kobyספר במדבר כולו עומד בסימן מסעות בני ישראל במדבר, למן יציאתם מארץ מצריים ועד לכניסה לארץ המובטחת היא ארץ ישראל. בני ישראל פוסעים במדבר מ”ב מסעות, כמו שמתואר בפרשה האחרונה, פרשת “מסעי”, שם מתואר “וייסעו ויחנו, וייסעו ויחנו” מ”ב פעמים. 42 המסעות של בני ישראל במדבר הינו משל אנלוגי לתהליך ההתפתחות של האדם בחייו, על האדם לעבור 42 מסעות או פרקי חיים, עליו לפסוע 42 פסיעות שהן מתארות את רגע לידתו (יציאת ישראל ממצריים) ועד להשלמת הייעוד והתכלית שהיא באה במשל בהגעה לארץ המובטחת. בין הלידה ועד להגשמת התכלית יש 42 תחנות שהן כולן נלמדות דרך מסעות ישראל במדבר. המסעות הן הדרכה ורמיזה למהמורות הצפויות ולמכשולים, הקשיים, המבחנים, האתגרים אותם האדם יעבור במסלול חייו. לכן לימוד ספר זה משמעותי מאוד לאדם ההולך בדרך. בספר זה האדם מקבל כמו “מפה” של השלבים השונים ושל דרגות הקושי הצפויות לו בכל שלב בהתמודדות של אתגר הדרך.
ספר ויקרא עומד בסימן קריאת האל לאדם. כאשר האות “אלף” ב”ויקרא” הינה אות קטנה, לאמור שהאלוהות מקטינה עצמה לגודלו של האדם על מנת לאפשר יצירת קשר. אם האלוהות תיחשף לאדם כמו שהיא, האדם לא יעמוד ויקרוס מייד מגודל המעמד, לכן האלוהות בחסדה מצטמצמת לגודלו היחסי של האדם וכך מושכת אותו למקומות גבוהים יותר, החורגים ממקומו שלו. האדם פוגש את האלוהות כפי מקומו לאחר מכן תהליך המשיכה שלו להמשך האבולוציה, חורג ממקומו הראשוני, למקומות שאינם אישיים יותר. הקריאה האלוהית פוגשת את האדם ממקומו הפרטי, ובמעמדו האישי, אך מתפתחת לאחר מכן למקום שאינו קשור ישירות לאדם עצמו, ואולי הוא עצמו משני לחלוטין בהמשך הדרך.
לאחר שמיעת האדם את הקריאה האלוהית, אז מתחיל מסעו בעולמו, ואז מתחילה “לידה” והתהליך שספר “במדבר” מציע ומלמד. (הלידה של האדם הינה כפולה, האחת לידתו דרך אימו, היא הלידה הביולוגית והשנייה הינה הלידה שהיא תוצר של שמיעת הקריאה האלוהית)
לכן ספר במדבר מיועד לאנשים ההולכים בדרך, ואז יש לספר זה היגיון עמוק, שכולו בסימן הנחיות והדרכות למקומות שיש להיות מודע להן בעת שהאדם פוסע את דרכו, כאשר כול המסעות של בני ישראל וקורותיהם במדבר אינם אלא משל ומליצה, רמיזה, הדרכה והנחייה לאדם ההולך את דרכו הפרטית למען הגשמת הייעוד והתכלית.
פרשת במדבר מראה את אופן ההליכה ואת סדר ההליכה. היא מראה ומלמדת כי יש משמעות לצורת ההליכה של האדם וההליכה עצמה אינה אקראית, אלא דרך מסודרת ומאורגנת היטב. ארגון ההליכה סב כולו סביב אוהל מועד, ללמדך שאופן ההליכה של האדם בעולמו מתחיל תמיד מן העמוק, מן העיקר, מתוך העיקרון הבסיסי שבו הוא אוחז, ומשם הדברים ומעשיו השונים מתפרטים למעשים ולתהליכים פיזיים וקונקרטיים. לכן בשלב הראשון כמו שהוא מובא בספר במדבר, על האדם לברר עם עצמו את הערך והעיקר, ואת נקודת המרכז ממנה הוא בא לעולם, איזה תוכן חי בליבו. מהם הנושאים שהם עיקרי חייו ועליהם הוא נישען ומתוכם הוא יוצא לעולמו. נקודה זו מחייבת בירור שכן היא אינה אחידה ויש בתוכה כמה מימדים של נטיות מולדות, רגשיות, מהלכי חיים שנבנו באדם עד לנקודת זמן זו, נטיות ראשוניות מוקדמות יותר שאינן קשורת לזמן למקום ועוד… את כולם על האדם לברר על מנת שליבו והפלטפורמה ממנה הוא בא למסעותיו יהיו ברורים ואחידים, וידועים באופן גלוי ומודע לו בעצמו.
אלה הם ארבעת שלבי ההליכה.
א- הפרשה מתחילה בפקודי השבטים למספר אנשי הלוחמה האפשריים.
ב- לאחר מכן הפרשה מראה את סידור ההליכה על פי דגליהם סביב אוהל מועד.
ג- שלב שלישי הינו סידור שבט לוי ואופן העבודה שלו ביחס לאוהל מועד וכן את סוגי העבודה שיש להם לעשות.
ד- ולבסוף ה”דאגה” של האל לכל יחיד ופרט מעובדי שמו, עד לאופן של תנועת הקודש בעת העם הולך. ” וְזֹאת עֲשׂוּ לָהֶם, וְחָיוּ וְלֹא יָמֻתוּ, בְּגִשְׁתָּם, אֶת-קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים… וְלֹא-יָבֹאוּ לִרְאוֹת כְּבַלַּע אֶת-הַקֹּדֶשׁ, וָמֵתוּ ” (במדבר ד’ –י”ח,כ’)
(ספר “שמות” מתאר את בניית האוהל, ספר “ויקרא” מתאר את סוגי העבודות הנעשות בתוך וסביב המשכן וספר “במדבר” מתאר את אופן ההליכה והתנועה של מורכבות זו)
סידור זה מקביל, מלמד ומראה את ארבעת רמות הקומוניקציה של האדם עם הסובב, וכן את הפעולה האורגנית של המבנה הגופני האנושי.
שלב ראשון, שלב ספירת החיילים, הינו תהליך המגע של האדם עם הסובב, תפקוד המערכת החיסונית שעניינה שמירה והגנה מן העולם ושמירה על ההרמוניה הפנימית, וכן מערכת כלי הנשימה שהיא הראשונה לבוא במגע עם העולם.
שלב שני – סדר ההליכה והדגלים, מראה את הקשרים השונים של כלל התנועה המטבולית במבנה האנושי (המערכת ההורמונאלית) וכן את תהליך ההתפתחות הפיזית וחלופת התאים בגוף.
שלב שלישי – עבודת הכוהנים, עבודת הקודש – הינו המהלך הרגשי רוחני של האדם, תהליכי מחשבה ואופן ההשפעה שלהם על הגוף ועל כיוון התנועה של האדם בחייו (כיצד מתרחש הקשר הנפשי גופני)
שלב רביעי – דאגת האל לאוהביו – הינו במודעות של האדם מהרובדים העמוקים של הופעת האלוהות בליבו, יכולת הקשב לתנודות הלב, ההבנה המעשית של תנודות אלו, ויכולת ההבנה לגבי משמעותם הקונקרטית.