טור חמישי במקומו הנכון והבריא – הקדמה נוספת להמשך (240 -1240 לספירה)

“נר יהוה נשמת אדם חפש כל חדרי בטן” (משלי כ’-כ”ז)

מה שהופך אדם לחי, לאדם גדל ויודע ומבין, הינם מהלך הרגשות שיש בו. “שכל” לא מספיק, אדם נטול רגש אך רב בשכל, הינו קר – מנותק – זר לסובב- נראה כחכם אך לא יורד לסוף העניין. הוא מנוכר לזולת ולעצמו. גם אם נדמה כי אותו אדם מבין רבות על הנפש ופעולותיה, הרי הוא עקר ומנותק מעיקר העניין. מהותה של החוויה האנושית – התפתחותה – תבונתה – והיותה ברת שינוי וטרנספורמציה, תלויה ביכולת האדם להרגיש – ולהבין מתוך המצא הרגשי.
בתנועת הרגש תלוי הכול . “הכול” במובן של אפשרות ההתפתחות הרלוונטית לאדם. לא בכדי השורש בעברית, ר-ג-ש הינו גם ג-ש-ר וכן ג-ר-ש וכן ש-ג-ר, כלומר שלל החיבורים של מה שרגשות מחברים או מהוויים גישור, או לחילופין גירוש. בתנועה הרגשית תלוי הקשר וחיבור הנכון של שלל רבדים בתוך המערכת, וזוהי הסיבה מדוע רוב הטיפולים הנפשיים מתייחסים למצבו הרגשי של האדם, ולא למצבו ה”נשמתי” או לפילוסופיית החיים שלו. על אף שגישת היסוד של האדם מכתיבה את שאר תנועת המערכת –נושא המכונה היום “סיסטמת האמונה של האדם” (belief system) . תפיסה זו טוענת כי האמונה היסודית של האדם על עצמו ועל עולמו – מכתיבה את כל תנועת חייו. כך שאם מבקשים שינוי אמתי בתנועת הקיום של אדם (כאשר הוא מבקש מזור למצוקה), הרי שעליו להתבונן בפילוסופית קיום שלו על עצמו ועל האמונה הבסיסית שלו על עצמו . דוגמא- אני מאמין שאני לא מסוגל להצליח בהוצאת רישיון נהיגה ברכב. מדוע? מפני שהיו כישלונות בעבר, או שמישהו צחק והעליב ומאז אני חש חרדה בנושא זה. וכך הלאה – חוויה או רצף חוויות אשר יצרו את תפיסת האדם כלפי עצמו. מהלך זה ממשיך בגיבוש מבנה אמוני של האדם על עצמו ועל חייו.

על כל אדם לשאול את עצמו – מהי האמונה הבסיסית שלו על עצמו? שכן ממנה נובעות תוצאות חיים רב גוניות רבות. בעת ההתבוננות נראה כי מהלך רגשי וחוויתי הקשור לתנועת הרגש באדם, יצר את החוויה – שהיא לאחר מכן נשתלה כחוויה מכוננת – ויצרה קרקע שממנה מתפתחת גישה או אמונה או פילוסופית חיים המצדיקה את החוויה הכואבת או הטראומטית.

אין נושא או דפוס או מצב בנפש האדם- שאינו בר שינוי והבראה. אך יש לגעת בנושא זה בדרך הנכונה, וכן לדעת מהי המכניקה של תנועת הרגשות וכיצד המבנה האנושי מתפקד באופן המלא שלו.

רגש בעצם אופיו –הינו כזרם תנועת המים במורד נחל ונהר, הרגשות בתנועה מתמדת. תנועת הרגשות מאפשרת את החוויה ואת ההתנסות בדבר איתו בא האדם במגע ובאינטראקציה. כך שהרובד באדם שמאפשר להרגיש לחוות להתנסות את המציאות– הינם החושים (חושים כממד קולט) וכן הרגשות (רגשות כממד המתנסה בנקלט). אך התנאי לחוויה “נכונה” תלוי במצב תודעתי – שכלי –רגשי, מאוזן. אם קיימת הקצנה של מישור אחד באדם עקב התנסות קודמת הגורמת לאדם להיות מתוח מדי או דרוך או מופנם וכך הלאה, מצב זה לא יאפשר לאדם לחוות את המציאות באופן ספונטני ומקדם, אלא באופן חד ממדי התלוי בהתנסויותיו הקודמים, המכתיבים את כל שאר התנסויותיו ובאמת כולאים אותו. המחסום הרגשי של האדם הינו הנטייה להקצנה. בתוך תנועת הרגש, רגש מוקצן מהווה חייץ לקרקע פורייה בעבור התפתחות נכונה, על אף שאנשים רבים יעדיפו את ההקצנה הרגשית שכן בעקבותיה באה חוויה מעוררת או סוחפת או מגרה חושים או ממכרת ומובילה לתהליכים נרקוטיים. אין בדרך ההקצנה משום המהלך המקדם, אלא רק כחוויה מעוררת לסחף המוביל למקום נפשי הזקוק לאקסטזה באופן זמני, שכן האקסטזה עצמה הינה זמנית וללא יכולת קבע בנפש האדם. אך מצא רגשי מאוזן – רגוע – נינוח, מייצר אפשרויות נוספות המביאות איתן פוטנציאל רחב יותר. לכן “דרך ה – אמצע” של תנועת הרגש פורייה יותר ומומלצת.

חופש התנסותי – והתבונה הנובעת מחופש זה, תלוי ברובד הרגשי באדם וביכולת לגעת בכל דבר בו הוא עוסק, כאילו זו הנגיעה הראשונה שלו, ומקום זה תלוי בחופש הרגשי בממד ההתנסות.

רגש המביא להתנסות נקייה וחופשיה, הינו רגש החי בחלל הנפש ללא תנועה. זאת ממש בניגוד לטבעו של רגש הינו בתנועתו, ותנועתו גורמת לריאקציות שלרוב הן אינן מודעות או נשלטות, וגורמות לבנייה של מצבים דפוסיים קבועים שאינם מקדמים באמת.

אימון של רגשות קשור למגמה של “הכנעת” התנועה הספונטנית של רגש – על מנת שלא ינוע, אלא שיעצור לזמן מה. היכולת לעצור רגשות ללא הדחקתן – ולאפשר עקב כך “עצירה” של תנועה ספונטנית, יוצר “רחם” התנסותי. רחם התנסותי הינו מצב של רגש פוטנטי שאינו זז, אך נשאר נוכח – יציב- מודע –ער – נושם, רגש זה אינו סטגננטי או מודחק, אלא זהו רגש חי ועומד . רגש זה מהווה את המקום באדם בו הקרקע פורייה לאין ספור האפשרויות של היצירה האנושית. לאחר שאדם מתנסה באופן זה של רגש יציב שאינו מגיב ואינו זז ונותר במקומו, לפחות לזמן מה, נוצרת התנסות אוטנטית ואליה מצטרף הממד ה”שכלי” המתרגם ו”יודע” את מה שהאדם חווה או הרגיש, ועקב כך מתפתחת התבונה. ה”שכל” במקומו הנכון באדם, אינו אינטלקטואלי, אלא רק כלי המתרגם ויודע את מה שנקלט, למען ההרחבה של ההתנסות המובילה לתבונה. חכמה הינה התגבשות נכונה של רגש התנסותי – שכל שידע לתרגם נכון את ההתנסות, ואז תובנה ו”ידע” חדש שבא לאדם עקב כך.
התבונה הינה ההתפתחות והתוספת של האדם למה שהוא כבר. התוספת שהופכת אותו ליותר. הפרי ליצירה ולמהלך נכון של התפתחות.

נקודה נוספת – רגש נכון, יציב ומודע שאינו זז ואינו מגיב לסובב באופן סטימולנטי, נהפך למה שמכנים היום “אינטליגנציה רגשית”. אינטליגנציה זו הינה התשתית ההכרחית להופעתה של ה”אינטואיציה”. אינטואיציה ככוח בנפש האדם, אינה באה כך לפתע באופן ספונטני, אלא הינה תוצר של עבודת רגשות נכונה – שיצרה את התשתית לרגש היוצר חלל של “רחם” התנסותי, בו יש מקום לצלילים נוספים להחוות או להישמע על ידי האדם.
כדי שאינטואיציה לא תבוא לפתע באקראי, אלא תבוא מתוך הזמנה . כך שאדם יוכל השתמש באינטואיציה על פי מודעות והתכוונות ורצון מכוון – עליו לפתח את רגשותיו כתשתית ליכולת האינטואיטיבית האפשרית לאדם. חלק מעבודת הרגשות של האדם על עצמו – תלוי כמובן במפגש ובהכרות שלו עם עצמו. אינטואיציה מודעת, אינטואיציה שאינה באה באקראי אלא ברצון, ידיעה ובחירה, משקפת דרגת קרבה עמוקה מאוד של האדם לעצמו.

אינטואיציה מודעת הינה ה”נבל” עליו פורט ה”לב” את המישור העמוק ביותר בנפש האדם. אינטואיציה נכונה קשורה לקשר עם משורי תודעה עמוקים יותר, מה שמכונה “נשמה”.
נשמתו של אדם – מודעת או לא מודעת, ידועה או שאינה ידועה, תלויה בתנועת רגש נכונה ויציבה שאינה מוסטת, המובילה לחלל התנסותי שמאפשר אינטואיציה מודעת, ואינטואיציה מודעת הינה התשתית ל“שמיעת בת קול” של הנשמה, הרובד העמוק שבאדם.
אדם שיודע עצמו באופן שאינטואיציה הינה חלק פעיל בחלל התודעה שלו, הינו אדם שפיתח את “תודעת הלב” – תודעת לב אקטיבית באדם הינה עדות לקשר עם הרובד עקרי והחשוב בחלקי הנפש. על זה כיוון שלמה המלך שאמר “כשושנה בין החוחים, כן רעייתי בין הבנות” (שיר השירים ב’- ב’)

יש דרגות רבות לאינטואיציה, ככל שרגש האדם נקי יותר ומעובד יותר – כך גם האינטואיציה – אף היא נגישה ומודעת יותר. ככל שיש יותר מקומות מוזנחים או לא פתורים בנפש האדם, יש יותר סיכוי לאינטואיציה מטעה ומבולבלת. לכן התנאי להתפתחות אינטואיטיבית, בה תלוי “שמיעת בת קול” – תלוי ברובו בעבודה של האדם על רגשותיו ועל ניקיונם.