“הוא היה אומר:
א – בן חמש שנים למקרא,
ב – בן עשר למשנה,
ג – בן שלש עשרה למצות,
ד – בן חמש עשרה לתלמוד,
ה – בן שמונה עשרה לחופה,
ו – בן עשרים לרדוף,
ז – בן שלשים לכוח,
ח – בן ארבעים לבינה,
ט – בן חמישים לעצה,
י – בן ששים לזקנה
יא – בן שבעים לשיבה,
יב – בן שמונים לגבורה,
יג – בן תשעים לשוח,
יד – בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם”
(אבות ה- כא)
כל צעד בגדילה הפיזיולוגית, כל שינוי התפתחותי – טבעי, במובן הביולוגי, פותח “חדר” רגשי, מחשבתי ורוחני כל פוטנציאל המתאים לשלב התפתחותי מסוים.
השינוי הביולוגי, הוא תהליך שאין לאדם בחירה בו. זהו תהליך המכריח את עצמו על האדם.
תהליך ההתפתחות והשינוי הביולוגי מאפשר התפתחות נוספת של הליך נפשי, האמורים להתרחש במקביל.
לעתים הליך רגשי זה אכן מתממש, והאדם חש דלת שנפתחה, ואין בו היסוס והוא נכנס לתהליך של מימוש הפוטנציאל שלו.
בהרבה אנשים הליך זה מתרחש טבעי ללא תשומת לב מיוחדת, מעצם החיים המשתנים ומעצם תהליך ביולוגי גופני שמשתנה הדוחף את האדם לשינוי נכון ומתאים.
אך במקביל, בקרב בני אדם רבים, יש שלב שלא נעשה כראוי, אלא מתקיים באופן חלקי. לעתים אדם מדלג על שלב התפתחות, ואינו מגשים ולא מממש פוטנציאל שהיה רלוונטי בגיל מסוים.
במצבים שבהם אדם לא גדל בשלב ששם התפתחות מסוימת הייתה רלוונטית, הוא ממשיך לשלב הבא עם חסך של כלים להמשך תהליך ההתפתחות שלו.
הוא מתמודד עם המשך החיים ממקום התפתחותי של שלב השייך לגיל צעיר ומוקדם יותר, כלומר – הוא ממשיך את חייו ללא הבשלות הנדרשת להמשך התקדמות החיים שלו.
המצבים שבהם האדם אינו מגשים שלב התפתחותי, והוא ממשיך את חייו עם כלים שאינם מתאימים לאתגרים של תהליך ההתפתחות שלו, מייצר קשיים רבים בחיי האדם.
במצבים אלו, קיימת אפשרות שחולי גופני מסוים עשוי להתפתח באדם לאור תהליך נפשי שלא הגשים את מעגל ההתפתחות שלו.
הגוף מן הזווית הביולוגית מגיב בסימפטומים רב- גוניים לשלבים שלא מומשו.
סימפטומים גופניים המגיבים לשלבי ההתפתחות, מופיעים באדם כדי לרמז לו היכן קיים הפער בהתפתחות שלו. לעתים הסימפטום הגופני מהווה עצירת תהליך עקב הכאב הגופני, המחייב את האדם להתבונן על עצמו ולעשות עם עצמו את שינויים ההכרחיים לשם התקדמות נכונה יותר.
להלן תיאור שלבי ההתפתחות הביולוגית – נפשית, כפי שחז”ל תיארו זאת:
א – בן חמש שנים למקרא: “כוח המדמה” – דמיון
בגיל חמש, נפתחת בילד, באופן טבעי, מודעות תרבותית הקשורה לסביבה.
בגיל זה הילד נוטה ללמוד דרך חיקוי של מה שהוא רואה בסביבה שלו.
סקרנות זו פותחת את הצד המנטאלי הקשור ללמידה דרך ראייה ושמיעה, דרך סיפורים המפתחים תפיסת מציאות מגירוי יכולת הדמיון שיש לילד באופן טבעי.
לימוד מקרא משמעותו – לימוד דרך גירוי של דמיון, דרך סיפורים, דרך הזדהות עם גיבורי תרבות המהווים דוגמה לילד מהו הדבר שיש לשאוף אליו.
בכתובים זהו המקום בילד המכונה “הכוח המדמה”. יכולת המדמה של הילד נפתחת. הוא עשוי לתפוס מציאות באופן סיפורי, כמו באגדות. זהו שלב הכרחי להמשך ההתפתחות של הילד. כיוון שכוח המדמה, יכולת הדמיון מהווה תשתית לכל סוגי היצירה העתידית של האדם. דרך דמיון האדם מתפתח בשלב מאוחר יותר יכולות של אינטליגנציה, יצירה וחזון.
ילד שלא התפתחה בו יכולת הדמיון, עשוי להמשיך את חייו, כחיים נטולי חזון, נטולי יצירה, נטולי חוויה הגבוהה יותר מן החוויה הגופנית ההישרדותית המיידית.
אם שלב זה לא מומש ונחסך מן הילד, תהליך הלמידה בגיל מבוגר יותר, יהיה קל יותר דרך סיפורים, דרך כלים סטימולטיביים כמו סרטים ותוכן וויזואלי, שמטרתם לעבוד עם הדמיון באדם ודרכו לטעת רעיונות ותכנים.
מן הזווית הגופנית: מערכת החושים, בעיקר חוש הראייה, מגיב לשלב זה. כאשר ראייה יורדת בגיל מוקדם זהו סימן לניסיון לדחוק בשלב זה בטרם עת.
ב – בן עשר למשנה: סדר והיגיון הבונים ביטחון ויציבות
בגיל עשר, נפתחת בילד היכולת להבין מציאות מורכבת יותר. כיצד המציאות מורכבת מיותר מפרט אחד (אני) כיצד יש בעולם פרטים רבים, כאשר יש קשר ויחס ביניהם.
משמעות “משנה” כשלב התפתחותי, זוהי האפשרות לראות את הסדר והיגיון הקיים בעולם בים פרטים רבים שנראים שונים ולא דומים, אך קשורים זה בזה.
זהו שלב שבו הילד רוחש היגיון, לוגיקה, הבנה שמאפשרת לעשות “סדר” בעולם גדול ורב בפרטים ובמישורים רבים מן הזווית הקיומית הקשורה לילד באופן ישיר.
הסדר וההיגיון בגיל זה מאפשר פיתוח של תחושת ביטחון ויציבות בילד.
הגדילה למקום בו הילד מבין סדר, עוזרת לו לפתח בקיאות סביבתית, חברתית, עם יכולת תנועה אישית נכונה יותר. זהו שלב המפתח את ה”אדמה” של הילד, ביטחון בתנועה האישית שלו בעולם.
להתפתחות שלב זה יש חשיבות עצומה כלפי העתיד של הילד, כיוון ששלב ההיגיון והסדר שיש במציאות, מאפשר בגיל מבוגר יותר לעבור מהיגיון לוגי להיגיון אינטואיטיבי שהוא גבוה יותר, דק וחד באופן עמוק יותר מן השלב של “סדר ההיגיון”.
אם שלב זה לא בוסס כראוי, האדם ממשיך לשלבים נוספים כאשר אין בו הבנה והיגיון של סדר החיים, של תנועה עם סדר והיגיון.
דבר זה גורם בגיל מבוגר יותר לבעיות רבות, כאשר השכיחות ביותר הן הנטייה לפחדים וחרדות.
חרדות הן תוצר של חוסר ביטחון בקיים. הקיים נראה כמו כאוס, כמו תהום, כמו מציאות שאין בה סדר והיגיון. דבר המוביל לחרדה עמוקה עקב עתיד שאינו ברור.
כמו כן היעדר שלב זה, פוגע עמוקות בכוח ה”אמונה” הטבעי שיש באדם. כוח האמונה הטבעי בנפש האדם, זהו תוצר של ביטחון עמוק של האדם בעתיד שלו, לאור יסודות של הבנה, סדר והיגיון, שאינם זקוקים להוכחה לוגית כדי לחוש את היציבות הנובעת מן מסדר נפשי שנבנה בגיל עשר.
אם שלב זה לא בוסס באדם, יש לעבוד בגיל מבוגר יותר על בנייה של היגיון רגשי.
יש לרגשות סדר, יש להם היגיון, ולהבין את הסדר וההיגיון של רגשות מקדם באדם יכולת לחוש ביטחון בהווה, ומביא ליכולת לפתח באדם אמונה בעצמו ובחייו.
מן הזווית הגופנית: מערכת העיכול מגיבה לשלב זה.