לאלו ההולכים בדרך – רוח הקודש

חסידות מביאה לידי רוח הקודש:

א:

רוח הקודש היא תחילת המהלך המוביל לנבואה. יש בדבר דרגות רבות.
יש שרוח הקודש מתרחשת כתהליך ללא תשומת ומודעות להשפעתה, הדבר פשוט קורה, בעצמו.
ויש שהאדם מודע וקשוב לעצמו בעת היותו בהשפעת רוח הקודש.
הנקודה המרכזית היא:
שעיקר האדם הוא יסוד האלוהים הקיים בו, רוח האלוהים המקיימת את האדם, נשמת אלוה ממעל הטמונה באדם ובזכותה האדם במעלת “אדם”.
ויסוד אלוהים זה, הוא היסוד המקנה לאדם את האיכות הייחודית של הזהות העמוקה שלו. את מה שבאמת מייחד אותו משאר בני באדם בעולם.

יסוד אלוהים באדם הוא סיבת הקיום האנושי. כאשר יסוד זה איננו שם, האדם מת, לא יכול לחיות. אולי גופו יכול להמשיך לחיות דרך מכונות הנשמה, אך האדם במובן העמוק של איכות אלוהים שבו, כבר איננו שם ומותו של הגוף אינו אלא עניין של זמן בלבד.
מרכז ההוויה של האדם הנו יסוד אלוהים. סביב איכות זו, נבנים כל חלקי המערכת. וכלל החלקים הם כמעטפת העוטפת את איכות זו, שהיא הציר המרכזי.

מעטפות בשלוש רמות:
1- השכל: הצד החושב, הקוגניטיבי, שממוקם במוח כאיבר גופני, ושם משכנו.
2- הרגשות: שהם תנועה רצופה המתחילה בתחושה. מחישה של גירוי גופני ועד לחוויות הרגשיות המוכרות (שמחה, כעס, עצב, מרמור, התרגשות וכל תנודות הרגש)
3- הגוף הפיזיולוגי: צורתו של הגוף מהווה מעטפת מדויקת לחלוטין המתארת בדיוק מוחלט ונאמן את איכות אלוהים, סביבה הגוף נבנה ואותה הוא מתאר.

מכאן נובע הדבר הבא:
כשם שטבעי לחשוב וטבעי להרגיש, כך באותה המידה טבעית לאדם ההתפתחות ההכרחית לדרגת רוח הקודש שהיא ביטוי למגע קוגניטיבי מודע עם איכות אלוהים באדם, שהיא מרכז האדם.
כלומר: לכל אדם יש התנסויות במקום זה, אך ברוב המקרים האדם אינו מודע לדבר ולכן מכנה את סוגי ההתנסויות בדרגה זו בשמות אחרים שהם תוצר של חיסרון ההתבררות וחיסרון ההבנה של טבען של התנסויות אלו.

סיכום ביניים:
רוח הקודש זהו מהלך הכרחי וטבעי לאדם. אין בדבר זה שום דבר “מיסטי” או “רוחני”.
זהו מהלך המתחיל כתהליך טבעי, וקורא לאדם להמשך ההתפתחות ההכרחית שדרכה מתאפשרת ההגשמה האמתית של חיי האדם.
זהו תהליך אורגני וטבעי, ההכרחי לכל אדם כחלק משלבי ההתפתחות למען ההגשמה המלאה של הפוטנציאל האנושי.

ב:

רוח הקודש בדרגת הופעתה הראשונית:
1- שינה:
יש בתהליך השינה חשיבות עקרונית לבצבוץ של “רוח הקודש”. בעיקר בדקות שבהם האדם מרפה את גופו ונרדם. ובקצה השני של הלילה, בבוקר, כאשר האדם מקיץ מן השינה.
בשתי נקודות אלו איכות אלוהים באדם, שדרכה נובעת רוח הקודש, הופכת לחשופה יותר, גלויה יותר, עם פחות “מעטפות” הממסכות אותה, ואז האדם זוכה להתבהרות בנושאים שונים.
אולי התבהרות ביחסים מורכבים עם בני אדם, אולי בנושאי עבודה וקריירה, אולי בנושאים המעסיקים אותו באותה נקודת זמן.
והאדם קם מן שינה, עם תשובות חדשות, עם הבנות חדשות כיצד לגשת לנושאים שקודם היו חסומים לו.
לכן נושא השינה, כיצד להירדם, וכיצד להתעורר מן השינה, הנו חלק חשוב ועקרוני לאדם ההולך בדרך “רוח הקודש”.
עד למקום שתהליך ההירדמות והיקיצה הופך ל”דרך” בפני עצמה.
2- בחיי היום יום של האדם, כמעט לכל אדם מבצבצת לה מחשבה המעוררת את האדם, ומביאה עמה תובנה, הבנה, גילוי חדש על נושא מסוים. כל אדם בתחומו.
על זה אומר רמח”ל:
“אכן עוד יקרה שיושפע בלב האדם שפע שיעמידהו על תוכן ענין מהענינים, אך לא ירגיש בו המושפע אלא כמי שנופלת מחשבה בלבבו, ויקרא זה לפעמים על דרך הרחבה – רוח הקדש בדברי חז״ל, או השפעה נסתרת. אבל רוח הקדש באמת הוא שיהיה ניכר ונרגש בבירור לבעליו“
(דרך ה’, פרק ג, פיסקה ג)
מחשבה שנפלה על לבבו של האדם, הנה רוח הקודש המביאה עמה השראה חדשה לנושא כלשהו ופותחת שער לאדם, דרך ורעיון חדש, הבנה חדשה, גלוי של ידע מסוים ועוד…

ומדוע היא מכונה דרגה ראשונית או נמוכה?
עקב התפיסה והתחושה של האדם כי הדבר שנפתח לו, קרה לו בזכותו, עקב יוזמה שלו, עקב עשייה ומאמץ יזום שלו שהביאה לתוצאה של פתיחת הדעת לדבר החדש.
עקב התחושה כי הוא העושה והדברים באים אליו בזכותו.

ג:  

ככל שרוח הקודש מפעמת יותר פעמים בלבו של האדם, הדבר מעורר באדם את איכות אלוהים הנוכחת בו, ויש לדבר זה שלושה היבטים:
1- בכל פעם שרוח הקודש נגעה באדם, היא מותירה חותם שלא ניתן לסלק או למחוק. אולי האדם יפסח ולא ייתן דעתו לדבר, אך תוצאות הנגיעה של רוח הקודש באדם, נותרות חיות והופכות לרושם עם זיכרון הדוחף את האדם לרצות ולרוות מאיכות זו באופן פתוח, תמידי ורצוף, עד למקום ששם הדבר הופך לחלק קבוע מן ההזנה הנפשית של האדם.
2- רוח הקודש מביאה עמה תוכן חדש לאדם, ותוכן זה נותר באדם באופן שהופך לחלק מן ההוויה שלו, לחלק מאופיו ממש, לחלק מתפיסת המציאות שלו.
3- רוח הקודש מעוררת באדם, לא מיד, לא בבת אחת, את יכולתו לבוא במגע מודע עם איכות אלוהים שיש בו המקיימת אותו והופכת אותו לאדם בעל ייחודיות.
עד למקום בו האדם מכיר את איכות זו, ומזהה את תנועתה ומסוגל אף לתת לה שם המגדיר אותה.
שם המגדיר את איכות אלוהים באדם, הופך את איכות זו ליסוד פעיל ואקטיבי באופן מודע באדם.
כאשר אברם הפך לאברהם, איכות אלוהים הפכה בו למודעת.
כאשר שרי הפכה לשרה, הופעת איכות אלוהים בתוכה הפכה לחסד.
כאשר יעקב הפך לישראל, איכות אלוהים בו הפכה לבוגרת.
כאשר אליהו הפך לאליה, הוא עלה בגופו השמימה.

סיכום ביניים נוסף:
שלב הכרחי של ההיכרות העמוקה של האדם עם היסוד העמוק ביותר בתוכו, זהו ביכולתו להגדיר בשם את איכות אלוהים שמקיימת אותו.
אז האדם הופך להיות בדרגה גובהה יותר בדרך רוח הקודש.
אז רוח הקודש הופכת לפעילה באדם, באופן שהאדם מודע ויודע את האיכות הפועלת בו, ואת אופן פעולתה.

ד:  

“חמשה “ברכי נפשי את יהוה” כנגד מי אמרם דויד?
לא אמרם אלא כנגד הקדוש ברוך הוא וכנגד נשמה.
1- מה הקדוש ברוך הוא מלא העולם כולו, אף הנשמה מלאה הגוף כולו.
2- מה הקדוש ברוך הוא רואה ואינו נראה, אף הנשמה רואה ואינה נראית.
3- מה הקדוש ברוך הוא זן העולם כולו, אף הנשמה זנה הגוף כולו.
4- מה הקדוש ברוך הוא טהור, אף הנשמה טהורה.
5- מה הקדוש ברוך יושב בחדרי חדרים, אף הנשמה יושבת בחדרי חדרים.
יבוא מי שיש בו חמשה דברים הללו, וישבח למי שיש בו חמשה דברים הללו.”
(ברכות י,א)

בדרגה מודעת של רוח הקודש, האדם יודע את אלוהים באופן מודע וישיר.
כיוון שקיימת זהות מלאה בין יסוד אלוהים באדם לאלוהות המקיימת עולם.
אם כי בשינויי איכויות.  כאשר באדם איכות אלוהים הנה בעלת גוון מיוחד ואישי, והאלוהות בעצמה איננה כזו.
האדם במקום זה הופך להיות כלי ושליח בידי נשמת העולם, עקב הזהות העמוקה שיש בינו לנשמה המקיימת עולם.
התכלית מאחורי רוח הקודש ופעולותיה, זהו לקרב את האדם לאחדות עם נשמת העולם, שם האדם מצטרף באופן פעיל לרצונה של נשמת העולם.

מן הזווית של אדם מסוג זה, אין גדול ועמוק, אין מימוש מוחלט מזה, בלהיות משרת ושליח לנשמת העולם.
זהו הבית, שם הוא בבית, משם הוא בא ולשם הוא חוזר.
אדם זה מהווה את חיבור העולמות והוא הצליח לגשר על פערים קשים ועמוקים בין שמים לארץ, בין רוח לחומר.
הוא הפך למקדש חי וקיים לרצונה של נשמת העולם, הרוח שוכנת בו דרך קבע, ואין לו עוד מה לבקש יותר לעצמו.
הוא מימש את התכלית הגבוהה ביותר, ואין יותר “עולם הבא” או כל דבר אחר לרדוף אחריו.
הוא הגיע אל התכלית, אל ה”ארץ המובטחת”.