kobyהטור הרביעי עומד בסימן יום הבריאה הרביעי, שבו נאמר “ויאמר אלוהים יהי מאורות ברקיע השמים להבדיל בין היום ובין הלילה, והיו לאותות ולמועדים ולימים ולשנים, והיו למאורות ברקיע השמים להאיר על הארץ. ויהי כן. ויעש אלוהים את שני מאורות הגדולים, את המאור הגדול לממשלת היום, ואת המאור הקטן לממשלת הלילה ואת הכוכבים, וייתן אותם אלוהים ברקיע השמים להאיר על הארץ ולמשול ביום ובלילה ולהבדיל בין האור ובין החושך. וירא אלוהים כי טוב, ויהי ערב ויהי בוקר יום רביעי” (בראשית א, י”ד-י”ט). היום הרביעי עומד בסימן בריאת גרמי השמים, כלומר בריאת ה”זמן”. לאחר שנבראו שמש, ירח וכוכבים, נברא האמצעי למדוד את הזמן (והיו לאותות ולמועדים ולימים ולשנים), כלומר היכולת לספור, לחשב ולראות יחסים של הרבה מול מעט. זהו עניין חשוב ביותר, מפני שהטור הרביעי ברובו עוסק בנושא ההזנה, ולכן בספירה ומדידה של כמה ומה יש לאדם (באוכל, בכסף, בביטחון, בבני הבית וכו’) האדם סופר ורוצה לצבור עוד כדי לבנות לעצמו משהו מזה, או כדי לבנות את עצמו.
היום הרביעי מקביל לאלף הרביעי לפי הספירה היהודית (760 לפנ”הס – 240 לספירה), כלומר שיבת ציון, תקומת בית שני, שלטון הסנהדרין והחכמים, חורבן הבית (70 לספירה), וכתיבת רוב התורה שבעל פה (משניות, מדרשים, ועוד). הופעתו של ישו הנוצרי בסופו של האלף אף היא משמעותית מאוד, גם מבחינה הומאופתית בטור. עוד דבר חשוב שקורה באלף זה – היעלמותה של תפיסת הזהות השבטית. באלף השלישי האדם הוגדר בזהותו לפי השיוך השבטי שלו, כך שלזהותו הפרטית יש פחות חשיבות. לאחר חורבן בית ראשון, מכיוון ששבט יהודה היה הציבור המרכזי שחזר לארץ מבבל, החברה היהודית שמה דגש על ה”משפחה” – אין עוד זהות של שבט, יש זהות של השתייכות משפחתית, התא המשפחתי נהפך למרכז, ותאים משפחתיים בונים את הלאום. באלף השלישי הזהות הייתה זהות שבטית, כך שהאדם נבלע בתוך השבט; באלף הרביעי האדם בונה לו תא משפחתי, מה שנותן חשיבות עקרונית לכל פרט ופרט. מושג המשפחה, הזוגיות, היחסים בתוך המשפחה, קבלה ונתינה, ויחסים בכלל הם נושא מרכזי בטור הרביעי.
דבר חשוב נוסף שקורה באלף רביעי, והוא קורה בכל התרבויות, מזרח ומערב – כל מה שהועבר עד אז באופן אוראלי מתחיל להיכתב – מן החשש שהתוכן והתרבות ילכו לאיבוד. וכך רואים במזרח את כתיבתן של האופנישדות בהודו ואת הטקסטים הסיניים של הקיסר הצהוב, לאו טצה וקונפוציוס. גם ביהדות נכתבה התורה שבעל פה, מתוך החשש שידע זה ילך לאיבוד. דבר זה מלמד על כלים קוגניטיביים אחרים שהתפתחו באלף זה. כדי להעביר תרבות מפה לאוזן דרושים אנשים עם רגש ואינטואיציה חזקים מאוד. כאשר התרבות נכתבת, זה סימן לבניית שכל ואנליטיות, שתופסים את מקומה של האינטואיציה. באותה תקופה מופיעים הפילוסופים היוונים הגדולים כגון סוקרטס, אפלטון, אריסטו, ארכימדס, פיתגורס, ועוד רבים חשובים אחרים. הפילוסופיה היוונית היא זו שמתחילה את המחשבה של המדע כפי שהוא נראה היום, מדע שנבנה על הוכחות ושכל, נטול רגש ואינטואיציה. בימים ההם ניטש מאבק קשה בין התפיסה היהודית ליוונית. ביטוי לכך ניתן ב”תרגום השבעים”.
ביום הרביעי התקיים תהליך שמאפשר לספור ולמדוד. זו המשמעות של כתיבת הטקסטים. כעת, המילה הכתובה היא זו שסביבה נוצרת האטמוספרה התרבותית. וזה קורה בעולם כולו.
עניין נוסף, סידהרתא גוטהמה, הידוע בכינוי “בודהה”, מופיע בהודו ב-500 לפני הספירה בערך, במקום שמקביל בטבלה ל”רקפתיים”. בודהה בא כרפורמטור גדול לתרבות ההינדית, שהייתה עשירה מאוד ומסואבת. הוא מביא עקרונות של פרישות ונזירות והתנתקות מעולם החומר. הוא עצמו היה בן של מלך, ועזב את הכול למען הגשמת שאיפות קיומיות ורוחניות. לפני בודהה, הודו היא מקום עשיר מכל בחינה, ולאחר בודהה הודו נהפכת לענייה להחריד, דבר שהולם את מיקומו של בודהה בתוך הטור הרביעי, ב”רקפתיים” (עניין זה יידון במפגש). זה קשור למוטיב המרכזי בטור: רכוש, עוני ועושר מול הנפש הפועמת – אם היא תיעלם בעושר או תזרח למרות השפע.
כל זה על קצה המזלג ממש, דברים רבים עוד קרו בזמן שמקביל לטור. על כך נלמד במפגשים.