koby“הַנִּיחוּ לַיְלָדִים לָבוֹא אֵלַי, אַל תִּמְנְעוּ בַּעֲדָם, כִּי לְכָאֵלֶּה מַלְכוּת הָאֱלֹהִים. 15 אָמֵן. אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, כָּל מִי שֶׁאֵינֶנּוּ מְקַבֵּל אֶת מַלְכוּת הָאֱלֹהִים כְּיֶלֶד לֹא יִכָּנֵס לְתוֹכָהּ” (הבשורה ע”פ מרקוס י’ – 15 14)
מיאזמה הינה מילה הנלקחת מן היוונית העתיקה – ומשמעותה – אווירה מזיקה או מאיימת; זיהום אטמוספרי, בעיקר של אדים רעילים. סמואל האנמן – ההומיאופת הראשון, התכוון להצביע במושג זה, על דבר מה שמדבק. דבר שדבק על האדם, ונהפך לשכבה המצפה וכמו ו”מלכלכת” את האדם.
כלומר – ההידבקות של המיאזמה על האדם הינה בעלת איכות הזרה לאדם – ציפוי ההופך אותו למשהו אחר, לא טבעי, לא קשור לטבעו הבסיסי. מוסת משם למקומות אחרים הגורמים לבסוף למחלה, ובמקרים רבים לאין שיעור – לתוצאות חיים קשים ובעייתיים מאוד. תוצאות חיים שיהיה על האדם להתמודד איתן. תוצאות חיים הלוקחות את האדם מעצמו למקומות שאינם קשורים למרכז שלו ולשורש ההוויה שלו, ולכן גורמים לבסוף לקשיים רבים ולהתמודדויות רבות לאין סוף. כאשר האדם “מחובר” לטבעו האמיתי, אין כלל בעיה, החיים זורמים נכון וטוב למקומם הראוי והנכון. כאשר יש “מיאזמה” – יש מעין לכלוך על עיניו של אדם ואינו יודע להבין וליראות את החיים נכוחה, באור נכון ובבהירות וניקיון הפשוט.
במצב ללא כיסויים, ציפויים, שכבות או מיאזמות על נפש האדם – דרכו של אדם פתוחה לו, הוא פשוט, ישר, בעל תבונה משתנה וגדלה הנובעת ממנו באופן רגיל וטבעי. במצב זה אין חלוקה ומחלוקת בנפש האדם. האדם שלם על כלל חלקיו, אין רצונות שונים – יש רצון אחד בלבד, ואותו רצון פנימי מצרף אליו את כלל חלקי הנפש המסכימים כולם לצו הפנימי ומוכנים ללא כוחניות וללא שררה, להיות כולם כאחד אחר רצון אחד המוליך את האדם למילוי תפקידו ומקומו הראוי.
במצב בו יש את ציפויי המיאזמה – האדם חולה, מוטה ממקומו והולך לארצות זרות ולנחלות לא לו. במצב זה האדם מפוצל ומחולק, כל חלק בו רואה משהו אחר ורוצה משהו אחר, יש מלחמה תמידית בין חלקים השונים בטבעם, המבקשים לעצמם דברים שונים מאוד באיכותם ובתוכנם. כגון הגוף רוצה את כלל תחושותיו והנאותיו, ואילו הלב רוצה את רגשותיו ואת מהוויו ואילו הרוח רוצה את החופש והנזירות ואילו המח רוצה שקט ולימוד. כך גם הצורך החברתי דרכו האדם מגשים את תשוקותיו ואת תחושת החוסר והצורך למילוי על ידי קשרים חברתיים הממלאים ממקום זה פונקציה של “בולימיה” רגשית למען האשרור או שייכות וביטחון, או למען השיקוף הנדרש לאדם עקב היותו נעדר לעצמו…
כך שאותן הציפויים (שכבות) גורמים לרצונות מנוגדים ורבים ולכן לקונפליקטים ולמלחמות פנימיות אין קץ. דבר הגורם לבנייה של אורח חיים של סכסוכים פנימיים היוצר לבסוף, על אותו הציר, חיי משפחה וחיים חברתיים –היוצרים חיים של עם וכן של עולם ותרבות. נמצא אם כן שהעולם כולו חולה ממש, עקב החולי המתחיל בנפש האדם, חולי שהינו בעל אופי של מיזמה או פיצול ושכבות והודבקו על טבעו הבסיסי של האדם וייצרו קונפליקט ומלחמה שתחילתה בפנים וסופה בחוץ, במלחמות קונקרטיות בין עמים, דתות ותפיסות קיום שונות.
מהו האופן בו אדם “רוכש” מיזמה? –
1– הגורם הראשון הינה התורשה מן ההורים – אורח חייהם של הורינו עובר אלינו כתורשה, לכן מומלץ לכל אדם להכיר טוב מי היו הוריו באמת, איזה חיים הם חיו, מה היו המאורעות המכוננים של חייהם, האם חלו במחלות כרוניות קונקרטיות כגון פסוריאזיס או דלקות מעיים כרוניות ועוד… כל זה עובר בתורשה לילדיהם. מכאן בא המושג “דור שני לשואה” – יש אנשים שעל אף שלא חוו את אימת הנאצים בגופם, האימה הזו מחלחלת בכל נימי נפשם, ובאה לידי ביטוי במקומות שאינם קשורים כלל בקונטקסט ובזמן. זהו אחד מן הביטויים להעברות בין דוריות הקשורות ליחסים בין דור לדור. יש ודור מסוים לא יכול היה לעכל את מה שחווה, את מה שקרה לו, את גודל הטרגדיה. ואז בה הדור הבא ו”לוקח על עצמו” לעבד ולעבוד עם מה שקרה ועם הטרגדיה הנוראה שהדור הקודם לא יכול היה לשאת. ולכן הכלל של העברה בין דורית הינו כלל השייך לאינטליגנציה אבולוציונית של האופן בה האנושות מתקדמת. מכאן שהלימוד הראשון של האדם את עצמו בתורת ה”מיזמות” הינו המחקר על מי היו האבות שלו, אבא ואימא, איזה חיים היה להם ומה קרה להם בחייהם, כיוון שכל תוכן חייהם גנוז בתוך האורגניזם של כל אדם.
2– גורם שני הינו הסביבה בה גדל האדם. אדם יכול להיות בעל טבע מולד של לוחם ומנהיג, אך הוא נולד בחברה הרואה בלחימה “חטא”, ואז כל ביטוי טבעי של לחימה בילד מדוכא מיידית על ידי גורמי החינוך, ואותו הילד גדל להיות מכווץ פסיכולוגית על ידי דיכוי ואשמה – בשעה שהאיכויות הטבעיות שלו היו אמורות לשרת את החברה כאדם המגן או שומר של צדק ועוד… החברה בה גדל האדם נוטה לראות צרכים של חברה ולא של אדם ולכן לרמוס את הילד ללא קשר כלל למי הוא ולמה הוא פה…. אך גם בחברות פתוחות יותר ופחות מאשימות יש אפשריות שילדים נקלעים למצבים בהם הם מטמיעים בתוכם כללים התנהגותיים היוצרים נטיות שאינן קשורות לטבעם הבסיסי. דבר זה אינו מן הנמנע, ולא משנה עד כמה החברה בה גדל אדם מסוים היא בעלת אופי סובלני, עדיין יש בתוכו השפעות חברתיות וחינוכיות שעשויות להפוך ל”מיאזמה” – דבר הנדבק עליו. האטמוספרה בה גדל האדם, מהווה דבר מה שנדבק עליו וגורם להטיה של מקומו הטבעי למקום אחר. כמו שאומר השיר ש”האדם הוא תמונת נוף מולדתו” – אך אמירה זו נושאת בתוכה את ההשפעה המיאזמתית, ועל האדם ללמוד את האטמוספרה בה גדל – של הסביבה, חינוך והשפעות חברתיות ולראות את האופן בו אטמוספרה זו יצרה בו תפיסת עולם מסוימת . את תפיסת עולם זו עליו לברר: האם היא נכונה? האם הוא בוחר כך לחשוב? האם תפיסות יסוד של המציאות הינן שלו או תוצר חינוכי הקשור לאטמוספרה בה גדל? וזהו הלימוד השני בתורת המיאזמות, של האדם על עצמו. (תפיסות יסוד שאינן לו – אלא תוצר ישיר של השפעות סביבתיות)
3– גורם נוסף לשכבות או מיזמות על נפש האדם הינם מאורעות חיים שעבר, כגון טראומת של ניצולי שואה, הלומי קרב, נאנסים ונאנסות, לראות מחזה מבעית של אדם שהתאבד, או להיות באסון של פיגוע לאומני ועוד. כל אלה עשויים להכתיב הטבעה של חותם בנפש המייצר אירוע מכונן, לעיתים אירוע זה מגדל את האדם ומהווה מקפצה למקום גבוה יותר. אולם לרוב הוא מייצר על הנפש הדבקה של דבר מה ה”רעיל” לנפש ולמערכת כולה, במצב זה – נהפך האירוע ל”שיכבה” על הנפש.
4– גורם נוסף – אורח חיים שחי האדם הגורם להתווספות של שכבות או “קליפות” – כגון אורח חיים של צורכי סמים או צורכי שיכר, ועוד.. אורחות חיים של התמכרות או לחץ קשורים למהלך של תוספות “לכלוך” על נפש האדם ולשיבוש גדול המתרחק מן הפוטנציאל הראשוני שלו. אורחות חיים אלו עוברים בעצמם בתורשה לילדיהם, כך שאדם שמעשן גראס כל ימיו, וכן אישה שמעשנת גראס בזמן ההיריון, מעבירים את תוצאות העישון הנגטיביות לילדיהם.
5– באורחות חיים נכנס גם האלמנט של חיים אקסצנטריים מדי, וכן אורחות חיים של תזונה לקויה לאורך זמן, כגון אדם שגופו לא היה אמור לצרוך בשר, אך הוא גדל במקום בו החברה רואה בבשר מרכיב תזונתי מרכזי – ואז אדם שגופו רגיש לבשר, יפתח עקב כך מחלות קשות בטרם עת. דבר זה נכון היום לכל שאר הנגישות לחומרים מסרטנים כגון – התקשורת הסלולארית, מזונות שונים, איכות המים ואוויר ועוד – המייצרים אפקט על האורגניזם האנושי שלבסוף מייצר שיכבה המהווה חצץ נוסף בתוך המערכת שלו. זוהי מיאזמת ה”זיהום האקולוגי”.
יש להבדיל בין סוגי המיאזמות, שכן מיאזמה מולדת הבאה מן ההורים ומגיעה מן הרחם ממש – הינה ללא שיעור עמוקה ובסיסית יותר ביחס למיאזמות נרכשות, כגון אורחות חיים, טראומות או חוליים שאינם קשורים למצבו היסודי של האדם. לכן יש להבחין בין מיאזמה מולדת למיאזמה נרכשת. הטיפול במיאזמות הנרכשות קל יותר ביחס למולדות.