בדרך כלל, כשדבר מה בגוף, יצא ממקומו הטבעי, מן ההרמוניה הנכונה של הגוף, אז מופיע כאב.
כאב זהו הביטוי המיידי לדבר מה שאינו במקומו.
מקום הכאב, סוג הכאב מעידים בדרך הכלל על המוצא ממנו הכאב נובע (כאב דלקתי, כאב של שינויים במבנה שלד שריר, כאבים עקב בעיות באיבר פנימי ועוד)
כאב הינו תסמין הכרחי ונחוץ המודיע לאדם כי דבר מה יצא מאיזון, ומחייב תשומת לב מיוחדת שעניינה שמירה על הבריאות.
מצבים קליניים ללא כאב, ללא תחושה כלשהי, מהווים מקור עמוק לדאגה. זהו סמן לחולי הרבה יותר עמוק ביחס לחולי הבא עם תסמיני כאב.
באמת, הקיום האנושי, מתחילתו ממש, בא ומתחיל בכאב עצום, זהו הכאב של הלידה, המעבר של הוולד בתעלת הלידה. וגם עם הילד נולד בניתוח קיסרי, במפגש הראשוני עם העולם הינה חוויה הכרוכה בכאב עצום. כאב שהוא כידוע גם מנת חלקה של האם היולדת.
אם כן – במצב בריא, כאשר כל חלק במכלול אנושי, ממקום במקומו הנכון והמדויק, ופועל את חלקו בשלם האנושי, שם אין כאב פיזי. (יש כאבים מסוג אחר)
וחולי גופני, עינינו האזהרה הראשונית של דבר מה שיצא מקומו הטבעי, ועשוי להיות מסכן חיים.
להתמודדות של כל אדם עם נושא הכאב, יש שני מרכיבים מרכזיים:
1- הכאב ה”אובייקטיבי”, הכאב הגופני, זיהוי מקור הכאב וההתמודדות הישירה על סיבות כאב פיזיולוגיות מאובחנות וידועות (פגיעות ספורט למשל, או דלקות מקומיות ועוד)
2- נקודה שנייה היא המרכזית וחשובה:
מהי הגישה הפנימית של האדם כלפי הכאב,
כיצד האדם חש כלפי הכאב, מהי דעתו על הכאב.
כיצד האדם מתמודד עם הכאב, מהי גישת היסוד בתוכו להתמודדות עם הכאב.
היחס, הדעה ואופן ההתמודדות של האדם עם הכאב, הינה הנקודה המרכזית בתופעת הכאב, בעוצמה שלה, ובעיקר התהליך ההבראה מן המקור המכאיב.
יש אנשים שכאב קל “מוציא אותם מדעתם”, עקב חרדות המתלוות לכאב יחסי, והופכות את הכאב לדבר שחורג מן הכאב עצמו.
זוהי המשמעות הניתנת לכאב, עם חרדה, גישה ותחושה שה”חיים קרבים לסיומם” עקב הופעת הכאב.
אז אין לכאב הגופני משמעות רבה, עיקר הנושא בטיפול בכאב מתייחס ישירות לגישה הפנימית שיש באדם על הופעת הכאב ועל מה הכאב מלמד על אותו האדם.
על מה הכאב הגופני מעיד?
בדרך כלל – על מצוקה עמוקה יותר, שהיא רגשית, ומתבטאת דרך כאב פיזי.
ויש אנשים המסוגלים “לסבול” כאבים ברמות שאחרים היו “מתעלפים”. עקב יחס וגישה לנושא הכאב.
עקב גישה ההופכת את הכאב למשני ביחס לנושא עליו הם מחויבים, דבר זה ניכר בקרב לוחמים, או אנשי ספורט, או אנשים עם רצון ומחויבות חזקה ביותר למטרה ולהגשמה עליה הם שואפים.
אם כן, ההתמודדות המרכזית עם כאב, כאשר כאב מתעורר, מתמקדת בכוחות הנפש שיש לאדם, ביכולת ההתמודדות שיש לו עם מצבים קשים ולא נעימים. ויכולת ההכלה והעבודה של האדם עם הכאב ומשמעותו.
כאב מופיע בשלוש רמות:
א- כאב גופני: כאב שמוצאו מסיבות גופניות מאובחנות.
ב- כאב רגשי: כאב המתייחס למצוקה רגשית. אובדן של דבר מה, פרידה מאהוב, תקווה למשהו שהיה ונגוז, אכזבה ביחסי אנוש, ועוד… כאב רגשי הינו עמוק יותר וקשה יותר להתמודדות ביחס לכאב הגופני.
ג- כאב קיומי: האדם נולד ובא לעולם מתוך חווית כאב.
החוויה הראשונית של האדם בעולם הינה חווית כאב. המפגש הראשוני של האדם עם העולם, הינה דרך חווית הכאב.
חוויה זו הולכת עם האדם כל ימי חייו, ויש שהיא מנועה התפתחותי עצום המוביל לחידושים וגלויים מסוגים שונים, עקב הכאב הדוחף לתהליך גדילה. ויש שכאב קיומי זה מוריד את האדם שאולה.
נכון יותר לקרוא לכאב הקיומי: ייסורים, ייסורי הנפש.
ייסורי הנפש – אין אדם ללא כאבים אלו. בדרגות שונות, ברמות שונות של יחס לכאב זה, או מודעות עליו. אך כל אדם מעצם היותו נולד לעולם, מכיל בתוכו את הכאב הבסיסי הקיומי.
כל כאב הינו מנוע לשינוי, אף אדם (במובן הטבעי) אינו מעוניין לשמר כאב. הכאב הינה חוויה הדוחפת את האדם לשינוי, כאשר הכאב הינו הסמן לאן על האדם ללכת כדי “לפתור” את אי הנוחות הקשורה לחוויית הכאב.
מאחורי כל הופעת כאב, מתעוררת השאלה:
מה קרה? מה לא במקומו? מה שהיה קודם שלא היה מודע כאשר לא היה שם כאב, וכעת יש כאב?
שאלות אלו מראות כי דבר מה שהיה “מובן מאליו”, ולכן לא קיבל את הערך והמקום הראוי לו, מחייב מן האדם הערכה מחודשת על חייו, על מצבו, על בריאותו ומקומו בחיים.
תהליך זה מביא עימו תבונה שלא הייתה לאדם בראשונה, הכאב במובן זה, בא לשרת תהליכי גדילה והתפתחות שהם חלק מן ה”מסע” של האדם בחייו הנוכחיים.
הארכיטיפ של כאב: דבר שהיה במקומו הטבעי, ונלקח מן האדם.
לכן הכאב קיומי המייסר, הינו הכאב העמוק ביותר, הדוחף את האדם ל”מסע” החיים שלו, כדי להחזיר לעצמו את מה שאבד בתוכו, ומסב לו ייסורים רבים.
זהו מסע החיים של כל אדם, כאשר תשומת לב לכאב הקיומי, הבנה שלו, עבודה עימו, בירור מוצאו של כאב זה, מהווים סימני דרך מובהקים למקום עליו האדם שואף בחזרה למקורותיו.
יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשע”ט