“וַתִּקְרְבוּ עֲצָמוֹת, עֶצֶם אֶל-עַצְמוֹ” (יחזקאל לז-ז)
העצמות יוצרות: מבנה ו”שלד” המאפשר הגנה ויציבה.
היציבה שעצמות נותנות, זהו תוצר של כל העצמות כמכלול אחד.
במכלול העצמות היוצרות מבנה ויציבה, הן כולן קשורות זו בזו, מחוברות זו לזו. וגם אם יש עצם אחת שבולטת באופן לא הרמוני, עם יציאה מן הפרופורציה המערכתית, גם לזה יש מקום במכלול השלם של היציבה עם סיבה ומשמעות.
מארג העצמות, יוצר שלמות הבאה לידי ביטוי ביציבה של האדם, באופן בו האדם מחזיק את עצמו, כיצד הוא שוכב, יושב, הולך או רץ.
לכל אדם יש אפיון עם איכות ספציפית המתארת את אופן התנועה שלו ואת אופן היציבה שלו. איכות זו מלמדת ומשקפת על “תפיסת העצמי” של האדם, כיצד האדם מכיר את עצמו, כיצד הוא מבין את עצמו, וכיצד הוא מנגיש את עצמו כלפי העולם – דרך אופן עמידה וההליכה שלו.
המבנה המתאר את היסודות של האדם ואת תחושת ה”עצמי” שלו, מורכב מפרטים רבים, שהם מכלול העצמות הבונות את שלד למרכבה שאנושית.
כל עצם היא “יסוד” המצטרף לכלול, לכל עצם יש תרומה הכרחית למבנה כולו, ולכל עצם יש תוכן ומשמעות ששייך לה בלבד, ומייחד אותה לבדה.
לכל עצם יש “ארכיטיפ” אובייקטיבי, וכל עצם נושאת בחובה יסוד, ומקבץ היסודות של כל העצמות במכלול, מפתח את השלד שהופך להיות היסוד ממנו האדם נבנה ויוצא על החיים.
לכן כאשר יש כאב, חולי ובעיה בעצם מסוימת, הדבר משקף על אותו היסוד באדם הזקוק לבחינה ולהתבוננות.
סיכום:
השלד אם כן – מורכב ממקבץ יסודות, כל עצם היא יסוד, וכל אותם היסודות כאשר הם חוברים אחד לחברו, נוצרת האיכות המאפיינת את האדם ואת הייחודיות שלו.
וייחודיות זו נכרת על פני מבנה כולו, וניכרת דרך ההליכה והיציבה של האדם.
כאשר ביציבה של האדם מסתכם תהליך היסוד המרכזי עליו האדם עומד, וממנו האדם יוצא לחיים.
הנקודה המרכזית: כלל האחדות.
למרות שיש הרבה עצמות והרבה פרטים ממנה מורכבת המרכבה האנושית, בסוף כל הפרטים יוצרים שלמות אחת, הבאה לידי ביטוי באיכות אחת המבטאת את איכות סוג האחדות שחלה על המערכת. ואותה האיכות (שהיא שיקוף ליסוד המרכזי באדם) מתבטאת בהליכה, עמידה ויציבה של האדם.
מטרתנו הנה בזיהוי אותה האיכות, ולתת לאותה האיכות שם אחד בלבד, מלה אחת בלבד המתארת את אותה האיכות. (מדוע מילה אחת? מכיוון שהאיכות המרכזת את כלל היסודות מהם האדם מורכב, לבסוף מייצרת איכות אחת, לכן יש לאותה האיכות שם אחד המבטא אותה)
סוגי יציבה ואיזו איכות היא מבטאת:
1- ככל שהיציבה זקורה וזקופה יותר, הדבר מלמד על דריכות, מתיחות, קשב, ערנות.
או על תחושה פנימית של אריסטוקרטיות.
2- ככל שאדם שפוף יותר, עם גב כפוף, הדבר מצביע על עומס, נטל החיים, אחריות, תחושת כובד.
או על נשיאה של עצב פנימי, קושי רגשי למשך זמן רב.
3- ככל שהרגליים “נגררות” כלפי משטח ההליכה, הדבר משקף על קשיים בהליכה בדרך, על גישה לא מאורגנת ולא מסודרת, או על קושי לארגן את הפסיפס של מכלול האתגרים.
וכן על גישה שהייתה מעדיפה להתעלם מעומסים שקשה להכיל, על העדפה “לעגל פינות”.
4- ככל שהצעדים של האדם יותר מוקפדים, והוא הולך כמו “רקדן”, זוהי אינדיקציה לקפדנות, לזהירות, לתשומת לב מתמדת, וחדות מחשבתית שעשויה להתיש את כוחות האדם.
5- ככל שהידיים יותר בתנועה, בהליכה או בשעת שיחה ודיבור, הדבר משקף על התנועה הרגשית, את החופש הרגשי, על יכולת לבטא רגשות ומחשובות הקשורות לתנועה הרגשית.
כאשר תנועת יד שמאל (בדרך כלל) משקפת על תנועה רגשית עמוקה ופנימית יותר ותנועה של יד ימין (בדרך כלל) משקפת על תנועה רגשית הרוצה להביע משהו קונקרטי מן האדם כלפי העולם. (יד ימין מעשית, יש שמאל רגשית)
יש להתבונן על היחסיות של תנועת הידיים, מי זזה יותר ובאיזה אופן.
6- ככל שהידיים פחות בתנועה, כמו שהן קפואות ומחוברות לגוף, זהו סימן לקושי לבטא רגשות, ונוקשות רגשית, לגישה נוקשה של האדם כלפי עצמו וכלפי הסובב. קיפאון רגשי.
7- על אופן ההליכה של אדם, בין ימין לשמאל:
נטייה של הגוף לצד ימין: אדם מעשי, שכלי, ענייני, רוצה “תכלס”
נטייה של הגוף לצד שמאל: אדם אמוציונאלי, יצירתי, פיוטי, תגובתי בתגובות החושיות שלו.
8- יש להתבונן את האזור בגוף “המוביל” את ההליכה:
ראש המוביל הליכה: אדם שכלי, רציונאלי, עם כוח רצון ונחישות רבה.
חזה המוביל הליכה: אדם עם “גאווה”, צורך שהעולם יכיר בו ובאיכויות שלו. אדם עם גישה מלכותית.
אגן ירכיים המוביל הליכה: אדם הנשען על כוחות הגוף, יצרים, מניות, תשוקות בסיסיות.
כרס, בטן המובילה הליכה: אדם הזקוק למערכות הגנה (עקב פגיעות רגשיות הקשורות להיסטוריה ארוכה בשנים) אדם היוצא לעולם עם הגנות רבות.
9- יש להתבונן על תנועת הכתפיים בעת ההליכה, ועל דרך ההחזקה של הכתפיים. הן משקפות על האופן בו האדם מבין את נושא ה”אחריות” שיש עליו, וכן על הגישה שיש לאדם להתמודדות עם אתגרים הקשורים לנשיאה של דבר מה לאורך זמן.
כפתיים שמוטות: תחושת חידלון, אין אונים, אין כוחות להתמודדות, סוג של ייאוש וויתור.
כתפיים כלפי מעלה, כלפי הצוואר: קושי, פחד , חרדה, כיווץ. תחושה של כיווץ רגשי מול אתגר מאיים, מפחיד עם שאלה פנימית לגבי היכולת של האדם לעמוד מול קושי זה.
כתפיים כלפי פנימה: צורך להגן על רגשות, או עצב עמוק, או התכנסות והעדפה להתנתקות רגשית.
כפתיים כלפי חוץ: קראית תיגר לעולם – “בו נראה מי יכול עלי”. או “תראו אותי, תתסכלו עלי, כמה שאני מיוחד”.
על כתפיים יש להתבונן ביחסים בין ימין לשמאל.
10 – מנח הראש:
ראש מוטה הצידה שקף על היסוס, על גישה המעדיפה להמתין, לבדוק.
או על גישה ביקורתית אך מהססת.
נטייה של ראש לימין: אדם בקרותי, עין בוחנת, לעתים “עין קשה”.
נטייה של ראש לצד שמאל: אדם הנשען על רגשות, הססן, זקוק לאישור רגשי מן הסובב.
נטייה של ראש קדימה: גישה המוכנה למאבק, אדם המורגל במאבקים אקטיביים, אדם שהוא לא אסטרטג, אלא לוחם.
או – אדם צנוע, מבויש, המצניע את רגשותיו וחש מבוכה מול העולם.
ראש הנשען אחורנית: אדם שעוצר תנועה, שחש בהצפה מול דבר מה ומעדיף לעצור תנועת חיים, כדי לבסס את מקומו של הדבר.