שלב זה נע בין גיל 35, ל 60 לערך.
זהו שלב ישיר והמשכי לשלב הקודם.
לא כל אדם זקוק לתקופה זו כשלב בפני עצמו, ושלב זה הופך להיות “שלב” במקרים בהם האדם לא הלך את דרכו ולא הגשים את מטרתו.
במקרים בהם האדם אכן חי נכון – הוא נע ברצף אחיד בין שני השלבים של גיל 20 עד ל60.
כמובן – שהוא עשוי לעבור טלטלות רבות, אך לא מן הסוג ששלב האופייני לגיל יזומן לחייו כדי לשקף לו דבר מה על עצמו, על שאין הוא חי בדרך הנכונה לו וכיוון החיים שבו הוא הולך עשוי להיות שגוי.
אדם שחי נכון (על פי קו החיים שלו) סוגי האתגרים והקשיים שניצבים בפניו, הינם על מנת להעמיק או לחדד את התכנים והנושאים הרלוונטיים ליצירת חייו. את ההשבחה של הפרי שנובע מסוג החיים שחי.
בקרב רוב בני האדם, שלב זה יהיה הכרחי כדי לבחון מחדש את מסלול החיים ודרך ההליכה של האדם בכיוון שבחר.
בשלב זה, יש לאדם היסטוריה וכברת דרך שדרכה ובאמצעותה ניתנת לו האפשרות לבחון אם סוג החיים שחי, אכן נכון לו.
אלו הנקודות המרכזיות שמתעוררות בשלב זה:
1- שאלת היסוד:
האם האדם חי נכון והולך בדרך הנכונה, או שהוא חי חיי שגיאה.
זוהי שאלה נוקבת שעשויה לעורר את מה שמכונה “משבר גיל הארבעים” שהיום עבר לגיל חמישים.
קיימים סיכויים לזעזועים רבים ומרחיקי לכת במשמעות המעשית של חיי היום יום, שהאדם חי עד לנקודה זו.
יש מצבים רבים בהם משפחות עוברות טלטלות קשות עקב זעזוע שאחד מבני הזוג עובר בשלב זה.
זהו אולי השלב האחרון המאפשר שינוי אמיתי להתממשות קו החיים של האדם. ויש אנשים רבים המתעוררים בגיל זה, ומנערים את כל מבנה חייהם, באופן דרמטי הגורם לזעזוע לשאר בני הבית.
זהו מקום המעמיד את האדם מול בחירה קשה מאוד, עליו לבחור בעצמו – בחייו, בליבו ובנשמתו. או להניח לחיים כפי שהיו, לוותר ולהיכנע, לשכוח את עצמו באמצעות חיים קשים וממסכים או דרך חומרים נרקוטיים כדי להקל על תהליך השכחה (סמים, אלכוהול, סיגריות)
זהו הזמן שדרכו מתעורר הסיכוי האחרון של האדם לגעת בדברים הנכונים, להעלות את הנושאים החשובים ולחיות ולממש את מה שאמיתי עבורו.
הרבה מן המחלות והמשברים הגופניים בשלב זה, מלמדים ומשקפים לאדם, מהי הנקודה שעליה עליו לשים את הדגש, ומהם הנושאים שמהם הוא עצם את עיניו.
2– בשלב זה, הרגישויות המולדות שהאדם “סוחב” על גבו, אותם הנושאים המולדים שאינם כלל בתחום הבחירה או המודעות של האדם, מתעוררים ועשויים להפוך לבעיות גופניות שונות
שלב ראשון, טרום עיבור, חיי ההורים – עד שלב הלידה , שהוא שלב רביעי, אינם בתחום המודעות והבחירה של האדם, הם נכפים עליו, בעל כורחו, ויש שהם מטען כבד של סבל וקושי, שבשלב זה אותו המטען הופך ומתרגם לפתולוגיות רפואיות.
מטען זה הינו חלק עמוק וחשוב למקומו של האדם בעולמו, חלק בקו החיים שלו, הכרוך בהכלה ובהבראה מן המטען הקודם להתפתחות המודעות, של ארבעת השלבים הראשונים.
במקרים רבים – חיי האדם וקו החיים שלו, שאולי שכח ונרדם להם, מתערבבים במטען הקדום והופכים למחלה או למשבר נפשי, שעליו מתנקזים כמה ווקטורים של תנועה מכמה זוויות.
זוהי עלולה להיות מהמורה קשה במיוחד, כיוון שהיא נושאת עימה תוכן רב מכמה אספקטים, ועולה השאלה עם לאדם יהיו את הכלים הקוגניטיביים להבין, להכיל ולדעת כיצד להתנהל עם מה שמתעורר.
הדבר מחייב קילוף רב שכבתי – שיש לעשותו בעדינות, עקב הפיכתו של המטען הרגשי לסימפטום פיזיולוגי.
הסימפטום הפיזיולוגי עצמו, הוא זה המלמד על סוגי המטענים הקיימים באדם ולאיזו שכבה הם שייכים – טרום לידה או לחיי האדם הבוגרים (או למעורבות של שניהם יחד)
3- קיימים אנשים רבים בשלב זה, שאין להם שיקוף פיזיולוגי בריאותי שדרכו האדם מקבל שיקוף, אך מעצם החיוניות שפוחתת בתקופה זו, הדבר מוביל להכרה כי החיים אכן זמניים. אין לאדם את הזמן שהוא חשב שיש לו.
אז הם עוברים הערכה מחודשת של מהו העיקר והטפל של חייהם, דבר שיש בו להביא להתעוררות עמוקה שאיננה מטלטלת בהכרח את מבנה המשפחה או החיים, אלא מהווה בסיס להליכה מכונה יותר.
בנקודה זו הדבר תלוי בכלים שאדם קנה ובנה בתוכו עד לנקודה זו. כיוון שיש ציבור רב של בני אדם שנקודה זו גורמת להם דווקא לרגרסיה, עקב חיסרון הכלים, אז הם ישחזרו את המקום האחרון שם הם חוו “חיים” והם ינסו למחזר אותו בעל כוחם, למרות שאין להם את כוחות הגוף למחזור זה. בדרך כלל אנשים אלו ינסו למחזר את גיל הנעורים או לשחזר את חיי הבגרות הצעירה שלהם – לאור זיכרונות של חוויות ותחושת חיות שהייתה שם. דבר שעשוי להביא עימו החלשות עמוקה, ולדכדוך, עצבות עד לדיכאון – כיוון שהניסיון למחזר את הנעורים, לא יעמוד לזכות העתיד שלהם.
סיכום: זהו השלב האחרון לשינוי אמיתי, לבחינה אמיתית את האדם את עצמו. זהו השלב ששם עדיין קיימים כוחות גוף ונפש להתבוננות מתקנת, ששם האדם עדיין יכול להרוויח את חייו במובן המלא והעמוק.
זהו שלב עם אתגר קשה, כיוון שרוב בני האדם זקוקים להערכה מחודשת של בחינת החיים שחיו, והאם יש אפשרות לחיות נכון יותר.
זהו שלב שלתוכו מתנקזים כל אותם המקומות הלא פתורים מארבעת השלבים של טרום הלידה, וכן של החיים הבוגרים – אם האדם לא טיפל בנושאים המרכזיים המחייבים נגיעה בתוכו.
לכן זהו השלב של העמידה מול ה”אמת” הקרה של קיום, ככל שהאדם בעל כוחות עמידה ועבודה עם התוכן שמתעורר, כך הוא חוסך לעצמו בעיות גופניות העלולות לתרגם את אותו העניין – במקבלה הפיזיולוגית.