קול קדומים – כל ילד שבא לעולם, בא והוא מלא. אין לטעות בחזות של ילד, ולבטל אותו בעת היותו קטן. על אף כי נכון שילד זקוק לגבול ולהדרכה, יש לדעת ולזכור כי כל אדם הבא לעולם – בא והוא נושא הינו רב. ככל שיחד גדל ורוחש לעצמו דרכי קומוניקציה עם העולם, כך גדלה במקביל דרגת המודעות שלו לתכנים המתעוררים בו – בהתחלה באופן ספונטני, ולאחר שלבי התפתחות מתבגרים נוספים, מתווספת לו עיקרון הבריחה והרצון המודע. יש ממד נוסף לאופן עליית התכנים הפנימיים בילד, הקשורים גם להתפתחות פיזיולוגית – לעיתים יש להמתין לשלבים בהם הילד יתפתח גופנית, ובזה תלויה היכולת לדרוש ממנו יותר או לחילופין, ולאפשר לו מרחב אחר. כמו כן, בגרות גופנית מאפשרת התפתחות של רבדי נפש שממתינים לגדילה הגופנית – אותם רבדי נפש הממתינים לזמן בו הגוף יתפתח ויהיה מסוגל לעמוד במה שצריך להיפתח, חיים בדינמיקה של הילד כל העת – אך לילד אין את הכלים הדרושים לביטוי – או לאפשרות הקומוניקטיבית הנכונה לרבדים אלו, וכך קורה כי אותו הילד, חש תכנים ללא יכולת ביטוי שהולמת את איכותם של תחושותיו, והוא “ילד מסכן וחכם” (קהלת ד’-י”ג) את חכמתו רק הוא יודע, ואת חוויותיו אינו יכול לתקשר, העולם רואה בו קטן, ואכן כך הוא נראה, עליו לגדול עוד שנים רבות וגבש לו את הכלים ואת הכריזמה הנחוצה על מנת שלבטא את מה שידע ואת מה שהיה ואת מה שאתו הוא בא לעולם ממש מלידה. לרוב יש “סינרגיה” בין התפתחות גופנית המאפשרת יותר כלים להחלה ולביטוי של קולות נפש בעלי גוון “עתיק”, במקרים שהם סינרגיה זו אינה מתרחשת, נוצרים מצקות נפשיות קשות ביותר עבור הנער, ולכן עבור הסובב אותו, משפחה, חברים וכו’.
קושי גדול של אותו הילד טמון בבלבול – כיוון שרגשות מסוגים שונים מתערבבים זה בזה, ויוצרים גיוון רגשי אשר הרגש ה”קדום” טועה ומתערבב עם הרגשות מסוגים שונים – חלקם קשורים לזמן ולגיל וחלקם קשורים לדינמיקה החברתית משפחתית של אותו הילד. אותו ערבוב הרגשות ומחשבות, יוצר בבגרות צעירה, גיבוש של משמעויות אות הילד לאט לאט, מגבש לתפיסת עולם בעלת זהות פרטית. וכך קורה שמשברים רבים מתרגשים על חייו של אותו ילד שנהפך לנער, והוא חש מוטיבים רגשיים מכיוונים סותרים ומרבדי נפש שונים, אשר לכל רובד כזה יש שיחה ודיבור אחר, עם כיוון של רצון ומהוויים אחר, מהלך שיוצר עבור הנער לא פעם קונפליקט פנימי שעלול לסבך את הנער בעיקר ביחסי אנוש ויחסים רומנטיים.
הורים המודעים לאספקטים מסוג זה בחיי אדם, לא יימנעו מן הילד מהלכים שלעיתים עשויים להראות כחריגים, אך עדיין יש לשמור תמיד על גבולות נכונים שכן ילד זקוק לגבול וליד מבוגרת ומכוונת. הורה מודע לוו דווקא מאפשר או “רגיש ” מדי לילד, אלא מכיר האיכות התכנים שתעוררים בנפש הילד כבר בגיל פעוט, הורה מודע יבחין במבטו של תינוק וייראה את התכנים איתם הוא כבר בה לעולם ורווי בהם. ההורה המודע ייתן מקום לקו תוכני זה או התנהגותי, וכן ייסב את תשומת ליבו של הילד, האופן עדין ולא דוחף מדיל כיוון שאותו הוא מזהה שמוטיב בסיסי אצל הילד. לדכא נטייה בסיסית אצל ילד, נטייה שלרוב משקפת על איכויות פוטנציאליות עתידיות, זה מהלך חינוכי שהוא קטלני בעבור הילד. כל ילד בה לעולם עם איכויות שאינן הולמות את גילו הצעיר, בעיניו יראה בגרות או הבנה או עומק, לא שיגרתים. על ההורה לזהות את מבטו ואת איכותו של הילד ולתת לזה מקום וגבול ולאפשר לזה לצמוח, ואף לחזק את מקומות אלו. כך ההורה עשוי לחשוך לבנו ייסורים וקשיים מיותרים – שכן “חנוך לנער על פי דרכו – גם כי יזקין לא יסור ממנה” (משלי כ”ב-ו’)
הנער לא יוכל שלא לגדול למה שהוא בא עליו לגדול, הוא ימצא את דרכו בכל דרך למרות כול המהמורות. אך להורי הילד יש אפשרות לעזור לו בקיצור תהליכים, או לחילופין לעקב להכביד מאוד. הנער – גם כי יזקין לא יסור ממנה.
מערכת הרגשות של הילד עשויה להיות מאוד מתעתעת בעבורו, שכן כל רובד נפשי שקם בתוכו, יש לו תחושה ודיבור ורצון. כך שילד עשוי לחוש מוצף ברצונות מנוגדים, עקב רובד נפשי “קדום” על מול רובד נפשי “חדש ” או מתפתח. אחד מן המקומות המתעתעים ביותר, קשור לערגה של תחושת העונג, שבמקורה קשורה למקום נפשי “קדום” אך עשויה להתערבב עם חלקים “צעירים” וכך לגרום לבלבול בין קשר נפשי ומניות. וזו אחת מן הסיבות לאיסורים הדתיים הרבים, מתוך חשש לבלבול שיביא להרס חלקי נפש עיקריים ונעלים יותר.
להרבה אנשים – במהלך חייהם, הם יתקלו בקשיים רבים הנובעים מן הבלבול הזה, וכן להרבה אנשים לא יהיה את ה”כוח” ואת הרצון לעבור את דרך החתחתים של ה”טיהור” הנדרש ושל זיקוק או ה”אלכימיה” של חלקים בנפש הזקוקים להפרדה ולבהירות המודעות הבוחנת. אך יש קולות בנפש האדם שלא ניתן להרדים ולכבות, שכן הם מבטאים את עיקרו של חיי אותו האדם. ואי אפשר בלעדיהם ולא ניתן שלא יהיו, אך לעיתים ביטויים בא באופן הגורם לסיבוכים אצל אותו אחד שאיך שהוא אצליח למצוא לעצמו איזה שקט, ולפתע בא “משבר גיל הארבעים” שלפתע מזעזע את מה שהוא ניסה כל חייו לייצב. יש כמובן חשיבות מעוררת רבה למשברים אלו, והם חשובים ולא תמיד נכון להרדים אותם או לטשטש אותם במני אמצעים.
אם האדם היה קשוב והיה ער למה שהוא חש כל חייו, וגדל לתוך מקומות אלו, ויאפשר להם דיבור וחלל, והיה עם האומץ הדרוש לעמוד על דרישות של מקומות אלו בתוכו,
(שכן מקום קול קדומים באדם – אינו ולא יכול להיות קונבנציונלי או מוכר לחברה, ולכן לבטא מקום זה ללא שום תנאים של חיבה מצד החברה והסובב, מחייב אומץ – כמו כן קול קדומים – הינו קול מפלס דרך שלא הייתה ושיש לחצוב אותו יש מאין –ולכן אומץ)
אדם כזה הוא אדם נאמן, לעצמו ולדרכו, וליסוד האמת הפנימי שבוא. תוצאות חייו ומהלכם יקבלו את ביטויים רק בגיל מבוגר – כאשר ההבשלה והכלים והיכולות של כישוריו – יתגבשו עקב ניסיונות חיים והתמדה לאורך זמן. אדם מסוג זה ממש את “קול קדומים” ומהלך חיים זה הינו בעל משמעות רבה לא רק לאות ואדם אלא לאנשים רבים אחרים.