נקודות להתבוננות על הטור הרביעי (טבלת הצמחים)

לטור הרביעי, טור ההזנה, יש הרבה יותר צדדים ממה שנראה לעין ממבט ראשון. בטור זה נמצא את כל אותם “חומרי הבניין” שמהם האדם נבנה בפועל.
ומה הם אותם החומרים?
א. אוכל. היחס לאוכל נמצא לאורך הטור כולו. הכוונה היא, ראשית, לאוכל במובנים הפשוטים והמידיים. מן האוכל הגוף נבנה. לנושא זה יש אספקטים רבים, כגון סוגי המזונות ועד כמה הם מזינים, הרגלי האכילה ואיך האדם מתייחס לאוכל (אכילה כפייתית או רזון פתולוגי). כך שאוכל והיחס אליו משקף צדדים של בניין הגוף והנפש. בדרך כלל היחס לאוכל הוא ביטוי עמוק לתחושת קבלה ואהבה מן הגורמים הנותנים על פי צו הטבע – כלומר ההורים.
ב. האיכויות הפנימיות הנבנות באדם בהיותו ילד. עד כמה הוא נבנה מן היחס של הוריו אליו, ומה היה מקומו בתוך הבית (ילד תומך, מורד, כנוע, וכו’). בזמן תקופת הילדות, האדם נבנה הלכה למעשה מן הסובב ומן היחס של הוריו כלפיו
(נושא דפוסי הילדות – בשורות 2-3-4)
ג. העמדה של האדם כלפי יחסים זוגיים. לשם מה הוא או היא צריכים זוגיות? – האם לשם סיפוק מיני, כדי להימנע מרגש הבדידות, או אולי כי כך קבעו ואי אפשר אחרת (כפי שמקובל בחברות אורתודוקסיות). מה היחס של קבלה ונתינה בתוך יחסים זוגיים, מי יותר דומיננטי ומדוע.
(גישות של תפיסת הזוגיות – בשורות 5-6-7)
ד. תפיסת ההורות הבסיסית של האדם. איזה מן הורה הוא? מהי עמדתו ותפיסתו ההורית? האם על פי תפיסתו יש לדאוג לילד לכל פרט ולמנוע ממנו חוויות כישלון, או האם יש לשחרר אותו. מהי דרגת המחויבות של ההורה לתא המשפחתי שבנה, נוכחת או לא.
(גישות הוריות – בטור כולו, ובעיקר לקראת סוף הטור, בשורות 8-9)
ה. הטור הרביעי קשור למושגי המשפחה והזוגיות, ולכן נושא מרכזי בטור הוא תפישת “הבית”. כלומר, כיצד האדם חווה את ביתו. האם הבית הוא מקום מפלט, מקום של הגנה או מקום מאיים? האם יש לברוח מן הבית, ואם כן – מדוע. או: האם יש להכות שורש ולא לעזוב, לא משנה מה קורה מסביב. האם הבית מרוקן את האדם או ממלא אותו.
(מושג הבית קיים יותר בחד פסיגי, ה”דגניים”, וכן בסוף הטור, בדו פסיגי במשפחת המצליבים).

טור ההזנה מתייחס לכל אותם הגורמים האנושיים שהאדם צריך על מנת להיבנות נכון. בכל גיל נמצא נושא מודגש אחר המתייחס ליסודות שמהם האדם נבנה. למשל, בגיל ינקות התינוק נבנה בעיקר מאוכל ומחוויית העטיפה של ההורים. בגיל הילדות קיימת חשיבות גדולה למקום חברתי. הילד ניזון ונבנה ממקומו החברתי (עקב תהליך בנייה זה אנו רואים אנשים שחוו חוויות כגון דחייה בגיל זה, והן נחקקו בהם, כך שנוצרו בקרבם גישות מסוימות, שנותרות פעילות עד גיל מאוחר). יש להבין שבגיל ילדות הקשרים החברתיים בונים בילד מבנה, והילד ניזון מאירועים חברתיים ממש כמו אוכל גשמי. לכן רואים מדי פעם את הטוטליות ואת חוסר הפרופורציות באופן שבו ילד ונער חווים את הקשרים החברתיים שלהם. בגיל מבוגר יותר עולה שאלת הפרנסה – איך האדם יפרנס את עצמו ואת משפחתו. מושג ה”כסף” וערכו נהפכים למזון אמיתי בגיל זה, וכאן יש מקום לברר את החשיבות של מושג ה”כסף” כגורם מזין.
(המושג מקבל דגש במשפחת ה”דלועיים” בשורה 7-8).

טור ההזנה הוא טור שלכל אדם, בלי יוצא מן הכלל , יש נגיעה אליו, מכיוון שהוא עוסק בכל אותם המרכיבים שמהם האדם נבנה. בקרב כל אדם קיים קושי או חוסר כזה או אחר. ייתכן כי מקורו בילדות או בגיל הנעורים (כשמקומו החברתי משתנה או שהוא עבר לארץ אחרת עם הוריו). ייתכן כי מקורו ביחס לפרנסתו ולהתנהלותו עם כסף ומשאבים. לכן טור זה קורא לאדם להתבוננות עצמית בהיבט של אבני הבניין שלו. בירור זה הוא הכרחי, מכיוון שהשאלות המרכזיות שהטור מעלה הן “אילו חלקים בי צריכים הזנה? איזה סוג הזנה? איזה חלק בי זקוק להזנה כלל?
זאת מכיוון שיש באדם חלקים שאינם זקוקים להזנה, וקיימת האפשרות שהאדם לא יבחין בחלקים אלו, עקב עודף הזנה או הזנה לא נכונה שמביאה להזדהות מלאה עם מקורות ההזנה. שאלה זו מעבירה את טור ההזנה לטור החמישי, ויוצרת בירור בין רבדים שונים בתוך האדם.