטא את המצוקה.
3- אבצס פנימי, תת עורי, כואב:
ככל שהוא כואב יותר, מודלק יותר, נפוח וקשה, זהו סמן לאקטיביות הרגשית שמאחורי האבצס. האדם עדיין נאבק עם האירוע הטראומתי.
4- אבצס פנימי, תת עורי ללא כאב:
זוהי אינדיקציה לוויתור וכניעה רגשית של האדם להתמודדות עם מוקד האירוע שזעזע אותו. האדם כמו ומסתגל לחיים עם הכאב.
זהו שלב עמוק יותר, וכן זהו אבצס “בעייתי” יותר.
5- אבצס מפריש מוגלה:
כל סוגי ההפרשות מן האבצס מלמדים על מצב טוב יותר מן הזווית הרגשית ביחס לאבצס שאינו מפריש, והמוגלה מצטברת בפנים.
מוגלה שמצטברת בפנים הנה סימן להצטברות המצוקה הרגשית ועוצמה של הכאב הלא מדובר.
ההפרשות הן דבר חיובי מאוד, הן מן הזווית הפיזית והרגשית כאחד.
6- סוגי ההפרשות מן האבצס ומשמעותן:
א- הפרשה שיוצאת בעוצמה:
מבטאת את עוצמת הרגש הכבוש וכיצד הוא משתוקק להתבטא ולהתנקות, דרך היציאה שלו לאוויר העולם.
ב- הפרשה שיוצאת לאט ובאיטיות, כמו חוט ניגר של נוזל:
הפרשה המצביעה של חולשה עמוקה, כוח וויטאלי בדרגה נמוכה, אדם חלש מן הזווית הרגשית לאור ההתמודדויות שקדמו לסוג הפרשה זו.
ג- הפרשה סמיכה – מימית:
ככל שההפרשה סמיכה יותר זוהי אינדיקציה לאיכות הרגשית שמאחורי האבצס.
סמיך מאוד משקף רגש קשה, גולמי, מצב מודעות בסיסי לאור הקושי להתייחס למציאות כואבת.
ככל שההפרשה מימית יותר, זוהי אינדיקציה ליכולת “לאוורר” את העולם הפנימי של האדם ממה שהכאיב לו.
ד- צבע ההפרשה:
ככל שצבע ההפרשה עכור, סמיך וחזק יותר, זוהי אינדיקציה לעד כמה הרגש “גולמי” ולא נגיש קוגניטיבית לאדם עצמו.
הפרשות מנוזל בהיר, עם צבע צלול ואחיד, זוהי אינדיקציה לדרגת נגישות רגשית גבוהה יותר, עם פתיחות ומוכנות של האדם לשיחה על הנושאים קשים.
הפרשות דמיות, עם דם טרי או דם המעורב עם מוגלה, משקפות על כאב עם אופי כרוני מאוד, הנוגע במרכז החיים של האדם.
הדרך המרכזית למקד את המקום שם קיימת המצוקה הלא מדוברת זהו דרך המיקום של האבצס בגוף. מיקומו של האבצס משקף באופן הישיר ביותר על המקום שם קיימת הטראומה הלא מדוברת.
א- הופעה של אבצס באזור האגן, עשויה להעיד על טראומה מינית
ב- הופעה של אבצס על עצם הזנב משקפת טראומה הקשורה לביטחון היסודי של האדם בחיים הפיזיים.
ג- הופעה של אבצס באזור המשפעות משקף על כאב הקשור לאינטימיות מינית.
ד- אבצס על החזה משקף על פגיעה הקשורה ל”אגו” של האדם במובן של תחושת ריסוק של מה שהאדם בנה במו ידיו.
ה- אבצס המופיע על פנים (כאן יש לחלוקה בפנים באזורים השונים משמעות שונה) משקף על הפגיעה במבנה האישיות הבסיסית וכן בביטחון של ההופעה החברתית.