1- מכיוון שברוב בני האדם, המזון אינו רק לשם צורכי קיום הגוף, אלא שהמזון במקרים רבים מהווה תחליף ופיצוי לדבר מה החסר. הרי שהמזון בעבור רוב בני האדם, מקבל משמעות רחבה בהרבה חוץ מעצם היות המזון יסוד המזין לצורכי הגוף וקיומו.
2- לכל מזון יש איכות המזינה בגוף דבר מה עקב המרכיבים של אותו המזון, המזינים את האדם באותה האיכות, משתי זווית: הגופנית והנפשית.
3- תשומת לב מיוחדת ניתנת לאיכות הנפשית הניזונה וגדלה ממזונות שונים:
כל מזון מזין באדם איכויות נפשיות, המקבילות לאיכות הרכב המזון.
דוגמה: הטעם המתוק מזין באדם את המקום הנפשי שדרכו האדם חש טעם ומשמעות בחיים.
וכן – מרכיב הסידן במזון, המזין דרך הסידן את הצורך באדם לביטחון ולמבנה הנותן לו תחושת הגנה,יציבות ובית.
4– כל מזון מזין כמו כן איכויות בנפש באדם הזקוקות למזון קונקרטי כדי להתפתח ולגדול לכיוון חזון החיים של האדם.
מכאן שלכל מזון יש איכות הבונה באדם תכונות מהם מתהווה העתיד של האדם, דבר זה נלמד מן ההקבלה בין איכות המזון והאיכות שהוא מזין ברובד הנפשי.
5- ניתן אם כן, להבין על מקומו ומצבו הנפשי של האדם על פי סוגי המזונות שהוא ניזון מהם, והיחס שיש לו למזון שאליו הוא נמשך או נדחה.
את נושא זה לומדים דרך הכללים הבאים:
א – תשוקה למזון מסוים: מלמדת על חיסרון של אותו היסוד במישור ההזנה הנפשית של אותו המזון, מכאן התשוקה.
ב – סלידה, דחייה ממזון מסוים: מלמדת על הדחייה מן האיכות הנפשית שאותו המזון מזין.
ג – החמרה ממזון כלשהו, כגון אלרגיה לתותים, בוטנים, חלב פרה, גלוטן ועוד: מעידים על יחסים מורכבים עם האיכות הנפשית שאותו המזון מזין, דבר המלמד על “פצע” רגשי ביחס לאותה האיכות הרגשית שאותו המזון מזין.
6- סיכום ביניים דרך דוגמה:
חלב פרה מזין באדם את יסוד ההזנה האימהית, את החום האימהי, את הביטחון שתינוק זקוק לו דרך הקשר והחום האימהי המגן.
א- משמעות תשוקה לחלב: צורך עמוק לחום ולהזנה האימהית החסר. צורך שיש לו חשיבות עתידית לבנייה של האדם כלפי יכולות עתידיות הנבנות מן החום וההזנה האימהית.
ב- משמעות דחייה מחלב: דחייה מן החיבוק האימהי שעשוי להיות מציף, עד חונק. או פוצע נפשית עקב העיוורון של תהליך הזנה ללא תשומת לב למצבו של הילד הניזון. הילד הניזון לא נראה אלא שקוף והוא במקום של ההבסה.
ג- משמעות החמרה מחלב: קיים באדם פצע רגשי פעיל ופתוח בנושא היחסים שיש לו עם אימו.
המקום הגופני ששם קיימת ההחמרה מן החלב, מלמד על מיקום הפצע:
פריחות עור מחלב: האדם לא יכול לשמור על גבולות מול אימו, מן הזווית שלו הוא כמו ומאבד את זהותו בנוכחות אימו עקב חיסון היכלות להגן על עצמו בתיחום וגבול, אולי עקב אימא דומיננטית מדי בחוויה שלו מולה.
גזים ונפיחות בבטן: רגשות קשים שאינם נאמרים ביחסים עם האימא, האדם חש “טעון” ברגשות נגטיביים שהוא עצמו מודע להם, אך אינו יכול לבטאם.
עייפות לאחר צריכת חלב: הקשר עם אימא – גוזל כוחות.
ד- תיתכן אפשרות רביעית, שהיא רלוונטית ביותר: האדם חש אדישות לחלב, זהו מזון בלבד ואין לו תגובה מיוחדת כשלהי לנושא החלב.
זהו מצב בריא ונורמטיבי שם עיקרון ההזנה האימהית אינו מהווה נושא לעבודה או התבוננות לאותו האדם. כלומר: זהו מקום בריא ופטור מקשיים רגשיים.
7- תהליך ניתוח זה נכון לכל סוגי המזונות, ביחסים של אותו המזון עם האדם ושל האדם עם אותו המזון.
מכאן: יתבונן האדם בסוגי המזונות שהוא חש כלפיהם, תשוקה (חסך) דחייה (קושי רגשי) החמרה (פצע רגשי פתוח) או אדישות נורמטיבית.
וכך יידע על עצמו את מקומו המדויק בתקופה זו בחייו ומהו שדה ההתמודדות שם יש מקום לתשומת לב מיוחדת ומדוקדקת יותר.
מקום הקשור לצורך בהזנה, או בריפוי של מקום רגשי כואב ופצוע.