כשם שהזעת יתר, מלמדת על מאמץ יתר. כך עייפות מלמדת על תוצאות המאמץ.
ככל שהאדם מתאמץ יותר, כך יבוא שלב העייפות שהוא תוצר ישיר לדרגת המאמץ אותה האדם השקיע.
פעילות נטולת מאמץ, לא מעייפת. אדם שעושה את מה שהוא עושה, ללא המאמץ האופייני הנלווה, לא יחווה עייפות, הוא יישאר רענן כמו שלא עשה כלום. (WU WEI בסינית, עשייה ללא מאמץ)
כל מאמץ, גם אם הוא רגשי או מחשבתי, מביא לידי כיווץ שרירים. מאמץ באופיו גורם למערכת השרירים “לעבוד” קשה, גם כאשר מדובר בעבודות משרד, ישיבה או לימוד.
לכן, חלק משיטות מזרחיות כגון צ’י קונג וטאי צ’י, הן שיטות המלמדות אדם לעשות תנועות חיים כאשר הגוף נותר רפוי, אז האדם חוסך כמות עצומה של אנרגיה, בה הוא ישתמש לצרכים אחרים.
אדם שקם בבקר עייף, לא רענן, כמו שלא ישן – זוהי אינדיקציה לשינה שהשרירים בעת השינה נותרו מכווצים, תחת מאמץ. אז השינה אינה עוזרת לרענון ולהתחדשות, לעתים להפך. השינה הופכת לעוד “זירת התמודדות” הגורמת לתשישות עמוקה יותר. הסימן לכך יהיה בקימה מן השינה עם תחושת שרירים מכווצים כמו לאחר מאמץ ספורטיבי.
העייפות אינה גופנית, אמנם לאחר מאמץ גופני שהאדם אינו מורגל בו, הוא חש עייפות, אך לא לעייפות זו הכוונה.
התשישות של סוף היום, החולשה של אורח חיים מערבי, הדינמיקה של רוב בני האדם, כרוכה בתחושת לאות, תשישות, עייפות.
הסיבה מרכזית היא העומס הנפשי, הלחץ הרגשי, האתגר של האדם מול חיים מורכבים ביותר בחזיתות שלהן.
אדם היום חווה כמה חזיתות של התמודדות הימען יש לו אתגר רגשי על בסיסי כמעט יום יומי.
אתגרי לימוד של נושאים חדשים.
קשרים חברתיים – יכולת קומוניקטיבית מן הזווית החברתית וכן מציאת מקום חברתי.
אתגר הפרנסה – עבודה, והאם העבודה מביאה עמה סיפוק ותחושת הגשמה עצמית.
אתגר של יחסים אינטימיים – נושא מורכב ביותר בחברה המערבית, עם היסטוריה של עוגמת נפש בקרב אנשים רבים.
אתגר ההתפתחות האישית – במובן המקצועי, או ביכולות שהאדם חש כי הוא זקוק להתפתחות שם.
אתגר המימוש העצמי – האם האדם חש עצמו בכיוון הנכון בחייו הפרטיים, האם יש לאדם “דרך”.
אתגר העבודה על מקומות רגשיים שיוצרים לאדם קושי מול עצמו – ואז חיפוש אחר הנתיב המתאים המהווה פתרון הולם לקושיים מסוג זה.
עוד.. יש עוד אתגרים רבים שלא נמנו כאן, שאנשים רבים מתמודדים עמהן על בסיס יומי.
כל אותם האתגרים, הם העומדים בבסיס הגורם השוחק המביא לידי עייפות בסופו של יום, לעתים בתחילתו.
כלומר: העייפות איננה פיזית, ממוצא גופני – אלא מסיבות רגשיות הקשורות לאדם, למבנה האישיות שלו ואורח החיים שהוא חי.
תחושת העייפות מביאה עמה – תחושת כבדות פיזית. תחושת הגוף הופכת לכבדה יותר.
ההפך מן העייפות – זוהי תחושת רעננות וויטאלית. שם תחושת הגוף קלילה, מהירה, חיה, עד לתזזיתית.
כאשר האדם עייף באופן שאינו סביר והגיוני למאמץ ולאורח החיים שלו, בוודאי שיש סיבות רגשיות לכך או סיבות התלויות באורח חיים ארוך ומתיש בזמן, המביא לבסוף עייפות עמוקה ששינה או כל דרך אחרת לשיקום אינה עוזרת.
אז יש לבדוק על פי תחושת הגוף, היכן יש בגוף תחושת כובד.
המקום שם יש תחושת כובד, משקף ומלמד על המקום באדם ששם מתקיים מאמץ יתר, עומס יתר, המביא לעייפות הכרונית.
דוגמאות לדבר:
א- עייפות כללית, מערכתית, עם תחושת כובד ברגליים:
המאמץ הנו באופן בו האדם הולך, בו האדם תופס את ההכרח ללכת. לרוב תפיסת “הליכה” סיזיפית, שלא מתחשבת באדם עצמו, שהולכת ללא תשומת לב לדרך עצמה ואיזה מקצב הליכה הדרך מכתיבה. האדם הולך ללא התחשבות בגורמים נוספים בדרך – כגון אנשים אחרים, חלקים אחרים בתוכו הזקוקים למקצב שונה עם קשב שונה.
מסקנה: כבדות ברגלים באה לעורר את האדם להליכה מאומצת שאינה קשובה לדרך וצרכיה.
ב- עייפות כללית עם תחושת כבדות בידיים:
הידיים מלמדות על האופן בן האדם “עושה”. כבדות בידיים מלמד כי האדם מתאמץ יתר על מידה לעשות את מה שאינו רלוונטי, לא הכרחי.
האדם מתחיל בעשייה נכונה, לכיוון הנכון, אך ההמשך איננו הכרחי. משם באה העייפות והכבדות בידיים – מעשייה מוגזמת שאינה רלוונטית יותר לשם השגת התוצאה של סיבות העשייה (דבר זה ניכר ביותר ב – OCD)
מסקנה: אופן העשייה מבקש שינוי, יעילות, הבנה של פרופורציות ביחס לנושא העשייה. לרוב בידיעה “עד לאן ידי מגעת, ומהו הגבול שם ידי אינה מגעת, ואז נותר להרפות ולנוח”.
ג- עייפות כללית, עם תחושת כובד בחזה, עם אפשרות לקוצר נשימה או לדופק לב לא סדיר:
כובד בבית החזה, מלמד על עומס רגשי גדול, המצטבר ללא פורקן.
כובד באזור זה מלמד כי ה”מנוע” של האדם לעשייה הנו המנוע הרגשי, האדם זקוק לתחושת מתח רגשי כדי להניע את החיים.
הצטברות מתח רגשי ללא פורקן, מובילה את האדם לבסוף לגודש וכובד בבית החזה משם נובעת העייפות המערכתית.
מסקנה: לימוד לעבודה נכונה עם הכוח הרגשי, כיוון שדבר זה מציע כי יש לאותו האדם כוח רגשי רב, אך כוח זה אינו מנותב נכון. ויש ללמוד כיצד לעשות ללא מתח רגשי או עם ניתוב רגשי וגישה רגשית שונה ביחס לנושא העשייה.
ד- עייפות כללית עם תחושת כובד בראש:
זוהי אינדיקציה לאדם העובד עם הראש, עבודה שכלית אינטלקטואלית, אדם הפותר את מורכבויות החיים דרך הראש. דרך האינטלקט.
כאשר דרך זו “עובדת”, אז הכול בסדר. אך כאשר דרך זו מייצרת יותר בעיות וקונפליקטים – משם נובעת העייפות.
יש מרחב עצום של סיטואציות אותן ה”שכל” לא יוכל לפתור, בעיקר אם האדם מתמודד עם אנשים אמוציונאליים, שם הראש והשכל לא רלוונטיים.
או כאשר האדם מנסה לפתור בתוכו מצוקות רגשיות דרך ה”ראש”, גם אז אסטרטגיה זו תתקל בקשיים רבים, ותוביל לעומת נפש ועייפות רבה.
כובד בראש מלמד על הצורך של האדם ללמוד לפתור את סוגי הבעיות עם כלים אחרים- כגון: חוש הומור, קלילות, וותרנות על פרפקציוניזם, לגיטימציה ל”עיגול פינות”, מוכנות “להרגיש”, מוכנות לאבד שליטה (“שכל” בדרך כלל רוצה שליטה)
סיכום: זיהוי מוקד תחושת הכובד בגוף.
כאשר האדם חש עייפות שאינה אופיינית לו, עליו לבדוק את האזור בגוף שם יש תחושת כבדות. שם המפתח להבנה העצמית על סיבות העייפות על הדרך להתמודדות עם חזרה לרעננות בריאה, יצירתית ומביאה יכולת להגשמת העשייה.
במקום שם יש תחושת כובד, שם יש את סיבת העייפות וכן את הפתרון למצוקה זו.