תקופת הזמן, המקבילה מבחינת ההתפתחות האנושית לסולניים, מתחילה ב1240 לספירה ומסתיימת ב1500 לספירה לערך. תקופה זו הינה תקופת “תור הזהב הספרדי”: בשיא פריחתה מושלת ספרד ברוב עולם המערבי. בספרד עצמה הכנסייה הקתולית שלטת ומכתיבה בכוח ובאילוץ את עצמה ואת דרכה על כלל התושבים. עדיין יש מאבקים בין האיסלאם שכבש את אנדלוסיה ודרום ספרד, לנוצרים הקתולים אך בסיכומה של התקופה הנצרות הקתולית היא השלטת על ספרד, והיא מכתיבה את כללי ההתנהגות, את אופייה של התרבות, את היחסים הבין הלאומים והדתות שחיות תחת כנפיה, תוך שהיא משליטה את מרוצה באכזריות על תושביה.
מטרת מאמר זה הינה להציג ולהראות כיצד צמח (ולכן התרופה העשויה ממנו), היושב במיקום קונקרטי בתוך הטבלה, מהווה סמן תרבותי. כיצד כלל ההיבטים של צמח מהווים סיבה וגורם לאירועים היסטוריים בעלי משמעות, הבונים ומכתיבים לאנושות את המשך דרכה והתפתחותה, לטוב ולרע. המאמר מנסה להראות כיצד הצמח, המייצר אטמוספרה איכותית קונקרטית, הוא זה שפותח את החלל, ולכן מייצר את התרבות המקבילה אליו. (לכן נמצא שתרופה לעיתים מבטאת תקופה, לעיתים פילוסופיה ולעיתים היא מגלמת דמות מרכזית ודומיננטית בהשפעתה באותה תקופה).
לדוגמה: התרופה Belladonna
אנרגיה – אנרגיה מתפרצת: שקט ולפתע יש התפרצות מהירה, עוצמתית, חזקה ומפתיעה בעוצמתה. החמרה ב3 אח”הצ.
היבט גופני– מוח ועצבים, כלי הדם, רקמות רטובות.
היבטים רגשים – אלימות פתאומית, התפרצות של רגשות ללא בקורת – בא בהפתעה וללא פרופורציות. נטייה לכעס ולביטוי רגשי עצמתי: קול ודיבור חזקים. פחדים עוצמתיים – פחד מכלבים. חושים מחודדים ומגיבים מהר לגירוי קל.
היבטים מנטאלים – תפיסת עולם של “לטרוף את החיים”, להספיק את הכול, לגעת ולחוות את הכול. בעוצמה ובהרבה רעש, צורך לחוויה חזקה.
מקבילה היסטורית:
בתקופה זו קיימת ניגודיות חריפה וקיצונית בין “ציד מכשפות” הניזון מן הכנסייה הנוצרית (שחששה מכול חידוש, ולכן פחדה ורדפה את המשכילים, תוך שהיא צוברת כוח והשפעה באמצעות ההרג והדוגמטיות) – לבין הרצון של הזמן והתרבות להתפתחות ויצירה. צד הבא לידי ביטוי דרך אנשי מופת כרוג’ר בייקון, דה וינצ’י, מייסטר הקארט, ועוד רבים. אנשים אלו, אינדיוודואלים וחריגים לזמנם, נאלצו בחלקם להתכופף לכס הקדוש כדי לשרוד, וחלקם הואשמו בכפירה וניצלו או שנרצחו כך או אחרת.
על ציד המכשפות:
בהתאם לאמונה הרווחת באותה עת על טיבן של מכשפות (דיכוי מוחלט של ההיבט הנקבי שהחל בטור הקודם), בני אדם החשודים בכישוף נאלצו “להבחן”, ורבים מן המבחנים היו קטלניים. דהיינו ,אם החשודה לא הייתה מכשפה, והייתה אמורה לצאת זכאית, היא הייתה מתה במהלך הבדיקה.
למשל: מכשפה אמורה לצוף במים. החשודה הושלכה מצוק גבוה אל תוך מים עמוקים כשידיה ורגליה קשורות. אם טבעה, יצאה זכאית. אם נחלצה, הורשעה כמכשפה והוצאה להורג בשריפה או בתלייה…. או: למכשפה יש נקודה בגוף, שאינה מדממת כתוצאה מדקירה. החשודה נדקרה שוב ושוב במהלך החיפוש אחר נקודה כזו. אם נמצאה נקודה כזו החשודה הורשעה כמכשפה, אך אם לא נמצאה הנקודה, החשודה הייתה מדממת למוות. מכשפה יכולה להימלט מכל מצב כאשר היא נתונה בסכנה אפילו כשידיה ורגליה קשורות, לכן היו קושרים חשודות ומעלים אותן על המוקד: אם הייתה בורחת – הריי היא מכשפה, אם לא- הייתה יוצאת זכאית לאחר שנשרפה למוות… בנוסף לכך יש לציין שנשים נשרפו גם כדי לספק בידור זול לקהל הצופים. כך או כך, כאשר אישה הואשמה כמכשפת, גורלה נחרץ, ללא אפשרות למחילה או לכל דבר אחר, חוץ ממוות בשריפה, בטביעה ועוד.
בנוסף, מגע של מכשפה מפסיק את הקללה שהטילה. החשודה התבקשה לגעת במאשימים (המקוללים כביכול), כדי לראות אם מגעה יפסיק את התופעה שהוגדרה כקללה (התכווצויות ועוויתות – שאכן אופייניות לסולניים)
תמה הומיאופתית של הסולניים – הדיכוטומיה המהירה של התנועה בין בריאות לחולי. אדם נראה טוב, ולפתע חולה באחת. מתקשר לדיכוטומיה בין מחשבה וייחודיות אינדיווידואלית מתקדמת לגישה פנאטית הרסנית שאופיינית לתקופה.
דוגמה נוספת: התרופה Capsicums (פלפל אדום)
אנרגיה – התכנסות (שונה מכל הסולניים) – האנרגיה פונה כלפי פנים.
גופנית – מסטואידיטיס, מערכת התנועה המטבולית איטית ויוצרת רפיסות של הקרמות בגוף, כליות, רפיון של רקמות חיבור, הגוף הופך לרך.
רגשית – געגוע עמוק לבית או למשהו קרוב. חיסרון של משהו קרוב שקשור לתמיכה של בניית ה”אגו”. כאב עמוק מחיסרון זה.
מנטאלית – תפיסה של חיסרון ותלות במישהו או במשהו כדי לחוש עצמו יציב ועצמאי.
מקבילה היסטורית
ג’אלל א דין רומי – משורר סופי מתקופה זו. איש הגעגוע, הערגה, האהבה, הכמיהה, איש ההתכנסות לחיק האל, הבדידות והכאב, האושר והאובדן (התמסרות) במחול הריקוד הקדוש.
“חֲבָל, מְאֻחָר. בּוֹדֵד עַל הַמַּיִם.
הַיָּם מִסְּבִיבִי, נֶעֶלְמוּ הַחוֹפִים.
לַיְלָה, סִירָה, עֲנָנִים.
מְנַסֶּה לֹא לִשְׁקֹעַ. אֵין טַעַם. טָבַעְתִּי מִזְּמַן,
וּמִתַּחַת לְגַל אֲנִי חַי בְּחַסְדֵּי אֱלֹהִים.
אֲהוּבִי! זֹאת הַקִּרְבָה שֶׁלָּנוּ, שֶׁלִּי – שֶׁלְּךָ:
כָּל מָקוֹם בּוֹ תִּדְרֹךְ, שָׁם אֶהְיֶה לְמִדְרַךְ רַגְלְךָ.
מָה מוּזָרִים הַחֻקִּים בְּדַת הָאַהֲבָה! הֲיִתָּכֵן?
אֶת עוֹלָמְךָ אֲנִי רוֹאֶה, אַךְ לֹא אוֹתְךָ!
אֲנַחְנוּ יַחַד, לַיְלָה בְּלִי שֵׁנָה, וּמָה הַפֶּלֶא
וּבִלְעָדֶיךָ, אֵיךְ אוּכַל לְהֵרָדֵם?
תּוֹדָה לָאֵל עַל הַלֵּילוֹת־בְּלִי־נִים הָאֵלֶּה
הַבֵּט עַל הַהֶבְדֵּל שֶׁבֵּינֵיהֶם.
בְּתוֹךְ הַנֶּפֶש כֹּחַ רַב טָמוּן, חַפֵּשׂ!
בְּהַר הַגּוּף אוֹצָר בָּלוּם, חַפֵּשׂ!
הוֹ סוּפִי־הֵלֶךְ, אִם לְחִפּוּשִׂים יָצָאתָ
הַחוּצָה אַל תַּבִּיט. הַכֹּל בִּפְנִים, חַפֵּשׂ!
אִם לְחַפֵּשׁ אֶת עַצְמְךָ הֶחְלַטְתָּ, מֵעַצְמְךָ תֵּצֵא.
עֲזֹב הַנַּחַל, אֶל הַמַּיִם הָרַבִּים שֶׁבְּאַמוּ דַּרְיָה תֵּצֵא.
כְּמוֹ שׁוֹר סָבַבְתָּ עַד עַכְשָׁו בְּעֹל רֵחַיִם,
עַתָּה אֱחֹז בְּרֹאשׁ הַצִּיר עָלָיו הַיְּקוּם בְּסִיבוּבִים יוֹצֵא.
אָמַרְתִּי: אֲנִי מַלְכִּי! צָרַחְתִּי: אֲנִי עַבְדִּי!
הַכֹּל חָלַף, אֵינִי עוֹסֵק עוֹד בְּעַצְמִי.
וְרַק דָּבָר אֶחָד בָּרוּר:
אֵינֶנִּי מִתְגָּאֶה עוֹד בְּעַצְמִי.
גְּדוֹלָה הָאַהֲבָה שֶׁבְּדָבָר אֵינָהּ תְּלוּיָה,
גְּדוֹלָה הָעֲבוֹדָה בְּלִי מַטָּרָה גְּלוּיָה.
אִם תְּוַתֵּר עַל קֶסֶם הַתִּחְכּוּם,
אָז תְּגַלֶּה פִּלְאֵי פַּשְׁטוּת שֶׁבַּיְּקוּם.
מֵעֵבֶר לַכְּפִירָה וְלָאִסְלָאם יֶשְׁנוֹ שָׂדֶה,
שָׁם אָנוּ נִפָּגֵשׁ. רֹאשׁ לְהַנִּיחַ עַל הַדֶּשֶׁא
וְאֵין כְּפִירָה, וְאֵין אִסְלָאם,
לֹא פֹּה, לֹא שָׁם.
הוּא בְּלִבִּי טָמוּן וּבוֹ טָמוּן לִבִּי,
רַק הוּא בְּדַם עוֹרְקַי, בְּתוֹךְ גּוּפִי,
וְאֵין יוֹתֵר לֹא אֱמוּנָה וְלֹא כְּפִירָה,
כִּי הוּא כָּל הַיְּקוּם, וּמִלְּבַדּוֹ אֵין לְדָבָר קִיּוּם.
עַל הַלֵּילוֹת לֹא נְדַבֵּר, כִּי בַּיָּמִים שֶׁלָּנוּ אֵין לֵילוֹת.
בַּדָּת יֵשׁ אַהֲבָה, אֲבָל לָאַהֲבָה אֵין קֶשֶׁר לַדָּתוֹת.
הָאַהֲבָה הִיא יָם לְלֹא חוֹפִים, לְלֹא גְּבוּלוֹת,
וּבוֹ רַבִּים טוֹבְעִים בִּזְעָקָה: “יָא־רַבּ!” וְאֵין”.
(תרגום – אלכסנדר פייגן, הוצאת עולם קטן)
תמה הומיאופתית בסולניים
הגעגוע העמוק – longing – המתבטא בגעגוע הדתי של ג’אלל א דין רומי לאהובו, למקורותיו העליונים.
דוגמה נוספת: התרופה Dulcamara
אנרגיה – תגובות לשינויי מזג האוויר
גופנית – מגיב בעוצמה לשינויי מזג אוויר, קור ולחות לכיוון של חום. מוטב מחום ויובש, מוחמר בסתיו ובלילה בעיקר בלילות קרים. מוחמר מאוד מלחות. נחלש עקב שינויי מזג אוויר. חש את השינוי במערכת שלד שריר, דבר הגורם לירידה ברמת החיסון הכללי.
רגשית – כמו שם התרופה: “מר, מתוק”: מרירים ולא מרוצים, מגיבים בדומיננטיות ובעוצמה, שתלטניים, כוחניים, דעתנים, בעיקר בתוך הבית מול בני ביתם.
מנטאלית – תפיסת עולם חד מימדית, העולם צריך לנהוג כמוני, דעתי שלי היא הנכונה והיא הקובעת וכך יש לנהג, כולם צריכים לישר קו מולי.
מקבילה היסטורית
כריסטופר קולומבוס – יוצא ב1492 לגלות ארצות חדשות. בניגוד לטעות נפוצה, לא היה קולומבוס האדם הראשון ואף לא האירופאי הראשון שהגיע ליבשת אמריקה – הראשון היה לייף איריקסון . למעשה, מעולם לא ידע קולומבוס כי הגיע ליבשת זו, וסבר עד יומו האחרון כי מצא את הנתיב הימי להודו. הראשון שהבין שמדובר ביבשת שאינה מוכרת לאירופאים היה אמריגו וספוצ’י ששנים רבות לאחר מכן נקראה היבשת החדשה על שמו: “אמריקה”. עם זאת, האדמה שגילה קולומבוס בעת הפלגתו הראשונה מערבה היא הגילוי המתועד והמוכח הראשון של יבשת אמריקה על ידי בני אירופה. נחישותו להפליג אל הלא-נודע גילתה לאירופה בעת ההיא את “העולם החדש” ובכך פתחה פרק חדש בהיסטוריה של העולם וחוללה שינויים מרחיקי לכת בשתי היבשות. גילוי אמריקה על ידי הספרדים הוביל לתנועה מיסיונרית שניסתה בכוח וללא רחם “לנצר” את האינדיאנים המקומיים שלא הבינו דבר ממה שפגשו, ובאו להיכרות עם הספרדים המיסיונרים בתמימות רבה… המיסיונרים הנוצרים התייחסו למקומיים באדנות, בגסות מתנשאת ובנוקשות, תוך הקטנה שלהם ככופרים עובדי האלילים חסרי זכויות.
תמה הומיאופתית בסולניים
תנועה מהירה של השפעת מזג האוויר, וכן דומיננטיות ונוקשות הבאים לידי ביטוי בתפיסות המיסיונריות שנסעו למקומות עם אקלים שונה והיו למטיפים נוקשים ועיוורים לאחר.
דוגמה נוספת: התרופה Hyosiamus
אנרגיה – החמרת לילה, שינה, קינאה. אנרגיה תוקפנית וספונטנית, שלוחת רסן וחסרת מעצורים
גופנית – מוח ועצבים.
רגשית – בוטה, קנאי, מוחמר מכל סוגי הרגשות. כל הצפה רגשית גורמת למנעד של תגובות קשות, מתוקפנות עד לעירום בפרהסיה, ללא מעצורים וללא התחשבות או בושה. דברן, חרדה ממים.
מנטאלית – מונע מייצרים, תשוקות, רעב למין עם נטיות פרוורטיות.
מקבילה היסטורית –
תומאס דה טורקמדה נולד בכפר בעל שם זהה סמוך לוויאדוליד למשפחה יהודית שהמירה דתה לנצרות בשנת 1420 . בגיל 14 הצטרף למסדר הדומיניקני, וכבר בגיל 32 נשלח להיות אב המנזר סנטה קרוז בסגוביה, שם הכיר את הנסיכה איזבלה, יורשת העצר של קסטיליה, והפך למוודה האישי שלה. איזבלה הוכתרה למלכה ב-1474 ועשור לאחר מכן, לאחר שהקים את האינקוויזיציה בספרד באישור האפיפיור סיקסטוס הרביעי, מינתה אותו איזבלה לאינקוויזיטור הראשי הראשון של האינקוויזציה הספרדית. ) בשנת (1478. השפעתו הלכה וגברה לאחר הכיבוש מחדש של גרנדה מידי הערבים, כיבוש שהוא עודד אותו. ב-1492 היה מראשי התומכים והפועלים לגירוש יהודי ספרד.
האינקוויזיציה הספרדית הינה אחת מן ההמצאות היותר זוועתית, נוראיות ואכזריות, שידעה האנושות. מגמתה הראשונה והמוצהרת הייתה “לנקות” את הנצרות מן הכופרים ועובדי האלילים. ומכאן שמה – “לברר, ” to enquire ” – מהר מאוד היא הפכה למערכת רצחנית ואכזרית, שיכולה לעקור כל אדם מביתו באשם שווא, , ללא צורך בהוכחה ולהוציא ממנו הודעת שווא שהוא אכן כפר, וזאת לאחר עינויים אין קץ. האיקווזיציה הייתה שוטר, שופט ומוציא לפועל של האדם,כאשר התוצאה והעונש הייתה ידועה וצפויה מראש. לנאשם לא הייתה כל יכולת להגן על עצמו: מעצם האשמה היה אשם ורק נותר לו להודות לאחר שעבר את סד העינויים. האינקויזיציה הייתה פולחנית באופייה, והידוע בטקסיה הוא ה- – Auto de fe תרגומו המילולי של “אוטו דה פה” הוא “מעשה האמונה”. בטקס זה, שנערך בכנסייה, הוכרז גזר דינם של הכופרים שנתפסו ונחקרו על ידי האינקוויזיציה – והוצא לפועל. בניגוד למאסרם ולעינוים של החשודים בכפירה, שנעשו בחשאי, טקס האוטו דה פה התנהל בריש גלי בכיכר ציבורית, במועד שהוכרז עליו מראש. מטרתו העיקרית הייתה לזרוע אימה מפני כפירה בנצרות ולחזק את אמונתם של אלה הנאמנים לה.
תמה הומיאופתית בסולניים
עיוות בעולם הרגשי של האדם, מיניות מעוותת ותפיסה הקנאית ורצחנית. אלו באו לידי ביטוי בתומס דה טורקמדה, האיש שאחראי לעינויים ולמותם של אלפים רבים, שפעל מתוך תפיסות דתיות עקומות לחלוטין: בבקר היה קורא את פסוקי האהבה של ישו, ובערב הולך ורוצח אלפים.
דוגמה נוספת: התרופה Lycopersicum (עגבניה)
אנרגיה- רגישות, תגובות מהירות, עדין וחש מהר, מגיב בעוצמה לגירויים חושיים.
גופנית – צד ימין, כתף ימין בעיקר בשריר הדלתואיד, לא מצליח להשתקם לאחר התקררויות, תרופה ספציפית, המשפיע על לחץ דם דיאסטולי (נמוך) – כאשר הוא גבוה מדי. דופק לב לא סדיר.
רגשית – אדם עדין עם התפרצויות ספונטניות לא מוסברות, מהירות ובעוצמה שאינה תואמת לעדינות ולרגישות, במצבים מסוימים הופך לתוקפן ואגרסיבי.
מנטאלית – גישה אסרטיבית, תוקפנית אך רואה את האדם ממול ומתייחסת אליו, למרות האגרסיביות יש אפשרות לשיחה ולדיאלוג.
הקבלה היסטורית
תומס אקווינס 1225 – 1274, תיאולוג דומיניקאני, פילוסוף והוגה דעות. ביסס את התיאולוגיות הנוצריות. אדם בעל דעה רחבה, הבנה עמוקה וגישה פתוחה למדעים ולמחקר בכלל – דבר היוצא דופן בתקופתו. כתביו השפיעו רבות על ביסוס התפיסות הנוצריות.
בהגותו התמקד בהגדרות הפילוסופיות של אריסטו, מיתן אותן ויצק לתוכן מידות של אמונה, תקווה וצדקה. מבחינה פילוסופית, תמך אקווינס בגישה של שילוב הרמוני בין אמונה לשכל. כממשיך דרכו הפילוסופית של אריסטו, באמונתו לפיה “הצורה” נותנת לחומר את “ישותו”, אף הרחיק לכת וסבר שאלוהים הוא התמצית הקיימת במדרג הצורות כולן. הוא התייחס לרצון חופשי כאל שורש האתיקה, כשהוא מציין שבני האדם הם חופשיים ביחס לאמצעים אבל לא ביחס למטרה ולכן רצון חופשי הוא רק אמצעי להשגת המטרה. אקווינס האמין כי כוחות שמימיים וכוחות טבע אינם סותרים אלה את אלה, אלא פועלים בצורה הרמונית זה לצד זה. בספרו “שמות שמימיים” כתב כי “אלוהים ניכר באמצעות כל הדברים, ועם זאת אין הוא חלק מן הדברים; אלוהים נודע בדרך הידע, ודרך הבערות הינה העדר חכמה.”
תמה הומיאופתית מקבילה בסולניים
נחרצות תפיסתית, נוקשות וחד מימדיות, ועם זאת עדיין יכולת לדבר ולראות את מקומו של האחר. תומס אקווינס היה תיאולוג שראה וקיבל ממקומות שאינם נוצריים.
דוגמה נוספת: התרופה Mandregora
אנרגיה – מכוסה. חזקה ועוצמתית אך ללא תנועה, לכן יש מדי פעם יציאה לא צפויה, ספסטית ועוצמתית של כוחות רבים.
גופנית – מערכת מוח ועצבים, מערכת חיסון ותנגודת למצבי שינוי. לחץ דם, כאבי ראש שמקורם באי איזון של כבד או כיס מרה.
רגשית – אפל, נסתר, מתחבא בצל, לפתע יוצא בהפתעה ובכוח ועושה מעשים לא צפויים, נוטה לאלימות, נוטה לעולם תחתון.
מנטאלית – רואה את האפלה. תפיסה של רוע ולכלוך, מפתח גישות של דחיית העולם ואי רצון לקחת חלק בדינמיקה החברתית. לכן הופך בעצמו לדחוי, וכפיצוי פונה לעולמות אפלים או לעולם תחתון.
מקבילה היסטורית
הציבור הספרדי טרם ההשתלטות הנוצרית על אדמתו, לא היה באופיו קיצוני כמו ה”כס הקדוש” שטבח בכל מי שלא הצהיר על תפיסת עולם זהה לשלו. הם היו אנשים עובדי אדמה, חמי מזג אוהבי חיים. השירה הפולקלוריסטית של ריקודי הפלמנקו וכן תנועת הריקודים הסוערות משקפות את תרבותה של ספרד לפני הדיכוי האכזרי של הכס הקדוש. אנשים חיים, יצריים, אוהבים ותשוקתיים במיוחד. הקונטרסט החריף בין תשוקה ולהט יצרים, לדיכוי רצחני של הכנסייה הנוצרית, הוביל את הציבור המקומי הספרדי לפתח תרבות של עולם מתחת לעולם, יש העולם הנוצרי שהוא מבחוץ ויש את העולם הנסתר שהוא הפולקלור היצרי שקרוב יותר לטבע הספרדי. פיצול זה מראה את השיירים של טור חמישי, היצר מול הצו החברתי. כאשר דיכוי היצרים הוביל לתרבות שנייה, מקבילה ועקרונית יותר מן האופי הנוצרי שלבשה ספרד.
תמה הומיאופתית מקבילה בסולניים
עולם אפל, עולם קשה, עולם תחתון שמבקש מוות. בדומה לתחושת החנק של הטבע הספרדי התוסס והשמח שנחנק על ידי הכנסייה.
דוגמה נוספת: התרופה Menyanthes
אנרגיה – החמרת ערב, מנוחה מחמירה את כל התופעות (תנועה מיטיבה).
גופנית – ראש, עצבים, מטבוליזם. כאבי ראש, האזור הכואב מרגיש קר. קור בנקודות קטנות. מוחמר במנוחה, מוטב בתנועה ולחיצה קשה ואינטנסיבית על האזור הכואב.
רגשית – חש שמשהו איום עומד להתרחש. מצבי רוח דינמיים ומשתנים מהר לכל כיוון. נוטה לעצב ולמלנכוליה. אי ביטחון לא מוסבר.
מנטאלית – מפתח גישה של אי אמון בקיים, חש אי יציבות ורגישות חשופה ולכן חש במקביל אי יכולת להאמין בחיים ובעצמו.
מקבילה היסטורית
מצבם העגום של יהודי אירופה, ובעיקר של יהודי ספרד. כיצד עם שנרדף פעם אחר פעם, אינו עוזב למקום אחר? כיצד הם נותרים להיאחז במקום שכה רבות גנבו, רצחו, אנסו, שדדו, התנהגו כלפיהם כל כך לא ביושר ולא בהגינות. ועם זאת הם נותרו במקומם…. לא וויתרו על אמונתם, לא שינו מקומם או עזבו את ספרד – שם הוכו ללא רחם שוב ושוב… כאשר הם נותרו לרחמים של סוג אדם שאין בו כלל רחם תחת איום מתמיד של הסביבה על חייהם ועל בני ביתם ורכושם. למרות התרומה האדירה שהייתה לעם היהודי על ספרד, לא עמדה להם הזכות והם חזרו הוכו קשות…. (גורל דומא היה מנת חלקם של כל קהילות יהדות אירופה. כל אחת בזמנה ידעה סבל איום מרדיפות הנצרות, תחת הטענה שהיהודים אחראיים למותו של ישו הנוצרי, או כך סתם מרוע לב פנאטי) . ב 1492 מתרחשים בספרד שני אירועים דרמטיים – האחד גילוי אמריקה על ידי קולומבוס, והשני גירוש ספרד… לאחר שני אירועים אלו יורדת ספרד מגדולתה ותור הזהב שהיה מנת חלקם הופך להיסטוריה ולזיכרון בלבד.
תמה הומיאופתית מקבילה בסולניים
אי אמון וחוסר ביטחון בעצמם ובקיומם. כמו גורלם של יהודי אירופה.
דוגמה נוספת: התרופה Nicotine
אנרגיה – רעד תמידי על גבול הספזם.
גופנית – בחילות קשות. רעד וכיווצים ספסטיים בכל הגוף ועל פני השרירים. הרעלת ניקוטין או טבק. במצבים קיצוניים – אפילפסיה מלווה ברגישות חזקה במיוחד לריח. (דחייה קשה מריח טבק שמחמיר את כול הרמות)
רגשית – בלבול כללי, קושי לחשוב והתמקד בכל נושא ועניין, חש מערבולות בראש ובגוף כולו.
מנטאלית – ללא פוקוס, בלבול .
מקבילה היסטורית
בתקופה זו מנסה העולם הנוצרי, במה שנראה כמו תנועה חדשה, למגר כל זכר לתרבויות עתיקות יותר, בעיקר התרבויות השבטיות, מה שכונה “עובדי שטן”, או “מכשפות ועובדות שדים”. (השבטים הקלטיים הם דוגמא טובה לאופן שבו הם דוכאו על ידי הכנסייה) תרבויות שבטיות אלו שהחזיקו במסורות רפואת צמחים ודרכי קשר עם הטבע, לא יכלו לעמוד כנגד המתקפה הנוצרית, שכפי הנראה חששה מכל דבר שסיכן את מעמדה ואיים על תפיסות הדת שלה. הם נעלמו לאיטם, תוך מגע עם נצרות אלימה, מקפיאה, שהביא למצוקה קשה, בלבול זהות ואי יכולת להגיב לאכזריות זו, אלה באלימות.
תמה הומיאופתית מקבילה בסולניים
שיתוק ובלבול המובילים לספזם ולאפילפסיה – אלו משתקפים במצבם של תרבויות עתיקות אירופאיות ואמריקאיות שנפגשו ונפגעו מהנצרות הרצחנית.
דוגמה נוספת: התרופה Solanum nigrum
אנרגיה – תחושה של היפר אנרגיה, עד לרעד ורטט תמידי במערכת העצבים בגוף כולו.
גופנית – מערכת העיכול מגיבה עקב העצבים הרוטטים – לכן נטייה לאפילפסיה עם רעד מהיר רוטט. כאבי ראש – כאילו הראש נחצה לשניים. נטייה לדלקות קרום המוח (מנינגיטיס).
רגשית – מתוח ורוטט, חש מתח שיוצר תחושת יציאה מהגוף ולכן חוויות “נבואיות” וחזיונות בעלות גוון דתי.
מנטאלית – גישה עוצמתית, הקשורה לצורך לדחוק עצמו לקצוות. האדם חזק ולא מוצא איזון של עשייה “רגילה” או ממוצעת, ונזקק לחוויה בעלת קושי וגירוי חזקים, נוטה לספורט אתגרי קיצוני, נוטה לדחוף עצמו למצבי סכנה.
מקבלה היסטורית
ז’אן ד’ארק (6 בינואר 1412 – 30 במאי 1431 ) כחלק ממילוי תפקידה כמנהיגת המרד לבשה שריון ובגדי גבר ופיקדה על כוחות בצבא מלך צרפת שהשתתפו במלחמה נגד האנגלים. בין הישגיה הצבאיים היה שחרור אורליאן מהמצור האנגלי. היא נשבתה בקרב לשחרור העיר קומפיין ונשפטה בידי האינקוויזיציה בעוון כישוף, קשרים עם השטן ופשעים נוספים. היא נמצאה אשמה במשפט והועלתה על המוקד בעיר רואן. התנופה שנוצרה בעקבות ניצחונותיה סחפה את צרפת לניצחון במלחמה כולה. ז’אן ד’ארק נחשבת לאייקון פמיניסטי, לגיבורה לאומית של צרפת ומיתוס מכונן בתרבות הצרפתית. כמו כן היא הוכרה כקדושה של הכנסייה הקתולית. ז’אן ד’ארק הפכה למה שהיא עקב חזיונות נבואה שהחלה לקבל בהיותה נערה צעירה כבת 13. היא האמינה שהמלאך גבריאל מדבר עליה ומנחה אותה לפעולות ולעשייה הקשורה לגאולת צרפת.
תמה הומיאופתית מקבילה בסולניים
זיקה למתח גופני ונפשי המוביל לרטט עצבי ויוצר חוויות חוץ גופיות עם נטייה לחזיונות נבואיים. בדומה לחזיונות הדתיים מחד, ולעוצמה מאידך שהביאה ליכולת של ז’אן ד’ארק להנהיג צבא לניצחון.
דוגמה נוספת: התרופה Solanum tuberosum eagrostum (תפוח אדמה רקוב)
אנרגיה – חיוניות חזקה אך מפוזרת, חש עצמו “לא אסוף” מבולבל. האנרגיה לעיתים מופיעה בעוצמה ולעיתים נמוגה ומתפזרת.
גופנית – רקטום, עיכול. צניחת רקטום, ריקבון ממערכת העיכול, ריח רע מאוד מהפה, ריח של ריקבון מהגוף כולו. אי שקט עקב תחושת סוף חיים. החמרה קשה מאלכוהול או מריח של משקאות אלכוהוליים. פצעים בעור מחלימים לאט מאוד ומעלים מוגלה וריקבון מהר יחסית, גנגרנות.
רגשית – ביקורתי, קשה עם הסובבים אותו, מדבר הרבה וכל הזמן, אך ללא היגיון. חש חרדות ממקור לא ידוע ולכן החרדות נוטות להעצים. בקימה מן השינה יש החמרה של החרדות.
מנטאלי – גישה כללית של הרס (סיפיליטית). לכן הנטייה היא להרוס את כול הסובב: יחסים, רכוש, עתיד, תוצאות טובות שהשיג בעבר וכו’.
מקבילה היסטורית
“המוות השחור” או המגפה השחורה הייתה מגפה שהכתה באסיה ובאירופה בכמה גלים במשך כחמש שנים (1347 – 1351) וקטלה, לפי הערכות שונות, כ-35 מיליון בני אדם בסין לבדה, ובין 20 ל-25 מיליון בני אדם באירופה. האומדנים נעים בין רבע לחצי מאוכלוסיית היבשת. בכפרים מסוימים נספו עד 80% מהאוכלוסייה. זהו האסון הדמוגרפי הגדול ביותר אשר פגע באירופה הקדם-מודרנית. התפרצויות של המחלה, בהיקף קטן יותר, המשיכו להכות במקומות שונים באירופה עד המאה ה-17.
מקובל לזהות את המגפה כדבר’ ורבים מתייחסים לזיהוי זה כוודאי ומחליפים בין השמות, אך חוקרים מסוימים היו סבורים שלא דובר בדבר אלא בווירוס הגורם למחלת האבעבועות השחורות, או לקדחת דימומית נגיפית , שיכולה להיגרם משלל נגיפים, בהם גם אבולה ומרבורג. אמנם במחקר שחזור הגנום של החיידק Yersinia pestis, שנמצא בשיניהם ובעצמותיהם של מתים שמתו במגפה השחורה ונקברו בקבר אחים באנגליה, נמצא כי הוא זהה ב-99% לחיידק הגורם לדבר הפעיל בימינו, אך עדיין אין ודאות לגבי סיבת היותו של החיידק כה קטלני.
המושג ה”מוות השחור”, “שחור” במשמעות “נורא”, מופיע לראשונה בכרוניקות דניות ושוודיות במאה ה-16 ומשם התפשט אט אט לשאר שפות אירופה. יש המייחסים את הכינוי “המוות השחור” לכתמים השחורים שהופיעו על עורם ולעיגולים שחורים מתחת לעיניים של האנשים שלקו במחלה.
תמה הומיאופתית מקבילה בסולניים
נטיה לריקבון – פצעים שחורים שלא מגלידים, מסריחים, זיבי מוגלה. מקביל למוות השחור שכילה שליש מן הדמוגרפיה האירופאית. (כיצד הפכו את היהודים לאחראיים לזה? זוהי חלק מן המחלה)
דוגמה נוספת: התרופה Stramonium
אנרגיה – עוצמתי עד נטייה לאלימות בתגובות. החמרת לילה, בחושך, במים, מחפצים בוהקים ונוצצים.
גופנית – מוח עצבים ראש. אפילפסיה עם פרכוסים אלימים וחזקים, נטיות ספסטיות בכל הגוף, כיווצים קשים, כואבים, המגיעים באלימות ועוצמה.
רגשית – אלים באופן פתאומי, כל חווית החיים שלו היא אלימה: גם אם האדם עצמו איננו אלים, התופעות אותן חווה הן אלימות או קשורות לאירועים אלימים. חרדות מחושך, ממראות נוצצות, מכלבים, אירועים אלימים מן העבר. הפריצה של התופעות הרגשיות מיידית ומפתיעה.
מנטאלית – אדם המפתח גישה אימפולסיבית ולא צפויה, עשוי להיות “מסוכן” לסובב או לעצמו. הוא עצמו מופתע ממה שיוצא ממנו.
מקבילה היסטורית
טראומת גירוש ספרד ב1492. גירוש ספרד היה סילוקם בכפייה בשנת 1492 של יהודי ממלכות קסטיליה ואראגון אשר סירבו להתנצר. גירוש בתנאים שונים מעט הוחל חמש שנים מאוחר יותר, בשנת 1497 על יהודי פורטוגל. שנה אחר כך, בשנת ,1498 גורשו גם יהודי ממלכת נווארה.
הגירוש התבצע מכח צו שנחתם בידי פרדיננד השני מלך ארגון ואשתו, המלכה איזבלה הראשונה מקסטיליה ב-31 במרץ 1492 – ופורסם ב-29 באפריל. הצו אסר בחוק את ישיבתם של יהודים בקסטיליה ואראגון, והם הועמדו בפני הברירה להתנצר או לעזוב עד ל-31 ביולי, ז’ באב ה’רנ”ב. חלק גדול מהיהודים העדיפו להתנצר, לפחות למראית עין, ונותרו בספרד כאנוסים יחד עם מאות אלפי אחרים שהתנצרו במאות ה-14 וה-15. המגורשים עזבו את ספרד לארצות השוכנות לחופי הים התיכון ,אל צפון אפריקה ולאימפריה העות’מאנית , ובגלים למערב ומרכז אירופה.
הצו שיקף מדיניות קנאית של הכתר הספרדי שביקש ליצור חברה נוצרית אחידה ללא מיעוטים דתיים. במקביל לגירוש היהודים פעלו השלטונות גם לדחיקת המוסלמים מספרד. לאחר סידרה של גירושי מוסלמים מאזור גרנדה הוציאה ממלכת קסטיליה בשנת 1502 צו מלכותי המורה למוסלמים בממלכות להתנצר או לעזוב. בעקבות הצו בחרו חלק מהמוסלמים להיוותר גם הם כאנוסים (Moriscos) והיתר גורשו. בשנת 1507 הורחב צו גירוש היהודים על כל תחום השליטה של מלכי ספרד: דרום איטליה, סיציליה וסרדיניה.
גירוש היהודים מספרד סימן את סיומו של פרק בתולדות עם ישראל. הוא הותיר רושם משמעותי בספרות, בשירה, בספרות ההלכה בדורות הבאים ובהתפתחות קהילות יהודיות שאליהן הגיעו המגורשים מחצי האי האיברי , ומאוחר יותר גם צאצאי האנוסים.
תמה הומיאופתית מקבילה בסולניים
נטייה לחרדה, אימה, מוות, פתאומיות. הפתעה גמורה מדבר מה אלים ביותר. כמשתקף בחווית מגורשי ספרד.