מעגל החיים, שלב שביעי – ילדות שנייה

שלב זה ממוקם בין גיל 6 לגיל ההבשלה המינית.
בדורות הקודמים גיל ההבשלה מינית התרחש הדרך כלל בגיל 12- 14, לעיתים הבשלה זו באה הגיל מבוגר יותר, עקב נטיות משפחתיות או תזונה שמעקבת את ההתפתחות המינית. כך שהיו נערות ונערים שהבשילו נפשית ללא הביטוי הגופני המקביל.

בתקופתנו – הדבר הפוך, לאור תזונה עשירה, שבחלקה ספוגה בהורמונים כגון מוצרי בשר מעובד, חלב וביצים. וכן לאור תרבות המעודדת דרך הרשתות החברתיות והמדיה, את הביטויים המיניים בגיל צעיר מאוד, הדבר גורם להתפתחות גופנית של מחזור בילדות צעירות הבא מוקדם יותר מן ההתפתחות הנפשית, הילדה עדיין ילדה בגוף של אישה.
דבר זה מהווה סיבה לבעיות רבות ביחסי גוף נפש בקרבן של אותן הנערות, עקב התפתחות לא מאוזנת ולא בשעתה.
הדרך כלל בהבשלה המינית, מסיימת תקופת הילדות.

בתקופת הילדות השנייה, עיקר ההתפתחות של הילד הינה דרך אינטראקציה חברתית, קשר חברתי, גילוי עצמי של כוחותיו של הילד לאור האינטראקציה החברתית.
לימוד בגיל זה הופך ל”מעניין” יותר כאשר הוא נעשה בתוך ההקשר החברתי.
דינאמיקה זו מעצבת בילד את האינטליגנציה הקשורה לביטוי אישי בתוך חברה, לנורמות חברתיות, לתפיסות מוסר בסיסיות – כגון: “מה ששנוא עליך, על תעשה לחברך” או – “ואהבת לרעך כמוך”, וכן כל אותם התפיסות הקשורות ליחסים של אדם עם העולם הסובב. על הגישות של כבוד לאנשים בוגרים, על יחס שהילד סופג (אולי בבית אולי המערכת החינוכית) של נושאים שיש להעריך אותם – כגון: הערכת חוכמה, אהבת ידע והתקדמות של ידע, נושאי אמונה וכו’.

בשלבים שישי ושביעי, שלבי הילדות, סוגי המחלות הטבעיות לגיל זה, נוטות לשרת ביטוי לחסומים של התפתחות, בעיקר דרך מחלות אקוטיות, שאין להבין אותם ביחס לווירוס או בקטריה, בגורם לחולי – אלא כמחלות הבאות לגוף הילד כשיקוף למקום המאותגר בתהליך ההתפתחות של הילד.
מתוך תפיסה והבנה זו, באה הגישה הקלינית הטיפולית , בשאלה כיצד לטפל במצבים אלו.
כאשר המגמה אינה “להעלים” סימפטום, אלא להבין את סיבת הופעתו ומיקומו על גוף הילד, דבר שאינו מקרי ולא אקראי.

דוגמאות:
1- נטייה לסינוסיטיס או דלקות של כלי נשימה עליונות:
בגיל זה הן מבטאות את הקושי של הילד למצוא את מקומו החברתי, להבין דקויות של התנהגות חברתית. זוהי אינדיקציה לילד רגיש במיוחד שאינו מצליח למצוא דרך לבטא את התכנים הפנימיים שלו ביחס לדינאמיקה החברתית.
2- דלקות אוזניים חוזרות:
זוהי אינדיקציה לרגישות חושית, וכן לתחושת “איום” של הסובב על הילד, הילד חש עצמו לא מוגן – העולם אלים מדי עבורו (מן הזווית של האופן בו הילד חווה את עצמו מול העולם)
3- דלקות ריאה, ונטייה אסטמטית:
קיים בנטיות אלו קשר גנטי משפתחתי מובהק.
הילד חווה את עצמו חלש – המציאות החיצונית חודרת לתוכו. אותה החדירה לא נעימה וגורמת לו לתחושת שיבוש מערכתי של ההומיאוסטזיס של תחושת ה”אני” שלו ביחס לגופו וביחס לעולם. מציאות פנימית רכה זו ( ה”אני”) ואסור שהשפעות זרות יחדרו עליה, לכן הגוף “מעדיף” דלקות ריאה או אסטמה, כמחלה המעבירה את קושי לצד הגופני (תהליך זה קשור לדינאמיקה של יחסי גוף נפש, וכיצד מחלות גופניות הן לצרכי השמירה על מקומות קיומיים יותר, כאשר החולי הגופני, מהווה את העדות על הצד הנפשי בילד הזקוק לשמירה, לחיזוק או להגנה)
4- בגיל זה נטיות של סוגי מצבים רפואיים בעלי אופי תורשתי, מתחילים להראות את הכיוון שלהם בגוף הילד. ועל פי מיקומם של הרגישויות המולדות ניתן להבין על יסודות נפש רגישים בילד, ולכן איכן הנקודה בילד הזקוקה לחיזוק ולעידוד:
רגישות משפחתית, מולדת בכלי הנשימה: נושא הקשר לעולם החיצוני, מהווה קושי עקב רגישות פנימית גובהה, מול חווית עולם קשה, קר ואולי אכזרי.
רגישות משפחתית, מולדת לבעיות שלד שריר:
נושא התנועה, הביטוי האישי, יכולת ההוצאה לפועל של הרצונות של הילד וההגשמה שלהן.
רגישות משפחתית, מולדת לבעיות עור:
נושא הגבולות של הילד אינם ברורים, מיקומם של תופעות העור על הגוף, מלמדות על הנקודה בנפש הילד ששם יש לו אי בהירות לגבי נושא הגבולות מול העולם או מול רצונותיו והביטוי שלהם.

סיכום:
הדרך נכונה בגיל זה – לעבודה על כישורים נפשיים או לחיזוק של רגישויות מולדות, הינה דרך עבודה גופנית, בקבוצות. עקב התחזקות הילד והגילויים שלו על כוחותיו לאור האינטראקציה החברתית.
עדיין בגיל זה העבודה הגופנית, מכתיבה רבות על כוחות הנפש ודרך העבודה על הגוף התנועה גופנית ספורטיבית, הילד לומד להכיר את עצמו טוב יותר, ולהוציא מן הכוח לפועל יכולות טבעיות שיש לו, כולל בהבראה ובהתחזקות מנטיות מולדות לחולשה כלשהי.