Diabetes – ביוונית עתיקה, “מים הזורמים דרך” (הם שמו לב לקשר לריבוי שתן במחלה זו)
Mellitus – “מתוק מדבש”.
הארכיטיפ של הטעם המתוק: הטעם שנותן הנאה לחיים, הטעם שממנו האדם מפיק את תחושת ההנאה. טעם זה מביא להזנה בסיסית של תחושת הזנה מגורם חיצוני, לכן הטעם המתוק קשור ליחסי אנוש, שם יש הזנה הגורמת לתחושת “שובע” רגשית, תמיכה ושאיבת כוחות מאדם קרוב.
הארכיטיפ של מחלת הסוכרת:
היעדרות של הנאה מן החיים, האדם אינו נהנה יותר ממעשיו, מחייו, ומעבודתו.
בדרך כלל היעדר ההנאה ממה שהאדם עסוק בו בחיי היום יום שלו, המוביל למחלת הסוכרת, אינו מבוסס על אירוע חד פעמי, אלא על תקופות זמן ארוכות שהאדם חש כי הוא הפך ל”רובוט” בעשייה שלו. מה שבעבר היה מלא בתוכן ובמשמעות, כעת אינו מזין יותר, אלא גורם לשאיבת אנרגיה יומית, לשחיקה ההולכת ומעמיקה, וכן לתחושת ריק, לאור העשייה השוחקת.
בסוכרת סוג 2, סוכרת מבוגרים, מחלה הנוטה להתפתח לאור אורח חיים מסוים, קיים חיסרון עמוק של גורם מזין, יש באדם הסוכרתי צורך עמוק (שברוב המקרים אין האדם מצליח לתקשר את התסכול על החוסר הגדל והולך) להזנה שדרכה האדם חש כי אינו לבד, דרך ההזנה האדם מקבל תמיכה שגורמת לעשיית היום יום שלו, להיות בעלת משמעות ותוכן… במקרים רבים היעדר המשמעות מן העשייה אינה קשורה כלל לעיסוק וריבוי האחריות שיש על האדם, זוהי חוויה פנימית של ריק המוביל לעייפות ולאיבוד המשמעות עקב כך.
הצורך העמוק של האדם הסוכרתי הינו בהשבת הטעם של החיים על ידי קשרים אינטימיים (ברוב המקרים) או על ידי עשייה המביאה למשמעות מזינה (במקרים רבים, העשייה גרמה לשחיקה עמוקה, דבר שגרם לאיבוד המשמעות, וההנאה שהייתה שם בראשונה)
במקרים רבים, היעדר אינטימיות ביחסים זוגיים, כאשר יש לאדם הסוכרתי צורך עמוק ביותר לתמיכה מזינה מן הצד השני, אך הצד השני (מן הזווית של הסוכרתי) אינו קשוב, זר ומנוכר, קר עד כאב. זהו התשתית הרגשית המהווה סיבה להיעדר המתיקות המזינה ביחסים זוגיים.
ככל ש”טעם המתיקות” המביא עימו הנאה, משמעות, הזנה, כוחות מחודשים, יכולות ליצירה, נעדר מן האדם. מתחילה להצטבר בתוכו מרירות, נוקשות, נפשו כביכול “מתייבשת”. העשייה שלו הופכת לאוטומטית נעדרת בחיוניות (עקב המחויבות של האדם למשהו, אין בו אפשרות לראות במנוחה אופציה, לכן הוא מתייבש עקב עשייה שאין שם חיוניות מתחדשת)
בסוכרת מבוגרים, עיקר הנקודה להתבוננות טיפולית הינה בצורך להשבת ההזנה של הטעם המתוק לחיים, המזין, המביא לידי מציאת משמעות ושמחה מחודשים.
שמחה מנקה את המרירות שהצטברה בנפש האדם הסוכרתי, לכן שאלה טיפולית משמעותית ביותר הינה כיצד להשיב את השמחה שהייתה בעבר, ונגוזה.
בסוכרת נעורים סוג 1, מחלה שהאדם הופך לתלוי מלא בצריכת אינסולין, אין קשר ישיר למה שתואר למעלה, מכיוון שזוהי מחלה הנחשבת לתשתית גופית מולדת, עם נטייה גנטית. אך גם במחלה זו (המתפרצת בגיל מוקדם, לרוב עד 30) יש בדרך כלל גורם מחולל המקדים להתפרצות המחלה.
ברוב המקרים קרה דבר מה בחיי הנער-ה, ששינה את תנועת החיים היציבה שהייתה עד כה. לפתע יש לאדם אתגר חברתי, משפחתי, המשנה את משק האנרגיה הפנימי שלו. לפתע מצבו החברתי משתנה דרמתית עקב מעבר לבית ספר חדש, או ההורים מתגרשים, דבר שתופס את הילד לא מוכן וגורם לזעזוע לגבי תחושת ה”אדמה” והיציבות שלו.
במקרים של סוכרת נעורים, ה”אדמה” של הילד, אינה יציבה בתשתית הראשונית שלה, הנער-ה, נראים כביכול יציבים, עם תנועה גמישה וביטחון, אך תחושת היסוד בתוכם אינה כך, יש להם (בדרך כלל) נטייה לחפש גורם ביחסי האנוש דרכו הם חשים מוגנים ובטוחים, הם זקוקים לתמיכה וידיעה וודאית בנוכחות הקבועה של גורם דרכו הם חווים יציבות.
לכן ניתן לזהות כבר בגיל צעיר יחסית מי הוא נער-ה, העשוי לפתח עקב תנועת החיים המשתנה, ולהוציא מן הכוח אל הפועל את הפוטנציאל של מחלה זו.
נטיות בולטות מן הזווית הרגשית הקודמות להתפתחות המחלה:
1- חוסר ביטחון לאור מצבים משתנים.
2- צורך ותלות באדם קרוב, דרכו הילד חש מוגן ובטוח.
3- חשש וקושי להסתגלות במצבים משתנים, או קושי בזמני מעבר, מן הבית לגן, מן הגן חזרה לבית וכו’.
4- חרדות מגורמים שאינם נראים לעין: שדים, רעידות אדמה, מוות של אדם קרוב, קטסטרופה אקולוגית ועוד..
5- נטייה לחולשה של המערכת החיסונית. יש ברקע נטייה לחולי אקוטי רב ועמוק של דלקות מסוגים שונים. טיפולי אנטיביוטיקה מחלישים בטבעם, וגורמים להאצה באפשרות לחשיפה של חולי זה.
בסוכרת נעורים, עיקר הנקודה להתבוננות טיפולית, הינה כיצד לחזק את ה”אדמה” של הילד, וכיצד לאפשר לו ביטחון המוביל ליכולת הסתגלות במצבים משתנים.