כאשר מופיע חולי בכליות, או כאשר הכליות מעורבות בחולי מערכתי רחב יותר, זהו סימן להתדרדרות עמוקה ברמת הבריאות של האדם. אין זה קשור לסוג החולי (אבנים, דלקות, ניוון כלייתי ועוד) בכל סוגי המחלות שכליות מעורבות בהן. באופן ישיר או עקיף – הדבר מצביע כי האדם עובר תהליך הדרגתי של ירידה ברמת החיוניות שלו, למשך תקופת זמן רבה. חולי בכליות מצביע על מצב שחיקה עמוק ביותר ברמה הגופנית ובדרגת החיוניות של האדם.
חולי בכליות מהווה סימן לירידה חיסונית כרונית ועמוקה בתוך המערכת. ולמרות שיש היום סוגים רבים של מחלות כליה שניתן לרפא אותן (כגון: אבנים בכליות, או דלקות חוזרות) עצם הופעת המחלה מצביע על מצב כרוני של ירידה חיסונית.
לכן כאשר מטפלים בחולי כליות, או באנשים שיש להם היסטוריה של מחלת כליות, יש לגשת לטיפול עם גישה שבאה (חוץ מן הטיפול הסימפטומטי) לשקם מצב של התדרדרות חיסונית הנבנית במשך זמן רב.
חולי בכליה מבטא שחיקה עמוקה ביותר, עמידות שנפגעה. מערכות שבעבר “עבדו” טוב וכעת לא נותר להן כוח לעמוד במטלות החיים.
לכן – הרקע שקדם להופעת מחלות כליה, הוא זה המצריך בירור. מה היא סיבת השחיקה, ובאיזה רובד ומישור של תהליך קיומי, השחיקה פועלת.
בדרך כלל הדבר קשור באנשים שלקחו אחריות רבה על עצמם, והנשיאה של עול החיים ברמות שונות, הביא אותם למקום של איבוד עצמם, שכחת עצמם. עד לנקודה שהמים הפנימיים שלהם עברו סוג “זיהום”.
המים שלהם, אינם מזינים יותר, אינם מועילים לניקוי, לרענון, לתנועה הטבעית של מים ההכרחית לניקוי גוף מרעלים.
לרוב אלו אנשים ש”לוקחים ללב”, שאיכפת להם ממה שהם מעורבים בו, שהחיים נוגעים בהם ועוברים דרכם, שקשה להם לפתח “חסינות” מול מה שהם חווים, ושיש בתוכם סוג של “סימביוזה” עם הדבר שהם מעורבים איתו.
אנשים אלו הם אנשים עם כוח רב, עם דבקות, אפשר לסמוך עליהם.
אך העול שהם נושאים על עצמם, גורם להם לא להתייחס לצרכים שלהם. הם שמים עצמם בצד, הם כביכול לא נחשבים מול הדבר שהם נושאים על עצמם, הם מדחיקים עצמם הצידה לאור החשיבות של משימה.
דבר זה גורם להצטברות של סוגי רעלים שונים בתוך המערכת שלהם. רעלים כגון: עייפות מתמשכת, תזונה שאינה מותאמת לאדם, צרכים רגשיים שאינם נענים וגורמים למפח נפש סמוי ועדין – המצטבר לאיטו עם הזמן החולף וגורם לעוגמת נפש שניתן לחיות איתה – אך היא מכאיבה.
אלו אנשים שכלפי העולם נראים חסונים, שהם תמיד בסדר, תמיד מסוגלים ויציבים. אך בפנים באופן הדרגתי – חל בתוכם כרסום רגשי וגופני. לאחר תקופה ארוכה באה הקריסה, והיא עשויה להופיע בצורת מחלה עמוקה שהכליות תהיינה מעורבות באופן ישיר או חלקי.
חולי בכליות (כל סוגי מחלות הכליה) מתאפיין גם עם עייפות עמוקה. לא מסוג העייפות ששינה ומנוחה מסוגלים לאושש את האדם.
עייפות זו היא עמוקה וכרונית ומבשילה למקום זה באופן הדרגתי לאורך זמן רב.
זוהי עייפות שהיא תוצר של שחיקה ואורח חיים מתיש לאורך זמן – שגרם בסיכומו של יום לחולשה בתאי הכליה וביכולתם לבצע סינון של נוזלי הגוף.
וכעת כביכול – יש מסנן פרוץ, שאינו מסוגל לסנן כראוי את מה שבעבר היה קל.
זהו מצב בו האדם יודע שהוא “מזייף”. יודע שהוא כבר לא מדייק את מה שהוא יודע לעשות, והוא מעגל פינות, מוותר לעצמו במה שהוא עושה , גם במקום שבעבר לא יכול היה לעצום עיניים על נקודות שהיום הוא כביכול לא רואה . זהו מצב של שחיקה הגורמת לאדם כמו ולהיכנע. כמו שהוא נכנע לאור העייפות וחיסרון היכולת להחזיק מעמד.
יש במצבים אלו חוויה סיזיפית עמוקה של “להחזיק את החיים בשיניים”, עד למקום של עייפות שבירת המערכת, עם תחושת ייאוש קלה שאינה מקבלת ביטוי כלפי העולם. האדם עושה את מה שעושה עם תחושת סוף ידועה לאור העומס והעייפות.
סוג של שבירת המערכת, מסוג זה, גורמת לנפילה לתוך עייפות שלא ניתן לשקם אותה בתזונה מטיבה או מנוחה. זוהי שבירת כלים של יכולות נפשיות שהגיעו לקצה מסוים ביכולת הנשיאה שלהם, עד למקום שבו כאשר הם נשברו, אין לשבר זה תקומה.
אולם באמת יש לזה תקומה, אך היא מחייבת זמן רב של מנוחה ושיקום מכמה זוויות:
א- שיקום גופני. ריפוי הסימפטומים הנוכחיים.
ב- שיקום של עייפות דרך עיסוק בתכנים המביאים עימם ריענון והתחדשות.
ג- שיקום רגשי של המקום באדם שעבר תשישות לאור ההחזקה הארוכה של החיים. דרך שינוי גישה ותפיסת החיים.
כאשר נפגשים עם חולים בעלי היסטוריה של כליות, בדרך כלל מדובר באנשים בוגרים, ששם ניתן לזהות את המקום העייף, האחראי והמותש.
אך דבר זה נכון גם באנשים צעירים, ללא היסטוריה מיוחדת או תהליכים כרוניים מן הזווית הרפואית.
גם בקרב אנשים צעירים ניתן יהיה לצפות בדינמיקה זו שתוארה למעלה, שהיא באופן הדרך שבא הם יוצאים למגע עם החיים, וכיצד הם חשים כלפי האינטראקציה שיש להם עם העולם.
בכל גיל (צעיר או מבוגר) זהו סימן לאדם הלוקח את החיים בכבדות ואחריות יתר.