עולם הצומח נמצא בסדר של ארבע הממלכות – דומם צומח חי ומדבר. כך חילקו את הטבע בעולם העתיק. ארבע הממלכות מקבילות לארבעת האלמנטים – עפר מים אוויר ואש. כל אלמנט שייך לאחת מן הממלכות, ויש קשר ישיר באיכויות של האלמנט ביחס לממלכה. עולם הצומח מקביל לאלמנט המים, ויש לכך הגיון עמוק.
כדי להמשיך לדון במים, כדאי לשוב ולהדגיש את איכויותיהם העיקריות:
1. מים מקבלים את צורת הכלי שבו הם נמצאים.
2. מים “יודעים” לשמר ידע (כמוכר לנו בהליך הדילול ההומאופתי שנעשה במים).
3. המים תמיד זורמים על המקום הנמוך ביותר (לכן מייחסים למים את תכונת הענווה – על שום נכונותם להיות במקום ששום דבר אחר לא היה מוכן להיות בו).
4. המים, בזכות התמדתם, גורמים לכל דבר שנימצא בתוכם לעגל את עצמו (כמו חלוקי נחל). לכן המים מביאים את האיכות של דרך האמצע, כלומר הם תמיד ממוצעים ואף פעם לא קיצוניים, וכל דבר שחי בתוכם “מתעגל” לבסוף. 5. המים הם האלמנט היחידי בטבע שכשהוא הופך למוצק (קרח) הוא קל יותר ואף צף על פני המים, וכן בהיותו מוצק הוא אף בעל נפח רחב יותר מכמות המים שהייתה לפני כן.
6. המים נקראים “חיים”, וכל דבר שמביא אתו חיים נקרא “חיים” בעצמו.
איכויות אלו משתקפות בעולם הצומח, אך יש להבין את עולם הצומח כעולם ביניים שעומד בין ממלכת הדומם (מינרלים) שמיוצג על ידי אלמנט העפר, לממלכת החי שמיוצגת על ידי אלמנט האוויר. כך שממלכת הצומח מהווה את החוט המקשר שבין דומם לחי, ולכן נושאת בחובה את דרך האמצע, ואת הקשר שבין הממלכות.
לעולם הצומח איכות נוספת: הצומח “יודע” להפוך אנרגיה לחומר, כפי שרואים בתהליך הפוטוסינתזה, תהליך שבו הכלורופיל שנמצא בתאי הצומח זקוק לאנרגיית השמש ונעזר בה כדי להפוך אותה לעוד חומר. מתוך כך, הוא בעצמו גדל ומביא לגדילתה של הפלנטה (גם בחייו – כמזון לבעלי חיים, וגם במותו – כשהוא הופך לחלק מכדור הארץ, לאחר שהתמיר את אנרגיית השמש לחומר). בתהליך זה נוצר גם החמצן שהכרחי לאטמוספרת החיים בכדור הארץ. למעשה, עולם הצומח מתמיר לא רק אנרגיית שמש, הוא מתמיר את כל אנרגיות הקוסמוס שפוגשות ונכנסות לתוך חלל כדור הארץ. זו הסיבה לכך שבכל השיטות ההרבולוגיות הקדומות, כמו רפואה הסינית, איורוודה או הרבוליגיה קלטית ואינדיאנית, ואף ביהדות, מוצמדים כוכב ומזל לכל צמח (“אין לך כל עשב ועשב שאין לו מזל ברקיע שמכה אותו ואומר לו גדל – מדרש רבה בראשית פרשה י’ פסקה ו'”). בתרבויות קדומות ידעו לסווג את הצמחים לפי הכוכב והמזל שאותו הצמח התמיר. ואכן, ההרבולוגיה נחשבה למדע מתקדם מאוד בתרבויות ימי קדם, כנראה בזכות הסיבה הזאת.
ההרבולוגיה הקדומה עסקה לא רק באיכויות המרפא של הצומח, אלא גם באיכויות ההזנה של הצמח כמזון והשפעתן על האורגניזם כולו. לדוגמה, באיורוודה – לכל סוג של מזון ניתנת איכות המתארת את השפעתו על האדם שיצרוך את אותו לאורך זמן (למשל, צריכת הרבה חסה מאפשרת יכולת מדיטציה, צריכת מלפפון מקררת אך גם מביאה לנינוחות, גזר מביא לריכוז בתהליכי לימוד, וכך הלאה בכיוון זה). האיורוודה באה לעולם מתוך הצורך להוציא מן האורגניזם את ההפרעות שיש בו, כדי שתתפנה הדרך להגשמת התכלית האנושית. וכך גם הרפואה הסינית. כך שכאדם אוכל את מה שהוא אוכל מעולם הצומח, עליו לדעת שהוא אוכל אנרגיית כוכבים מותמרת. יתרה מזאת, אם יידע איזו אנרגיה יש בכל אוכל צמחי, יהיה בכוחו להחליט אילו השפעות הוא מעוניין שתהיינה בתוכו, באילו השפעות איננו מעוניין, ומה הוא רוצה לבנות בתוכו כאיכות.
לאור כל מה שנאמר עד כה נמצא שעולם הצומח מאפשר חיים בכמה רמות:
1. יצירת האוויר שאנו נושמים.
2. יצירת קשר לדרגות אנרגיה גבוהות יותר מן הרמה הפלנטרית (בכך שהצומח מכיל בתוכו אנרגיה הבאה מן הרמות הכוכביות).
3. “שימור ידע”: קבוצת צמחים שהתפתחה בזמן מסוים על פני כדור הארץ משמרת בתוכה את כל הנסיבות שקרו באותה התקופה ושהביאו לדבר מסוים לקרות, כמו שראינו על יכולתם של המים “לזכור ידע”.
אנו למדים גם עד לאיזו רמה עמוקה מעורבים הצמחים בהתפתחות החיים.
בדרך זו יש ללמוד את אלמנט העפר, שמקביל לעולם המינרלים (בטבלה המחזורית), את אלמנט האוויר, שמקביל לממלכת החי, ואת אלמנט האש, שמקביל למדבר, הלוא הוא האדם.
המפגש הבא בסדרת המפגשים על טבלת הצמחים יהיה ביום ג’, 29 בינואר 2013 בשעה 18:30 בערב במכללת ברושים.