פרשת “חיי שרה” – חיי שעה, חיי עולם.

“וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה, מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים–שְׁנֵי, חַיֵּי שָׂרָה” (בראשית כ”ג,א’)

רוב הפרשנים מבינים את עניין “שני חיי שרה”, כשתי תקופות שונות. הראשונה ללא ידיעת אלוהים והשנייה הינה תקופה המאופיינת בידיעת האל. כך גם לאברהם היו שתי תקופות חיים, “וְאֵלֶּה, יְמֵי שְׁנֵי-חַיֵּי אַבְרָהָם–אֲשֶׁר-חָי: מְאַת שָׁנָה וְשִׁבְעִים שָׁנָה, וְחָמֵשׁ שָׁנִים” (בראשית כ”ה,ז’). כיצד הפרשנים “חותכים” את הזמן בביוגרפיה של אברהם ושרה? מהי נקודת הזמן והאירוע בו הם עוברים לתקופת חיים שנייה אשר בה מתקיימת ידיעת האל? נקודה זו אינה ברורה דייה.

יעקב נכדו של אברהם שהיה “איש תם יושב אוהלים”, כלומר – איש חכם, אוהב תלמוד ולומד בשקיקה את תורותיו של סבו אברהם – גם הוא מעיד על עצמו שחי שני ימי חיים. “וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, אֶל-יַעֲקֹב: כַּמָּה, יְמֵי שְׁנֵי חַיֶּיךָ. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב, אֶל-פַּרְעֹה, יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי, שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה” (בראשית מ”ז,ח’,ט’). אך בעוד שניתן לנסות להבין את תקופתם הראשונה של אברהם ושרה, בה לא הכירו את האל כתוצר של השפעה סביבתית (חברה בה כולם עובדי כוכבים ומזלות ואף אביו של אברהם היה כזה), הרי לא כך אצל יעקב נכדו. יעקב איש תם יושב אוהלים הכיר את בוראו מילדות עקב חינוכו של גדול המאמינים, אבי כל המאמינים, הלא הוא סבו אברהם אבינו (המכונה “אבינו” עקב היותו אב לאמונה). כך שאין בחייו של יעקב תקופות הנטולות בידיעת האל. הוא חונך על ברכי האמונה וידע את האל מיום היוולדו ממש.
אם כן מה פשר האמירה “שני ימי חיי”? למה המקרא מכוון באמירה חוזרת זו, ולאיזו תקופות וחלוקת זמן הכתוב מתכוון?

בחיי האבות קיים חיבור של שני ממידי המציאות. “העולם הזה” ו”העולם הבא”. הם חיים את חיי העולם הזה, ואת חיי שעה. אך גם מגלמים בחייהם את חיי העולם הבא.

טעות היא לחשוב באופן קוטבי וליניארי כי קיים העולם הזה, ואחרי המוות האדם עובר ל”עולם הבא”. הכוונה בחיי העולם הבא לצעד הבא של ההתפתחות הנכונה והרצויה לאדם. לכל אדם צעדים התפתחותיים המוציאים מן הכוח אל הפועל את חיוניותו, כוחותיו, הפוטנציאל שלו וכן את האינטליגנציה הטמונה בו, המבקשת להתממש. להתפתחות זו יש צעדים, שלבים וצומת לכל שלב, שהם בבחינת “סולם יעקב”. סולם זה מוביל את האדם לעולם הבא שלו, לאפשרות הנוספת הקיומיות המחכה לו. אפשרות שהיא באופייה עמוקה יותר, קיומית יותר, נכונה יותר ומגשימה את סיבת היותו בעולמו. חיי העולם הזה הם חיי הגוף וחיי החושים. האדם יכול לחיות רק את חיי הגוף כל ימי חייו ולחוש סיפוק גדול במימד הזה של חיי השעה וחיי החומר. אך באמת הוא יפסיד את האפשרות שלו לחיים נכונים ואמיתיים יותר, אלו הם חיי העולם הבא שלו, או השלב ההתפתחותי האפשרי לו. חיים אלו הינם חיי הפנים, חיי ההוויה הפנימית, ההכרה של האדם את עצמו במימד שאינו חומרי. היכולת של האדם להבין את המציאות מתוך מימדי נפש המוליכים אל עולמות או מימדי רוח, שהם נסתרים מן העין הגשמית, אך העולם כולו נישען וניתמך על ידי העולם הנסתר הלא נראה לעין. העולם הנגלה הינו תוצר של העולם הנסתר והלא נראה לעין… העולם הנסתר הוא סיבתו של העולם הנגלה.

חיבור של שני מימדים אלו, כאשר אין מימד אחד דוחק או מפחית בחשיבותו של האחר, יוצר אפשרות לחיבור בין עולמות. ולכן לחזור לחיק האחדות בשלום וללא הפרעות מיוחדות. החזרה של האבות לחיק האחדות, פתחה את השער לדרך זו לעולם כולו, וכן הראתה כיצד האדם חוזר לחיק האחדות כאשר הוא מביא אותו ניחוח וטעם אחר המייחד אותו כאדם, וכך מעשיר את הבריאה כולה. לכן אומרים הכתובים “האבות הן, הן המרכבה“. כל אחד מן האבות וכן מן האימהות, הביאו איתם טעם חדש ומיוחד. אברהם מכונה “גלגל חסד”, יצחק מכונה “גלגל הדין” ויעקב מכונה “גלגל האמת”. וכך הם היו לגלגלי המרכבה עליהם ובתוכם מוצא האל בית לדור בו בעולם הגשמי. דבר המתרחש דרך אדם המכין עצמו ומכשיר את הקרקע לשיבה אל לחיק האחדות על ידי חיבור העולמות, ודרכם יורד השפע לעולם כולו.

מכאן נובע המאמץ של אברהם לרכוש את “מערת המכפלה” למקום הקבורה של האבות, שם החיים “מוכפלים”. דרך האיחוד שלהם בשני מימדי המציאות, אותם האבות והאימהות איחדו בחייהם והפכו לפותחי השער לאפשרות זו לעולם כולו. מערת המכפלה הינה מקום המיוחד לחיבור העולמות היוצרים אחדות שלמה נטולת פערים, לכן היא מכונה “מכפלה”, הדבר שהופך לכפול בתוך המערה הינה האפשרות לאחדות העולמות. ומדוע דבר זה מתרחש בתוך מערה? שכן תהליך זה הינו רחמי ונשי באופיו, ובתוך “מערה” יש איכות רחמית ואימהית המאפשרת את חיבור העולמות, דבר שמשקף את תהליך ה”לידה המחודשת” כאשר האדם נולד אל ה”עולם הבא” שלו.

סיכום – העולם הבא אינו העולם שלאחר המוות, אלא הצעד הפנימי הבא, הממתין לאדם בתהליך הגשמת תכליתו בעולמו. הוא מכונה ה”עולם הבא”, מכיוון שהוא פותח מימד אחר עם חוקים וכללי קיום שונים מן המימד הגשמי. דבר המחייב תהליך של לידה חדשה לעולם עם עקרונות הרוח, הם כללי האחדות.

אין דבר זה בא בסתירה לחיים שלאחר מות הגוף, אך לא לחיים אלו הכוונה בשני ימי החיים של האבות. תהליך ההגשמה של החזרה לחיק האחדות ולחיבור המימדים בעוד האדם בגופו ובחייו הנוכחיים, הם השער לאפשרות לחיי עולם שלאחר מות הגוף.

אם כן, על האדם לבחון עצמו ולבדוק את חיי הנפש שלו, שכן משם נובעת האפשרות שלו לחיי העולם הבא. עליו לראות האם יש לו משהו מן העולם הבא הממתין לו, האם נפתחה לו הדרך למימדי מציאות עקרוניים יותר המובילים אל חיק האחדות, האם יש בו מודעות לנושא זה מלכתחילה, וכיצד מודעות זו באה לידי ביטוי בחייו הגשמיים. כל השאלות, ומגמה למצוא תשובה הולמת עליהן, הינן חלק מפרשת “חיי שרה.”