להולך על דרך הנקיות, יש צורך לברר את סיבת ההליכה על דרך זו, כיוון שיש הליכה נכונה הנובעת מן הסיבות הנכונות ויש הליכה על דרך זו שנותרה אומנם קפדנית על השמירה על ניקיון, אך לא ממשיכה את תהליך ההתפתחות.
הסיבה המרכזית לדרך הניקיון הינה לשם הסרת המכשולים המפריעים לאדם בדרכו על מנת שיהיה טהור. יש מצבים רבים בהם האדם נותר בחרדה עם נטייה לאובססיביות סביב נושא הניקיון, שאינה מאפשרת לו את המשך התנועה קדימה. ומה שנותר זוהי החרדה לניקיון, וסוגי הפעולות השונות לשמירה על הניקיון, ההופכות עם הזמן לריטואל.
בקרב אותם האנשים שניקיון הפך אצלם ל”דת” או לריטואל, יש צורך לברר מהי הסיבה המשרתת את הצורך לניקיון, ולחזור לחוויית ה”אני” הבסיסית שאולי ונשתכחה לטובת החרדה לניקיון.
התנהגות כפייתית השומרת על ניקיון, בדרך כלל, נעזרת הניקיון כתירוץ לשם הגנה על מקום רגשי החרד במיוחד. אותה החרדה נובעת מן האפשרות של “לא להיות”. קיים באדם מקום שלא עובד עד הסוף, שעניינו: מה יקרה לי אם אני לא אהיה פה, אם אני נעדר, לא קיים.
שאלה זו לבדה מעידה על תחילה של התפתחות ה”אני”, בניצנים ראשונים, אך ללא תהליך ההמשך של מהלך זה.
בדרך כלל אנשים אלו נוטים לגישה “פרפקציוניסטית” למציאות שהיא משרתת תחושת ביטחון בתוך מציאות לא וודאית הנובעת מחיסרון הביסוס של ה”אני” והביטחון שיש בו.
אלו שהלכו בדרך הניקיון, והסירו מכשולים וניקו את עצמם ואת דרכם, והיו עקביים בדרך למשך הזמן הנדרש, ומן הסיבות הנכונות, הרי שהם מתבססים בשלב הטהרה.
טהרה זו מבשילה באופן טבעי באדם, לאור המפגש עם יסוד עמוק, פנימי וטבעי, שהוא האדם עצמו באיכות הטבעית המולדת שלו.
ללא “קליפות” או שכבות של דפוסים שהתלבשו על האדם כתוצאה מן החיים שחי, המקום בו גדל, סביבה ותרבות שבנו בו תפיסות עולם הסותרות את איכותו הנפשית הבסיסית.
יתכנו אף סוגי אירועים אותם חווה האדם והם בנו בו שכבות מצפות לשם הגנה עצמית, על מקום פנימי עדין ורך.
האדם בטבעו הוא טהור. אין בו רבב, אין בו פגם. בטהרה בא הילד לעולם. טהרה זו היא האיכות שדרכה אדם נכנס לעולם.
אך מייד לאחר זמן לא רב, הוא מצפה עצמו בשכבות המעיבות על הטהרה, כתוצאה מן המפגש עם עולם הגס בהרבה מן האיכות המולדת.
אדם בוגר, עם קוגניציה של בוגר, שחזר למקומו הטבעי והיסודי של נפשו המולדת בטהרתה, הופך להיות טהור מזן חדש.
התגבשות של שלב הטהרה באדם, הופכת אותו לאדם עם יסוד פנימי שאינו מושפע יותר ממאורעות העולם החיצוני על כל הבטחותיו וסוגי הגירויים שהוא מציע. יש באדם זה גרעין של ידיעה פנימית לגבי האיכות הקיימת בו ולאן איכות זו שואפת להגיע. אז העולם אינו יכול יותר לבלבל אותו בטעויות.
קיימת בו וודאות מלאה, שאין בה ספק, לגבי אותן שאלות היסוד של המוצא ממנו בא ולאן הוא הולך.
“ידע” זה אינו מיסטי או אזוטרי. הוא תוצר ישיר של הידיעה הפנימית של האדם את איכותו המולדת בטהרתה.
התגבשות הטהרה באדם מציבה אותו במקום שלא ניתן יותר להיסוג ממנו. המפגש עם הטהרה הופך אדם ל”אבן יצוקה” בידיעה שהיא מביאה עימה.
בשלב זה האדם עדיין חי בהקפדות גדולות עם עצמו, עם אורח חיים שעדיין חי על פי הכללים של השלב הקודם, שלב הניקיון. אך מסיבות אחרות שהן לשם השמירה על איכותה של הטהרה.
הטהרה עומדת בסתירה מלאה לעולם כולו.
וכיוון שהעולם כולו אינו מבין את מקומו של הטהור, הרי שאופיו של העולם שמסביב עשוי להקים לאותו האדם אופוזיציה קשה.
זהו שלב קשה, בו עצם טהרתו של האדם מושכת על פי חוק כלים שלובים את הזוהמה שמסביב, דבר שיוצר קושי עצום לאדם, דבר המחייב אותו להמשיך את תהליך גיבוש הטהרה.
העולם אינו שמח ממציאותו של הטהור, כיוון שמה שהוא משקף לעולם זה את ה”לכלוך” שדבק בו, וכיצד אותו הלכלוך הפך להיות הדבר הטבעי והנכון.
לכן אנשים אלו אינם ששים לצאת לעולם, הם בודדים, מתבודדים, סובלים מן הבדידות.
אינם ממהרים לגלות לעולם את זכותם האמיתית.
אלו אנשים שיודעים מניסיונם את טעם הכאב, ולכן הם מעדיפים חיי בדידות, אלא אם מצאו חבר או חבורה קטנה שהיא בעלת אותה האיכות. ודבר זה נדיר ביותר. אם אדם המבוסס בטהרה מצא לעצמו חבורה קטנה מסוג זה, זהו אי קטן של שפיות בעולם אגרסיבי במיוחד, אי המזין ומהווה מקלט מעולם זה.
בשלבים הראשונים של ביסוס שלב הטהרה, עשויה להתעורר שאלה בליבו של האדם:
“אני יודע שזוהי הדרך הנכונה, וכך עלי לחיות. אני יודע כי יש סוגי איכויות והתנהגויות שעלי לאמץ בכל נפשי ולבבי כי זוהי הדרך הנכונה.
אך אני רואה כי העולם כולו מדבר בשפה שונה, עם ערכים שונים הסותרים את מה שאני מאמין בו כמעט באופן מלא.
למי להאמין? לעצמי ולידיעה הפנימית שלי? או לעולם האומר את ההפך הגמור והוא נראה טוטאלי וחזק ממני בהרבה…”
שאלה זו הינה בשלב הראשוני בלבד, והיא חלק מן ה”מבחן” של התגבשות הטהרה בלב האדם.
על האדם להמשיך. המשך התהליך (שעשוי להתרחש על פני כמה שנים) בתוצאות שלו, מנביט באדם את כוחה של אמונה, ונראה כי לשם הנבטה זו יש צורך בקושי ובניסיון, המהווים את כור ההיתוך הנדרש לגיבושה של תכונת האמונה.
אמונה היא איכות הנובעת מן האדם לאור התבססות הטהרה. ללא טהרה האמונה אינה אורגנית לנפש האדם.
בעולם היא מכונה כך בשוגג, ואין היא אלא תפיסת עולם, פילוסופיה דתית, אג’נדה פוליטית וחברתית, שנבעה מאנשים מן העבר שהיו בעלי אמונה, ואותם האנשים יצרו שפה הכלול בתוכה יסודות של מושגי האמונה. אך הם הפכו לספרים ולמסורת, והדבר עצמו הלך ונשתכח.
אמונה היא איכות בנפש האדם הזקוקה להתפתחות, להנבטה, לתשומת לה זהירה המטפחת את איכות האמונה כמו זרע ושתיל.
אמונה היא איכות הגדלה באדם וניזונה בנפש האדם על ידי הטהרה. ללא טהרה אין באדם את התפתחות האמונה. הטהרה היא זו היוצרת את האקלים לשם התפתחות אמונה חיה ונושמת.
כוחה של האמונה הוא זה שיעמוד לצידו של האדם כאשר יהיה עליו להתמודד עם סוגי הקונפרונטציות השונות של עולם גס רוח, המנסה להסית אותו ממקומו.
יש לה לנפש האדם, עוד גוונים רבים הבונים את המשך הדרך ומגדירים את איכותו הנבדלת של האדם, והטהרה המולידה אמונה, שניהן ביחד מבררים את גווני המארג הפוטנציאלי.
כוחה של האמונה הופך להיות יסוד אקטיבי באדם בכל שלב למן השלב הנוכחי – שלב הטהרה, ועד לסוף הדרך כולה. בכל שלב יש לכוחה של האמונה ביטוי שונה, לאור הדבר המתפתח.
אך המקום הראשוני שבו נולדת האמונה, הוא כאן בשלב הטהרה.