איוב מ”ז, נִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי וְלֹא אֵדָע (פרק מ-מא)

ארבעת הדרכים לצפייה באלוהות:

1- מראה האל, כפי מה שהאל מראה:
מפרק מ, טו ועד לסוף פרק מ”א, האל פותח לאיוב לראות דמות שאיננה אדם אך מתוארת כמו שהייתה בדמות אדם.
איוב רואה את אותה הדמות ממקומו של האל, כפי מה שהאל מראה לו, כפי שהאל יודע אותה.
“הִנֵּה-נָא כֹחוֹ בְמָתְנָיו וְאוֹנוֹ בִּשְׁרִירֵי בִטְנוֹ…
הוּא רֵאשִׁית דַּרְכֵי-אֵל הָעֹשׂוֹ יַגֵּשׁ חַרְבּוֹ” (מ, טז-יט)
הוא ההתחלה, הוא השורש של “יש מאין”.

“תִּמְשֹׁךְ לִוְיָתָן בְּחַכָּה וּבְחֶבֶל תַּשְׁקִיעַ לְשֹׁנוֹ” (מ, כה)
הוא היחיד שיודע לעבוד עם הכוח ממנו נברא העולם. בשעה שכולם חשים ומושפעים מאותה חיוניות יסוד, ואינם יודעים כיצד עובדים עמה, הוא היחיד שיש בידו את הדרך והחוכמה לעבודה עם “כוח וויטאלי” (אנרגיה, צ’י, פארנה, חומר היולי וכו’)

וכך האל מתאר את דמותו:
“מִי-גִלָּה פְּנֵי לְבוּשׁוֹ בְּכֶפֶל רִסְנוֹ מִי יָבוֹא
דַּלְתֵי פָנָיו מִי פִתֵּחַ סְבִיבוֹת שִׁנָּיו אֵימָה
גַּאֲוָה אֲפִיקֵי מָגִנִּים סָגוּר חוֹתָם צָר
אֶחָד בְּאֶחָד יִגַּשׁוּ וְרוּחַ לֹא-יָבֹא בֵינֵיהֶם
אִישׁ-בְּאָחִיהוּ יְדֻבָּקוּ יִתְלַכְּדוּ וְלֹא יִתְפָּרָדוּ
עֲטִישֹׁתָיו תָּהֶל אוֹר וְעֵינָיו כְּעַפְעַפֵּי-שָׁחַר
מִפִּיו לַפִּידִים יַהֲלֹכוּ כִּידוֹדֵי אֵשׁ יִתְמַלָּטוּ
מִנְּחִירָיו יֵצֵא עָשָׁן כְּדוּד נָפוּחַ וְאַגְמֹן
נַפְשׁוֹ גֶּחָלִים תְּלַהֵט וְלַהַב מִפִּיו יֵצֵא
בְּצַוָּארוֹ יָלִין עֹז וּלְפָנָיו תָּדוּץ דְּאָבָה
מַפְּלֵי בְשָׂרוֹ דָבֵקוּ יָצוּק עָלָיו בַּל-יִמּוֹט
לִבּוֹ יָצוּק כְּמוֹ-אָבֶן וְיָצוּק כְּפֶלַח תַּחְתִּית
מִשֵּׂתוֹ יָגוּרוּ אֵלִים מִשְּׁבָרִים יִתְחַטָּאוּ
מַשִּׂיגֵהוּ חֶרֶב בְּלִי תָקוּם חֲנִית מַסָּע וְשִׁרְיָה
יַחְשֹׁב לְתֶבֶן בַּרְזֶל לְעֵץ רִקָּבוֹן נְחוּשָׁה
לֹא-יַבְרִיחֶנּוּ בֶן-קָשֶׁת לְקַשׁ נֶהְפְּכוּ-לוֹ אַבְנֵי-קָלַע
ְּקַשׁ נֶחְשְׁבוּ תוֹתָח וְיִשְׂחַק לְרַעַשׁ כִּידוֹן
תַּחְתָּיו חַדּוּדֵי חָרֶשׂ יִרְפַּד חָרוּץ עֲלֵי-טִיט
יַרְתִּיחַ כַּסִּיר מְצוּלָה יָם יָשִׂים כַּמֶּרְקָחָה
אַחֲרָיו יָאִיר נָתִיב יַחְשֹׁב תְּהוֹם לְשֵׂיבָה
אֵין-עַל-עָפָר מָשְׁלוֹ הֶעָשׂוּ לִבְלִי-חָת
אֵת-כָּל-גָּבֹהַּ יִרְאֶה הוּא מֶלֶךְ עַל-כָּל-בְּנֵי-שָׁחַץ.” (מא, ה-כו)

2- מראה האל ממקומו של האדם:
אותה הדמות, ממקומו של האדם נגלית ליחזקאל:
“וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל-רֹאשָׁם כְּמַרְאֵה אֶבֶן-סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא וְעַל דְּמוּת הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְמָעְלָה
וָאֵרֶא כְּעֵין חַשְׁמַל כְּמַרְאֵה-אֵשׁ בֵּית-לָהּ סָבִיב מִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמָעְלָה וּמִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמַטָּה רָאִיתִי כְּמַרְאֵה-אֵשׁ וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב” (יחזקאל א, כו-כז)
זהו פרק המהווה את הבסיס לתורת יורדי המרכבה משלהי תקופת בית שני, שם הנביאים יורדים כביכול מתחת לגלגלי המרכבה לצפות באופן בו האל רכוב על בריאתו ומנהג אותה כפי רצונו.

מראה דומה המתואר אחרת, הוא מראה אותו רואים ציבור אנשים גדול:
“וַיַּעַל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל
וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר
וְאֶל-אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח יָדוֹ וַיֶּחֱזוּ אֶת-הָאֱלֹהִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ” (שמות כד, ט-יא)

3- מראה האל מן הזווית של נשמה:
שלמה המלך מתאר את אותו המראה, אך מן הפרספקטיבה של נשמה המתארת את כור מחצבה לשם היא שייכת, מתחת לכיסא הכבוד:
” דּוֹדִי צַח וְאָדוֹם דָּגוּל מֵרְבָבָה
רֹאשׁוֹ כֶּתֶם פָּז קְוֻצּוֹתָיו תַּלְתַּלִּים שְׁחֹרוֹת כָּעוֹרֵב
עֵינָיו כְּיוֹנִים עַל-אֲפִיקֵי מָיִם רֹחֲצוֹת בֶּחָלָב יֹשְׁבוֹת עַל-מִלֵּאת
לְחָיָו כַּעֲרוּגַת הַבֹּשֶׂם מִגְדְּלוֹת מֶרְקָחִים שִׂפְתוֹתָיו שׁוֹשַׁנִּים נֹטְפוֹת מוֹר עֹבֵר
יָדָיו גְּלִילֵי זָהָב מְמֻלָּאִים בַּתַּרְשִׁישׁ מֵעָיו עֶשֶׁת שֵׁן מְעֻלֶּפֶת סַפִּירִים
שׁוֹקָיו עַמּוּדֵי שֵׁשׁ מְיֻסָּדִים עַל-אַדְנֵי-פָז מַרְאֵהוּ כַּלְּבָנוֹן בָּחוּר כָּאֲרָזִים
חִכּוֹ מַמְתַקִּים וְכֻלּוֹ מַחֲמַדִּים זֶה דוֹדִי וְזֶה רֵעִי בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם” (שיר השירים ה, י-טז)

4- מראה האל מן המסורת הקבלית:
מראה זה ידוע במסורת הקבלית ע”פ האר”י הקדוש שהועלה לכתב ע”י תלמידו ר’ חיים ויטאל, בספרו עף החיים, שם הוא מתאר את דמותו של אדם קדמון שהוא ה”דמות והצלם” לאופן בו העולם נברא, ע”פ תורת הצמצום ומהיכן אותה הדמות יונקת את כוחה.
ר’ ישראל סרוק, תלמידו של האר”י הקדוש, בספרו תורת המלבוש מרחיב את מושג “אדם קדמון” לאופן בו האל משגיח את בריאתו ומהם הצעיפים שהאל כביכול לבוש בהם.
וכן הרב שלמה אלישיב בספרו לשם שבו ואחלמה, מתאר את דמותו של אדם קדמון ע”פ הממדים שיש בו, לפי אותיות-תגים-טעמים-נקודות וספירות, המראים את הממדים של ההשתלשלות של כוחו של האל בהשגחתו על בריאתו.
וכן ר’ משה חיים לוצאטו בספרו קל”ח פתחי חכמה, מלמד על דמותו של אדם קדמון כתשתית ותכנית אב לאופן בו האל ברא בריאתו.

לאחר אותו המראה אומר איוב את האל, ומשיב אותו תשובה:
“וַיַּעַן אִיּוֹב אֶת-יְהוָה וַיֹּאמַר
ידעת (יָדַעְתִּי) כִּי-כֹל תּוּכָל וְלֹא-יִבָּצֵר מִמְּךָ מְזִמָּה
מִי זֶה מַעְלִים עֵצָה בְּלִי-דָעַת לָכֵן הִגַּדְתִּי וְלֹא אָבִין נִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי וְלֹא אֵדָע
שְׁמַע-נָא וְאָנֹכִי אֲדַבֵּר אֶשְׁאָלְךָ וְהוֹדִיעֵנִי
לְשֵׁמַע-אֹזֶן שְׁמַעְתִּיךָ וְעַתָּה עֵינִי רָאָתְךָ
עַל-כֵּן אֶמְאַס וְנִחַמְתִּי עַל-עָפָר וָאֵפֶר” (מב, א-ו)
כאן באה נפשו של איוב וחזרה לעצמה, כאן נתיישבה דעתו וכאן באו לאיוב כל התשובות לכל השאלות שחייבו מענה.
כאן באו כל ייסוריו, סבלותיו, מצוקותיו, חוסר האונים, על כל סיבותיהם להיגיון המביא מזור בנפש איוב.

את מה ראה איוב?
נִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי וְלֹא אֵדָע
כיצד מה שראה משיב לו?
נִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי וְלֹא אֵדָע
מה היה בדבר שהביא להחלמה מייסוריו?
נִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי וְלֹא אֵדָע
האם ניתן לאיוב למסור את שראה לחבריו?
נִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי וְלֹא אֵדָע
האם זהו מראה המשתנה לפי מידותיו של האדם?
נִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי וְלֹא אֵדָע
מה היו המסקנות אליהן הגיע איוב לאחר המראה?
נִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי וְלֹא אֵדָע
מהו חלקו של האל במבנה אותו ברא שיוצר אפשרות לייסורים?
נִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי וְלֹא אֵדָע
מהי התפיסה והגישה הנכונה להתמודדות עם הייסורים הנובעים מן המבנה אותו האל ברא?
נִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי וְלֹא אֵדָע
אדם נקי מכל רבב, הסובל לא מעצמו ובגללו אלא עקב דמותו של אדם קדמון, מה יעלה בגורלו?
נִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי וְלֹא אֵדָע
לכל אדם נגיעה בייסורים שחלקם נובעים מן האופן בו חי, וחלקים לא קשורים אליו כלל, מתי וכיצד ניתן להבחין ביניהם?
נִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי וְלֹא אֵדָע
האם בכל דור הצפייה במרכבה משתנה?
נִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי וְלֹא אֵדָע
האם העולם בדמות אדם?
נִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי וְלֹא אֵדָע
האם האופן בו האל נגלה באיוב, לאיוב – מהווים שינוי לאופן בו האדם יבין את כל האמור?
נִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי וְלֹא אֵדָע

נִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי וְלֹא אֵדָע….

“עד כאן יש לך רשות לדבר מכאן ואילך אין לך רשות לדבר שכן כתוב בספר בן סירא במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור במה שהורשית התבונן אין לך עסק בנסתרות” (חגיגה יג-א)
כל האמור אינו אפשרי ולא בר מגע בשכל, בחקירת השכל, בלוגיקה ועיון רציונאלי, לכן אומר הכתוב כי ” במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור”, מכיוון שמקומות אלו אין לממד הלמדני המכונה “שכל” מקום או יכולת לגעת בדברים נכון.
הכתוב אינו אומר לא לבוא לנסתר – אלא מנחה כיצד להיכנס לפרד”ס, שם הכניסה אינה דרך ה”ראש” כי אם מן הלב..
על האדם להיכנס מליבו, דרך ליבו, ובאמצעות ליבו.. אז פרד”ס פתוח, אז השערים נפתחו.
אז את נִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי וְלֹא אֵדָע, כן – אדע.