koby240 – 1240 לספירה – טור חמישי, הטור החמישי מתאפיין בהתפתחות ה”שכל” ככלי מרכזי ואולי אף היחיד שיש לאדם על מנת להבין את הסובב ואת עצמו. הפילוסופים היוונים המביאים איתם מהלך מחשבה והיגיון, מהווים תשובה למתרחש בטור רביעי. הפילוסופים היוונים באמת היו “פילוסופים”, כיוון שכל הווייתם נגעה בתוכן בו הם עסקו. זה לא היה עבורם פלפול אינטלקטואלי. גם פטנג’לי (מן הטור הרביעי) כותב בסוטרה יוגה, מתאר אפשרות בה אדם יכול להגשים את מהותו הפנימית ביותר דרך הפילוסופיה, וכוונתו לאלו שבאמת טבלו את נפשם עד תומה בתוך המהלך הפילוסופי. כך שבטור הרביעי העיסוק בפילוסופיה הינו עיסוק קיומי באמת ולא מנטלי או פלפול שכלתני בלבד. לעומת זאת בטור החמישי מתהווה “כנסיית השכל” – בה כל דבר ועניין עובר דרך צינור השכלי ככלי לשפיטה ולהתבוננות. תהליך זה יוצר מהלך הדחקה קשה של רבדי נפש עדינים יותר, וזו הסיבה מדוע כל תורות הנסתר והסוד, מתכנסות למקומות חשוכים ולא נראים לעין הרגילה, והן נהפכות למהלך צדדי ומדוכא בתוך התפתחות החברה בטור חמש. תורות הנסתר כולן מחייבות רבדי נפש נוספים על מנת לעסוק בנסתר, כגון “רגש” “אינטואיציה” “גישה פייטנית” של המציאות ועוד. חלקים אלו העוברים דיכוי בתקופת טור חמש, גורמים לתורות הנסתר להיות תורות נחבאות ונסתרות באמת, כשבטורים מוקדמים יותר הן היו גלויות ואף שלטו באופי התרבותי של תקופתן.
לכן הנזירות של טור חמש נכנסת לתוך “מסדרים” order , לשון סדר וארגון.
טור חמישי הינו בסימן עליית הנצרות והאיסלם, כשתי דתות חזקות ודומיננטיות, שראו בכיבוש חלק מן התפיסה האמונית שלהם, כגון תפיסת ה”ג’יהאד” האיסלמית, והתפיסה המיסיונרית הנוצרית. בבסיס התפיסה של דתות אלו היה את הרצון לראות את כל העולם כולו – כמותם, דבר שהוביל כמובן למלחמות ואין ספור הרוגים לחינם (מסעות הצלב, והכיבוש האיסלמי).
בתוך מהלך תרבותי זה – הנזירות במערב וכן במזרח, מתכנסת לתוך מסדרים אשר עיקר העיסוק הינו בלימוד ותהליכים אנליטיים, אשר השכל הינו החלק הפעיל והחזק, וכל שאר חלקי האדם מדוכאים לעומתו. הלמדנות נהפכת לכלי המרכזי וגם בתוך יהדות העיסוק בשימור הדת לאחר גלות בית שני, הינו דבר למדנות ושכל.
תהליך זה הקורה בעולם כולו וכן בתוך כל המסדרים הנזיריים, מעורר בתוך המנזרים מערכות של חלוקת העולם לפי איכויות ולפי קטלוג של רבדי מציאות. המתמטיקה והמדעים המדויקים נלמדים כחלק מחינוך המנזר, וככל המדעים הללו נחשבים לדבר הגבוה והמפותח. במהלך הטור החמישי, אף המלאכים עוברים להיות מהיותם ישות אלוהית ל”שכלים נפרדים” כלומר יישויות אלוהיות שהן שכל טהור ללא גוף, אינטליגנציה לבדה ללא מסך הגוף כדבר מפריד.
תרגול שהיה נפוץ במנזרים הנוצריים של הכנסייה היוונית האורתודוקסית, היה ב”לתלות” את הנזיר בתוך שק בין שמיים לארץ, מעל מצוק אימתני בגובה רב, וכך הוא היה נוכח לבדו מכונס לבדו וכמו נולד מחדש – כיוון שהוא לבדו ללא שמיים וללא ארץ.
חלק מן העבודה של הנזיר היה ב”עבודה” על עצמו – כלומר לחפש את המידה ההתנהגותית שהיא חלק מן האופי שלו, ו”לעשות” עבודה שענייה שינוי המארג הנפשי שלו, כאשר המטרה הינה ליצור סדק בנוקשות השכל המתפתח, וכך לאפשר שינוי אמתי בפנימיות הנפש שלו. במזרח מתפתחות תורות הזן והבודהיזם הרואות כמטרה ממש לנפץ את מבנה השכל באדם דרך “שאלות קואן”. הן הבאות לגלות אבסורד כל כך גדול עד שנפער בתוך תודעתו של הנזיר סדק ודרכו הוא רואה את המציאות ממקום אחר. למשל- מהו הצליל של מחיאת כפים מכף יד אחת? או – מה היה מראה פרצופי לפני שנולדתי? . גם במזרח התגבשו מסדרים של תרגולים מפרכים ממש כגון “מסדרי השאולין” שנוצרו בהשראת “בודהידרמה”. איש זה מן המאה ה5 לספירה היה לאיש שהביא את תשובת המזרח לבעיית השכל המתפתח על חשבון שאר חלקי המערכת. הוא יסד את בית הספר להארה פתאומית, שהיה הצעד הראשון להתפתחות הזן. תורות אלו ראו בניפוץ השכל כמטרה עליונה, אשר תוצאותיה הובילו לאפשרות של הנזיר להיחשף לאמת המוחלטת של טיבעו האמתי. החיפוש אחר טכניקות אגרסיביות וניפוץ השכל הינו חלק מן הנזירות של טור חמש. הטכניקות שהמזרח פיתח לשם כך כללו תנועה גופנית קיצונית, ומשמעת קשה בכל מה שעוסקים בו. למדנות של כתבים בודהיסטיים, תרגולי מדיטציה מפרכים וארוכים (אדם יכול היה לשבת לתרגול מדיטציה למשך תקופות של חודשים ללא תנועה כמעט). סביב תרגולים אלו נוצרו סיפורים רבים על מסטרים מן המזרח שיש להם כל מני כוחות על מופלאים ומסוכנים. ואכן השגת כוחות כאלו היה כחלק מן התרגול במסדרים מסוימים ( כגון המסדרים של היוגה של נרופה –שהנזירים הוכשרו לגלות שליטה מופלאה ביכולת להמיס קרח על קרחון בעת היותם יושבים עירומים על קרחון כזה לאורך שעות רבות) .
השורה התחתונה של כלל התרגולים הללו מן המזרח, אינה ברצון לפתח כוחות על או להיות דמוי אל כלשהו, אלא המטרה הינה בלהשיל את חוזקו של השכל הדומיננטי וכך להצליח לגעת בקיום ובנצחיותו של טבעו האמתי של האדם.
אם כן – הנזירות של טור חמש ניסתה לפתח טכניקות ודרכים כיצד “לשבור” או “לעקוף” או “לחצות” או “לרכך” את ה”שכל הפעיל” שהוא המסך היורד על נפש האדם ויוצר מחיצה קוגניטיבית שכלית, ומצד אחת הכרחי להתפתחות האדם והאנושות ומצד שני הביא לבעיות קשות של ניתוק הפרדה ובידוד שמסכו את נפש האדם ואת הפוטנציאל הטמון בו, פוטנציאל שיכול למצוא את השכל ככלי שרת טוב, אם השכל מוצא את מקומו המאוזן בין שאר חלקי הנפש, אך זה לא מה שקרה שתקופת הטור החמישי, והשכל נהפך לחלק שהעיב על שאר חלקי הנפש ואף העלים אותם. ומכן כל מסדר נזירי מצא אופן אחר ל”אייך” לגשת לבעיה זו, ומצא לה פתרון אחר שבא לידי ביטוי במסורות נזיריות שונות אך עם מטרה זהה.