מח ועצבים ג’ – מחשבה ותחושה (סימבוליקה ח’)

המחשבה באה קודם
כל מחשבה שעוברת בדעתו של אדם יוצרת רושם על המערכת כולה, והוא בתורו נחווה כתחושה בגוף. כל תחושות הגוף, גם אם הן תחושות פשוטות מאוד, כגון חום או קור ועוד, מתלווה אליהן מחשבה. מה קדם למה, התחושה שיוצרת מחשבה או להיפך – המחשבה שיוצרת תחושה? בחיי היום יום, אנו רואים כי תחושות יוצרות מחשבה. למשל – תחושת רעב מייצרת מחשבות על אוכל. וכך עם כל תחושות הגוף, כל תחושה מייצרת מחשבות שעוקבות אחר התחושה.
אך כאשר אנו עוסקים בדפוסים גופניים, המהלך מתחיל מלכתחילה ממחשבות, הן יוצרות את התחושות, ולאחר זמן מה התחושות הפיזיות מתגברות ונהפכות לדפוס גופני. דפוסים גופניים אלו הופכים לאחר מכן למרקם פיזי. והוא בתורו מכתיב לאדם את כל דעותיו (מכאן שרוב דעותיו של אדם אינן תוצאה של מחשבה עמוקה כי אם תוצאה של השלכה פיזיולוגית המעורבת במחשבה. כלומר דפוסי תחושות גוף אלו הן הסיבה המרכזית לעיוורון תודעתי…). כלומר, כאשר תחושות הגוף הופכות לדפוסים קבועים, הן יוצרות אימפקט פיזי, והוא יוצר מבנה גופני חיצוני השונה מבחינה פיזית מבני אדם אחרים ומפתולוגיה כזו או אחרת.

העיוורון התודעתי הוא המיסוך הדפוסי מחשבתי הנוצר במערכת בעקבות שני דברים: פיקסציה פיזיולוגית המייצרת שוב ושוב את אותה תחושה, והרגש. את הקיבעון בדעתו של אדם, כלומר אי יכולת לראות את המציאות בצורה חופשית יותר אלא תחת ההרגלים המותנים של מחשבות שהולידו תחושות שנהפכו לדפוסים גופניים ומחשבתיים. שם נמצא הכלא של האדם.
מידת המודעות שיש לאדם למחשבותיו קשורה לרמת מודעתו ודרגת קרבתו שלו לעצמו. ככל שהאדם רגיש יותר ומודע לדבר שאליו הוא רגיש ויכול לתרגם תחושות אלו למילים, יש מהלך הפוך של פרימת יחסי גוף-נפש, פרימת היחסים בין מחשבה לתחושה. כאשר האדם חש תחושה מסוימת ויכול לתמלל אותה למילים, כוחה של ההתניה קטן והאדם יכול לבחור אחרת, וכן לראות את החיים מזוויות שונות. כך נפתחים החיים למקומות חדשים.

במהלך נכון – מחשבה תמיד קודמת לתחושה
הדבר תלוי ברמת הקשב והעבודה הפנימית כמו שנאמר למעלה. אדם היודע את מחשבותיו הוא בעל בחירה. אדם מותנה או כבול לתגובות של תחושות הגוף, קשה לקרוא לו “בעל בחירה חופשית”, משום שהתנהגותו צפויה מראש ותלויה בדפוסים ובהתניות.

מאחורי כל תחושה פיזית, קלה או חזקה, נעימה או לא נעימה, מודעת או לא מודעת, מסתתרת מחשבה. והיא (המחשבה) זיכרון כלשהו הטמון בתוך המערכת ונמצא בגוף כל הזמן. לעתים הזיכרון נמצא שם כי לא הגיעה שעתו להיחשף מבחינה קוגניטיבית לאדם. לעתים התחושות נושאות איתן זיכרונות שלא יכולים להיחשב כזיכרון אלא כאפשרויות שניתנות לאדם למען גדילתו. ולכן הידיעה של האדם את המחשבה שמאחורי תחושות מאפשרת לו לגעת בתוכני יסוד על עצמו ברובד התרפאותי וכן ברובד הקיומי וההתפתחותי.

אם כן, מהלך התפתחותי נכון מאופיין בידיעת המחשבות. יש מחשבות שאינן מודעות – אדם עובר משהו נפשי שהוא לא לגמרי מודע אליו, ופשוט חווה את מצבו; ויש מחשבות מודעות, כאלה שמתאפיינות בידיעה של האדם את מה הוא חושב, מה תוכן המחשבה ומה התחושה שהיא מייצרת. מצב מודע זה מעצים מאוד את כוחה של המחשבה, עד לדרגה שהיא יכולה ליצור מציאות, לשנות מציאות או לברוא מציאות ממש.
מחשבה היא כוח
מחשבה היא כוח, אך אוקטן הכוח הטמון במחשבה תלוי בגורמים רבים. הראשון והמרכזי הוא הנטייה לפיזור הדעת וחוסר העקביות, דבר המחליש מאוד את עוצמת המחשבה. מחשבה רצופה ולא קטועה, עם ריכוז ומיקוד, יוצרת אצל האדם כוח עצום. רוב הטכניקות המדיטטיביות בנויות על המגמה לבנות יכולת של רציפות מחשבתית. הקושי לבנות איכות כזאת נובע מתגובתיות מהירה ביותר של אופייה של המחשבה. ידיעה עצמית אינה מושגת בקלות כיוון שהאדם תמיד נמצא בדינמיקה “מעצמו כלפי העולם” ולא “מעצמו כלפי עצמו” – שני וקטורים תודעתיים בעלי אופי שונה לחלוטין.
למחשבה יש איכות של כספית – מאוד תזזיתית ומהירה וקשה לשליטה (לכן בתורות קדומות כגון האלכימיה יש קשר בין מחשבה לבין עיבוד הכספית והיציבות שלה: אם הושגה יציבות בכספית, הושגה אף יציבות מחשבתית). הדרך לשלוט במחשבה מתחיל במהלך נקבי שאיננו מעונין “לשלוט” אלא להיות שותף, להיות ביחד, ללמוד זה את זה, וכך להתמזג עם המחשבה. אז נפתחת האפשרות לנוע עם מחשבות באופן מודע, דבר המביא אתו איכות זכרית של בחירה ו”שליטה”. כלומר הבעת רצון וכוונה. הבנה נבנית כשהיא הופכת לרציפה, ליניארית ונקייה, וסביבה מתגבש הרגש ההופך לגוף או לכלי לזרע המחשבה. הרגש בתהליך כזה מצריך זמן רב של תרגול והנחיה ממישהו שכבר עבר דרך דומה. קשה מאוד לעשות דרך כזאת לבד עקב הנטייה האנושית לבלבל בין המחשבה לבין תוכני רגש ותחושה או תכני מבנה זהות שעולים או מתמוססים. לכן יש צורך במישהו מבחוץ שיכול לראות ולבודד בין דבר לדבר, ובין עיקר לטפל.

דרך זו (מחשבות מודעות מרוכזות עם ציר קבוע ולא משתנה) היא ההתחלה של כל דרך רוחנית, ומומלץ לאדם לחפש לעצמו מנחה למגמה זו.