משל המרכבה מוזכר באופנים רבים בכתבי הקודש מן העולם הקדום, בוודות, בבגווהד גיטה (שיר האלהים),
בכתובים סיניים ממקורות שונים המתייחסים לאדם כתמצית היקום, וכן בכתבי קודש מן היהדות אשר גם הם רואים באדם את תמונת העולם כולו. כתבים כגון “יורדי המרכבה” וכתבי קבלה ממקורות שונים, שמה שמאחד ביניהם הינה תפיסת היסוד כי דרך הלימוד של גוף האדם ניתן לפגוש באלוהים – “מבשרי אחזה אלוה”). כך גם גישתו הפילוסופית של גאורג איבנוביץ’ גורד’ייף (13ינואר 1866 – 29 אוקטובר 1949) “הדרך הרביעית”, מתייחסת רבות למשל זה, והוא עצמו ניזון רבות ממקורות סופיים שונים עקב שהייה בתוך מסדרים סופיים שם למד את תוכן זה.
משל המרכבה מדמה את האדם לארבעה חלקים:
1- המרכבה: גוף האדם יסוד העפר.
2- הסוסים רתומים למרכבה: הרגשות. יסוד המים.
3- הרכב היושב על גג המרכבה ומושך במושכות אליהן קשורים הסוסים: השכל, התודעה, המוח. יסוד האוויר.
4- האדון: האדון היושב בתוך המרכבה, הוא היסוד האלוהי שבאדם, נוכחותו חלה על כל המערכת, הוא עצמו אינו נראה, כיוון שהוא מוסתר ונחבא בתוך המרכבה. יסוד האש.
ברוב המשלים ה”אדון” שוכן בתוך לב האדם. יסודו באלוהים, והוא מתבטא דרך הבעת רצון. רצון שעינינו להגיע למקום מסוים, רצון שהוא מסמן את ה”מסע” האנושי. האדון אינו עושה או פועל כמו שאר חלקי המרכבה, שאותם ניתן לראות וויזואלית ממש, למשל את תנועת הגוף (מרכבה), את פעולת הרגשות וביטויים (הסוסים) ואת פעולתו של המוח, התודעה (הרכב).
כל החלקים הללו עובדים, פועלים ונכרים בפעולתם בעולם הגשמי החומרי. אך האדון, הוא עצמו אינו פועל, אך נוכחותו ניכרת ומורגשת היטב בכל חלקי המערכת.
האדון מתבטא ברצונו, הוא מדבר את דיבורו בקול שהרכב (השכל) יודע להבין, ויודע לנווט את המרכבה כולה למקום עליו ביקש האדון להגיע.
דיבורו של האדון (היסוד האלוהי) שקט ורך בדרך כלל, אך נשמע היטב על ידי הרכב (השכל). דבורו של האדון (היסוד האלוהי) אינו כועס, אינו “מצווה”, הוא לא אכזר ולא שלטתן. דבורו הינו כאחד שבא ואמר אמירה, ויש לאמירה זו הד עמוק שלא ניתן לפסוח עליה ולא לעצום עין כמו שהיא לא נאמרה.
דבורו של האדון (היסוד האלוהי) נאמר בקול שקט וחרישי, והרכב (השכל) קשוב ומטה אוזן בדריכות רבה.
לכן כאשר האדון בא ואמר דבר מה שגרם למרכבה (כל המערכת האנושית) לנוע לכיוון מסוים, מה שנראה למעשה היא תגובת הרכב (השכל) למה ששמע, וכיצד הרכב (השכל) מנווט את המרכבה לכיוון שהאדון (היסוד האלוהי) ביקש לנוע לשם. רואים את פעולת השכל, הרגשות והגוף, שהם ביטוי בלבד לדבר מה עמוק יותר, שהוא רצונו של האדון היושב בתוך הלב או המרכבה, והוא דובר את רצונו חרישית, כאשר תנועת המערכת הינה עדות לאיכות העמוקה ביותר באדם, שהוא קולו ורצונו של האדון (היסוד האלוהי).
כאשר המערכת האנושית (המרכבה כולה) נעה, חיה ופועלת באופן הבריא והנכון, האדון (היסוד האלוהי) אומר את דברו, הרכב (השכל) שומע את הדיבור הבא מן האדון. הרכב (השכל) יודע את המשמעות הפרקטית של דיבורו של האדון (היסוד האלוהי) ויודע מה עליו לעשות כדי להפוך את מה ששמע לדבר קונקרטי, מעשי המתרגם לדרך אותה האדם חי ובה הוא הולך. הרכב (השכל) אוחז במושכות אליהן קשורים הסוסים (הרגשות) הוא מכוון את הסוסים (הרגשות) לכיוון של הנושא והדבר שיש לחוש, להרגיש, לחוות, להבין מתוך חוויה, להתנסות בדבר מה שהרכב (השכל ) מכוון עליו.
סוסים (רגשות) זקוקים להכוונה של הרכב (השכל) כדי לדעת לאן ללכת, או לדהור, כדי לחוות משהו, להרגיש משהו. החוויה האנושית מלאה וחיה, כאשר כל החלקים באדם שזורים כיחידה אחת, אך הטעם המלא של החוויה הינו תוצר של תנועת הסוסים (הרגשות). הם אלו שבזכותם יש למרכבה כולה את היכולת לנוע ולהגיע לבסוף למקום חפצו של האדון (היסוד האלוהי). הסוסים (רגשות) הם בעלי היכולת לנוע באופן אקטיבי והם מביאים עקב תנועתם חוויה והתנסות, שללא יסוד החוויה וההתנסות, אין לדבר טעם חיים.
הסוסים (רגשות) הם המנוע המרכזי לתנועה של המרכבה (כל המערכת האנושית) כל תנועה של המרכבה האנושית זקוקה לרגשות (סוסים) שהן אלו המהווים את כוח והאנרגיה, המוטיבציה וחיות ליכולת להגיע ולהגשים את התכלית.
במצב המתוקן הסוסים (רגשות) אינם זזים אלא אם כן קבלו “פקודה” מן הרכב (השכל) לאן לזוז ולאן ללכת, באיזו מהירות, עוצמה וכו’. הסוסים אינם בעלי רצון, הם ממתינים שיובילו אותם, שיכוונו אותם, הם זקוקים להכוונה. הם עצמם מנוע בלבד המסוגל להביא לידי תנועה. משמעותה של תנועה זו הינה: ההתנסות.
המרכבה עצמה (הגוף) הינה השלב האחרון בתנועה נכונה של המערכת. המרכבה (הגוף) הינה ההתגשמות (סומטיזציה) של השלבים המוקדמים יותר, האדון (היסוד האלוהי) הרכב (השכל) והסוסים (הרגשות).
המרכבה הינה ביטוי שלם לפעולה של כל החלקים. צורתה של המרכבה הינה הגשמה וביטוי של החלקים הגבוהים יותר של ארבעת חלקי המרכבה.
הסוסים (רגשות) מחוברים למרכבה (גוף) ברתמות. חיבור הסוסים (רגשות) ברתמות למרכבה (גוף) זהו האופן בו מתרחש הקשר הפסיכו סומאטי (דרך הרתמות, שדרכן הכוח הרגשי, פועל על הגוף ומהדהד בגוף את רצונו של האדון, והכוונתו של הרכב ועוצמת הרגשות, עד למקום בו הקשר של הסוסים דרך הרתמות לגוף, גורמות העברה של תוכן הגורם לגוף להשתנות, ולהיהפך לתוכן אותו ספג דרך הרתמות. כך נוצר התהליך הפסיכו סומאטי)
לכן מתוך האופן בו המרכבה (הגוף) נראית לעין, וכיצד המרכבה (גוף) נעה בעולם, ניתן להבין ולהסיק על מי שחי בתוכה, והוא המשמעותי והיא (המרכבה) חיה בעולם בזכותו.
המרכבה (הגוף) אם כן, היא צמצום של כל שאר החלקים. התבוננות בצורתה של מרכבה (הגוף) הינה דרך ללמידה על מה שקיים מעבר למסכי החומר, על מה שהביא להגשמתו של החומר (הגוף, המרכבה). דרך הלימוד על המבנה וההופעה הגופנית, ניתן ללמוד על התנועה הרגשית (סוסים) ועל איכות השכל והתודעה (הרכב) ועל האדון עצמו השוכן ויושב במרכז המרכבה (היסוד האלוהי). כך ניתן להגיע עד לשורשי ההוויה האנושית מכיוונים רבים, את חלקם נפתח במאמרים הבאים.