השנה הראשונה לחיי התינוק, זוהי שנה של גילויים על העולם, לאור גירויים חושיים, סנסוריים.
התינוק חשוף לחלוטין, הוא חש את הכול, בפעם הראשונה, וכל התנסות עבורו – זוהי הרפתקה חדשה.
מן הזווית של תינוק – תחושות הגוף הנובעות מתגובה לצלילים, למזג אוויר מתחלף, לתחושות רעב ושובע, למגע ההורים האוחזים בו, למגע מים, לצלילי הלב ונשימה שלו, וכך הלאה… כל אלו מהווים עבורו התנסות חושית בעלת עוצמה החודרת עליו בכל המישורים של המערכת.
עקב כך התינוק עובר (מן הזווית שלו) טלטלות רבות, שהביטוי האורגני כתגובה לטלטלות הטבעיות וההכרחיות הללו, הן דרך סימפטומים גופניים המשקפים את סוגי התגובות הטבעיות של אותו התינוק למפגש עם העולם החיצון וכל מה שהוא מעורר בתינוק כחוויה – התנסות והתפעמות חושית מאותה החוויה.
לכן – סוגי חוליים רבים הם ביטוי לתגובות נכונות, בריאות והכרחיות בשלב זה.
דוגמאות:
תפרחת עור: בעיקר הקפלים של המרפקים, ירכיים או בירכיים.
תופעות עור בגיל זה, הן תוצר של שינויי האקלים בין מצב העור בתוך הרחם למגע שלו עם אוויר העולם, בשינויי הטמפרטורה, הלחות – יובש, כאשר העור זקוק לזמן להסתגלות לנושא שינויי האקלים.
מתופעות העור – אנו לומדים על המגמה של התינוק לייצר גבול מתחם לעצמו מול ההשפעות של העולם.
שינויים של מערכת העיכול: סימפטומים כמו גזים, גיהוקים – שיהוקים, שלשולים או עצירויות, ועוד, הן חלק ממהלך טבעי של הסנכרון בין האיברים של מערכת העיכול, הפרשות האנזימים מן הכבד וכיס המרה והתנועה הפריסטלטית של המעיים. כאשר עבור כלי העיכול, המזון עשוי להיחוות כדבר קשה כמו אבן, עקב המגע הראשוני עם המזון.
מבעיות עיכול בתינוקות – ניתן להבין כי הרגישות של התינוק הינה סביב תהליכי הגדילה וכיצד מה שהוא חווה במגע עם עולם, מצטרף למבנה האישיות שייבנה בעתיד.
מחלות חום: חום עקב בקיעת שיניים או מכל סיבה סביבתית אחרת, כולל בסימפטומים של כלי הנשימה או מערכת העיכול במקביל לעלייה בחום.
חום זוהי תופעה המשקפת על תפקוד ותגובה נכונה של המערכת החיסונית. דרך מחלות החום המבנה הגופני של התינוק עובר התחדשות, תהליכי ניקוי מסוגי רעלים של במערכת העיכול – בדרך כלל.
המבנה כולו עובר תהליך מחזק ביכולת של התנגודת החיסונית – דרך מחלות החום.
תינוק שלא העלה חום בשנתיים הראשונות לחייו, מלמד על מבנה שאינו לומד ואינו מסתגל למציאות המשתנה של תנאי החיים בעולם זה. זהו סמן לחולשה אורגנית עמוקה ואולי מצביעה על חולי עמוק המתפתח בסמוי מן העין (חולי ללא הופעה או ביטוי סימפטומטי)
זהו דבר חשוב והכרחי שתינוק – מדי פעם – יעלה חום.
מן הנטייה של התינוק להעלות חום – ניתן להסיק על תנגודת טובה של מערכת החיסון, ועל המגמה של מבנה של התינוק לעשות “קפיצת התפתחות” שהיא מאוד אופיינית לאחר מחלות חום, במוטוריקה, דיבור והתפתחות כללית של המבנה כולו (משקל, חוסן, חוזק)
לעיתים גוף התינוק – זקוק למחלת החום כדי “להמיס” דפוס מטבולי ישן ולהיפתח לדפוס תנועה חדש.
יש כמובן לתת את הטיפול המתאים כאשר תינוק מפתח סימפטומים, אך המקביל – יש להבין ולדעת את החשיבות העצומה של סיבות החולי בגיל זה ומה הן באות לשרת לצרכי ההתפתחות האורגנית של חיי ילד.
כאשר קיימת ההבנה הנכונה למה החולי בא לשרת עבור האורגניזם המתפתח של התינוק – לאור הבנה זו באה בעקבותיה ההבנה של סוגי הטיפולים הנכונים והמומלצים לשם ההתפתחות התקינה של התינוק.
הנקודה מרכזית:
סוגי החולי האופייניים בגיל זה, הם חלק מתהליך הלמידה של התינוק את העולם שאליו הוא הגיע.
סוגי החוליים שהוא מפתח – מלמדים על הרגישויות המולדות שלו, ובאיזה מקומות יש לחזק אותו, מן הזווית הפיזיולוגית.
מכאן נובע שטיפול “מעלים סימפטומים” – מדחיק סימפטומים – שאינו מודע או לא מכיר בדינאמיקה הזו, עשוי להחליש ולהזיק לתינוק, עקב הפסקת תהליך ה”למידה” מתוך התמודדות עם שינויי העולם והקשר לתהליכי עיכול, אטמוספרה, וחשיפה חושית למה שהתינוק פוגש.
שיטה טיפולית המכירה, מבינה ויודעת להתייחס למצבים אלו, אינה אלא ההומיאופתיה הקלסית. והיא זו המומלצת ביותר בנושאים אלו.
בחירת התרופה ההומיאופתית בגיל זה – נעשית על פי הסימפטומים, ההיסטוריה של כל השלבים שקדמו, כך ניתן להבין מדוע התינוק חלה ומה החולי בא לספר ולהודיע על הפוטנציאל של התינוק.
לרוב התרופות הנפוצות הגיל זה הינן התרופות האקוטיות: aconite, belladoba, veratrum, gelsemium ועוד…
בדרך כלל – הנושאי מערכת כלי הנשימה – משפחת ה – kali, היא הנפוצה ביותר.
סיכום:
מחלות מסוגים שונים השכיחים לגיל (עיכול, עור, נשימה וכו’) לאחר לידה עד גיל שנה – הן חלק מתהליך ההתפתחות וההתחזקות של התינוק. יש להכיר בן ולדעת כיצד לתת את הטיפול ההולם לצורכי הגדילה של התינוק.
אז תינוק “מרוויח” את שלב התפתחות זה באופן המלא ביותר