שלב זה – בין גיל 20, ל 35 לערך.
זהו שלב שבו האדם עומד על פרקו, מבין את עצמו ואת כיוון דרכו, כאשר כוחות הגוף ותנאי הבריאות האופייניים לגיל צעיר יחסית, מאפשרים לאדם בגיל זה, לכוון את כוחותיו לשם ההגשמה של אותו כיוון החיים, שבגיל זה עובר “קריסטליזציה” של בהירות והבנה לגבי כיוון ההתפתחות.
בגיל זה האדם עם האפשרות והכוחות לממש והגשים את רצונותיו, כל אדם ממקומו.
לעיתים תהליך הבנייה של האדם והחזון חיים שהאדם מחזיק, מכוון לגיל מבוגר בהרבה. דבר אשר יוביל את האדם בשלב זה, לבסס את היסודות והקרקע להתפתחות מאוחרת יותר.
ביסוס החיים של אדם בגיל זה, קשור בנושאי הזוגיות, בניית בית משותף להקמת משפחה, קריירה ושאלת הפרנסה – דרך מה האדם יימצא את פרנסתו, שאלת ההתפתחות האישית ובאיזה מקום האדם חש כי שם הוא מממש את כוחותיו הנפשיים – את הפוטנציאל שיש בו – המחייב עבודה ושיכלול של ההוצאה לפועל של יכולות מסוימות (דבר זה מחייב כוחות גוף ונפש רבים, על פני זמן ממושך)
בשלב זה החיים “פתוחים” בפני האדם, ויש לו תחושת מרחב גדול לגבי הזמן שברשותו ומנעד האפשריות שאולי רלוונטיות לו. אך התפתחות נכונה הינה לאור הדיוק וההבנה על קו אחד רציף – שאותו הקו, הוא זה המחייב את כל כוחותיו של האדם לשם הפיכתו למציאות קונקרטית.
כאשר קיים באדם פיזור, או אי בהירות לגבי כיוון ההתפתחות, הדבר מוביל לדשדוש לזמן רב והאדם עשוי לעבד את אותה ההזדמנות של הפוטנציאל בשלב זה.
עד כמה שקיימת באדם ידיעה וודאית של כיוון החיים שלו, זוהי ההבטחה לדרגת ההגשמה של חיי אותו האדם.
ברוב המקרים ידיעה זו הינה חלקית ולעיתים אף איננה קיימת כלל. והאדם חי והולך לתהליך בנייה ומימוש בכיוון שאינו שלו, כיוון שמוכתב לו לאור מבנה משפחתי מחייב שבו נולד, או עקב לחצים חברתיים ותרבותיים המכוונים את האדם ו”דורשים” ממנו להיות בתלם וללכת כמו כולם בדרך מסוימת.
התוצאות, בשלב זה לתהליך שאינו נכון או מדויק לקו החיים של האדם – מן הזווית הרפואית, והסיבות להתפתחות קשיים גופניים ונפשיים, ומה הם באים לשקף לאדם:
1- מחלות שבאות לאדם לאור מאמצים גופניים ונפשיים שאינם פועלים לכיוון הנכון. האדם אינו הולך בדרכו שלו, אלא בדרך אחרת השאולה ממקורות אחרים, הזרים לנפשו ולאיכות הבסיסית שלו.
קיימת באדם ידיעה על “זיוף” הדרך, ודבר זה מהווה סיבה לכיליון מהיר של כוחות הגוף והנפש באדם.
2– פיצול לגבי הדרך:
האדם מממש נושאים שאין בליבו הסכמה להם, הוא עושה אותם בעל כורחו, עקב חוסר הביטחון בקולות הנובעים מתוכו וליבו, כאשר תפיסה שמה שאמרו קודמיו נכון יותר מן הרצונות או המהווים שעולים בו.
וכן לאור חיסרון הגיבוש של תכנים נפשיים מן השלב הקודם של תכונות אופי המגדירות את אותו האדם ויוצרות ומאפשרות את יצירת כיוון החיים, הגדרתו והמודעות אליו.
3– חולשה מולדת של נתונים גופניים ורגשיים שהן חלק מן הנטיות המולדות באדם.
חולי לאור חולשה מולדת בשלב זה, מתרחש לאור קו חיים הדורש מן האדם יותר מן הכוחות הפוטנציאלים המולדים – הטבעיים שיש לו.
במקום זה – הדרך לניהול נכון של הקיים, קשור להבנת צורכי הדרך וניהול המשאבים שיש לאדם.
ניהול נכון מאוזן של הכוחות המולדים של האדם, גם אם יש בהם חיסרון כלשהו, הם בעלי יכולת לשמירה, למחזור, לשכפול והעצמה של יכולות וכוחות שאין לאדם בפוטנציאל המולד שלו – עקב הפוטנטיות שיש בשלב זה, המסוגל לייצר ולשכפל את הכוחות שיש בו – עם מודעות ועבודה נכונה.
4– במקרים רבים – האדם יודע ומבין טוב את דרכו ואת כיוון חייו בשלב זה, אך אין בו את הבנת “דרך האמצע” הזקוקה לעשייה מאוזנת. האדם חי את הכיוון הנכון אך לא באופן הנכון.
ברוב המקרים – בקיצוניות יתר, מתוך תחושת הדחק והדחיפות, וכן מתוך גישה שהאצה בתהליך יביא להישגים מהירים יותר.
גישות אלו מביאות לשחיקה מהירה, שבסופן האדם נחלש ו”יוצא שכרו בהפסדו” – כאשר סוגי המחלות המבטאות את ה”שגיאה” הנפוצה הזו, הן מחלות המבטאות את האופי המבני המולד הטבעי לאותו האדם, וכן מחלות על בסיס העייפות והשחיקה המערכתית, כגון: פיברומיאלגיה, עייפות כרונית, אלרגיות שאינן אופייניות לאדם, בעיות שינה, חולשה מינית שאיננה טבעית לגיל ועוד…
5– אם שלב “הנעורים” לא בוסס, הדבר מוביל את האדם לשלב זה ללא יכולת ההגדרה של היסוד האינדיווידואלי המייחד אותו, אז האדם עשוי ללכת ולבנות קו חיים שאינו שייך לו בהכרח.
שם האדם משקיע כוחות רבים – אך לא לכיוון הרלוונטי. דבר זה, בדרך כלל, מוביל את האדם לסוגי משברים נפשיים בגיל מבוגר יותר, שתכליתן: בירור הייחודיות של נפש האדם, יכולת ההגדרה של אותה הייחודיות, ואיזה סוג של חיים והגשמה נובעים מאותה הייחודיות.
בתקופתנו – תופעה זו שכיחה ביותר, יש אנשים רבים המדלגים על שלב זה מסיבות רבות,
ובגיל מבוגר יותר, מתעוררים עם תחושת “אשליה” לחיים שהם בנו לעצמם, חיים שנראים ריקים, ללא כל סיבה או תוכן.
המשברים שעשויים לבוא לחייהם בהמשך לאותה ההתעוררות – הינו דבר חשוב והכרחי, ויש להבין ולדעת מהי משמעות המשבר, את מה הוא בא לעורר, מה עומד מאחוריו ואת מה המשבר מעוניין לגבש כידיעה חדשה.
כל סוגי המחלות או המשברים הנפשיים שיש בשלב זה, קשורים (בדרך כלל) להליכה שאיננה משרתת את קו החיים האוטנטי של האדם.
כאשר סוגי המשברים, גופניים ונפשיים, באים כדי לשקף לאדם – דרך הסימפטום – על מה עליו להתבונן, והיכן מקום העבודה והתיקון שיש לו לעשות כדי להתקדם להמשך חייו באופן הנכון והאוטנטי.
החולי בשלב זה בה לעורר את האדם לסוג העבודה המתקנת ועל מקום הסטייה מקו החיים הנכון לו.
סיכום: לכל אדם יש קו חיים, אותו עליו לממש , בשלב זה, זו השאלה המרכזית, זו הנקודה שהאדם עומד מולה.