אם כן, רפלקס העיטוש ומגמתו:
להשיב לאדם את המרכז הפנימי שהתערער לאור אינטראקציה עם העולם החיצוני. וזאת על ידי דחייה של הגורם החיצוני שחדר פנימה לתוכו.
זמנים ביום בהם מופיע העיטוש:
א- בקימה מן השינה:
היום החדש ואתגריו, חדר את האדם. סוגי הקשיים שהאדם מודע להם, שהוא אמור לפגוש במהלך היום, גורמים לו לאיבוד הציר הנפשי בתוכו, איבוד הביטחון.
ערעור היציבות ותחושת אי הוודאות לגבי האופן בו היום יעבור, גורמת לו לפתח תהליך של התעטשות שעניינה להוציא מתוכו את הגורמים שעימהם הוא אמור להתמודד, המאיימים עליו (על פי תחושתו הסובייקטיבית)
ב- הופעה של התעטשויות בשעות הערב:
היום הסתיים, ועם סיומו של היום בא באדם חשבון נפש על היום שחלף ומה הוא צבר בתוכו. האדם אינו שלם עם עצמו על דברים שהתרחשו במהלך היום, וחש אף חרטה או קונפליקט על דברים שעשה או אמר.
העיטוש מלמד על הניסיון להוציא מנפשו של האדם את הנקודות בהן הוא חש לא נקי עם עצמו, לא שלם עם מעשיו. דבר הגורם לו אי שקט ואף פיצול ואשמה, הגורמים לו לתחושת “לכלוך”. דבר שהוא חש כי עליו לנקות מתוכו.
ג- גלי עיטוש בלילה, מתוך שינה:
כאשר האדם מרפה את גופו והוא נרדם, אז מתעוררים הזיכרונות המודחקים, שהאדם מכיר אך לא עצר כדי לתת עליהם את הדעת. לרוב אלו מקומות קשים, אפלים, או שיוצרים באדם אי נוחות מעצם קיומם, אז האדם כמו ומנסה לנקות את האזורים הלא נעימים של רגשותיו עם גלי עיטוש המקימים אותו מן השינה.
זמנים בשנה בהם מופיע העיטוש:
א- עיטוש המופיע האביב:
אביב עניינו פריצה ויציאה עם חידוש של דבר חדש, של האדם מעצמו כלפי העולם.
עיטוש באביב מלמד על ההיסוס של האדם לבטא את האותנטיות של דברים ונושאים חדשים שיש בתוכו. הוא אינו יודע כיצד להעביר אותם בתקשורת ספונטנית לעולם.
ב- עיטוש המופיע בקיץ:
קיץ עניינו גילוי מלא, ביטוי חיים מלא של האדם וכוחותיו.
עיטוש בקיץ מלמד כי האדם אינו חש בנח עם תשומת הלב, עם הזרקורים שמופנים עליו. הוא היה רוצה לחוש חופשי, אך אין בו את החופש התנועתי ליציאה לעולם. הוא חווה צורך לפריצה לעולם מול כוח נגדי פנימי הבולם אותו.
ג- עיטוש המופיע בסתיו:
סתיו עניינו התכנסות, חזרה פנימה, חשבון נפש.
עיטוש המופיע בסתיו מלמד על תחושת פספוס של הזדמנויות חיים, על החמצה של אפשרויות שהיו מול עיניו של האדם, אך הוא “עצם” את עיניו ולא ראה ולא הגשים ולא הרגיש ולא חווה.
העיטוש מלמד על הקושי של האדם לקבל את עצמו לאור מה שיכול היה להיות לא היה.
ד- עיטוש המופיע החורף:
חורף עניינו התכנסות, היריון, שהייה, הפריה עמוקה ותהליך שלא נראה לעין.
עיטוש המופיע החורף מלמד על אי שקט בתוך שהייה, על הקושי להמתין, על קוצר רוח ואי יכולת להיות בתהליך הדרגתי. האדם כמו שהיה רוצה לזרז תהליכים. אך אינו יכול והוא כלוא בתוך ההווה שאינו נוח.
העיטוש עניינו לזרז ולהאיץ תהליכים, ולהוציא תחושת סטגנציה.
עיטוש הבא עם סימפטומים נוספים:
א- עיטוש עם צמרמורות קור:
לרוב קשור לתחושת פחד, חרדה, איבוד הביטחון. מצב היוצר תחושת איבוד הגנה ולכן האדם הופך לחשוף רגשית וכן לחשוף לאקלים החיצוני.
ב- עיטוש המתלווה עם שיעול:
קיים האדם מבוכה ואי ידיעה כיצד להגיב לנושאים המחייבים אותו לתגובה מהירה ועכשווית.
אי ביטחון ביכולת החברתית, עם דרישה לאותנטיות בתגובות שלו, שהוא חש כי אין לו את המטען הנדרש לספונטניות בתגובות החברתיות.
ג- עיטוש המתלווה עם כאבי גב תחתון:
חוסר ביטחון קיומי. האדם חש איום על הביטחון הבסיסי שלו. אין לו תחושה של וודאות לגבי היכולת שלו להגן על עצמו כאשר זה יידרש.
ד- עיטוש עם גירוי בעיניים, דמוע ספונטני, וגודש באף:
קיימת באדם דרישה לחדות שכלית, לעבודה עם הראש מן הזווית המנטלית.
או – שיש עומס מחשבתי הדורש מן האדם להיות יצירתי יותר מיכולתו לייצר זאת מתוכו.
או – שהוא חש כי אינו מצליח לעקוב מנטלית אחר המתחרש והוא נותר מאחור.
ה- עיטוש המתלווה עם נפיחות ואי נוחות בחלל הבטן:
האדם אינו יודע כיצד להגיב או להתייחס לאירועים חברתיים, הוא חש עצמו נאיבי, לא בשל, לא יודע כיצד לנהוג ומה עליו לעשות. הוא נותר “מוצף” מול אירועים מסוימים, אז העיכול מגיב בנפיחות, ומופיע עיטוש המנסה להוציא מתוכו את תחושת אי המכונות לקחת חלק פעיל במתרחש.
מצבים שונים בהם מופיע עיטוש:
א- עיטוש בזמן דיבור:
כאשר האדם מנסה לדבר אז מופיע עיטוש, זוהי אינדיקציה ל:
הזדרזות בביטוי, האדם משתדל להוציא מעצמו את התוכן שהוא רוצה לדבר עליו, מהר מדי לאור מבוכה, או לאור קושי חברתי.
או – יש באדם אי אמונה בעצמו ובמה שהוא רוצה לומר, הוא חש שהוא כמו ומשקר לעצמו לעולם.
או – יש באדם קונפליקט לגבי הסיטואציה שבתוכה הוא נמצא.
ב- עיטוש הזמן אכילה:
אכילה עניינה – הזנה. עיטוש בעת האכילה מעיד על קונפליקט שיש באדם בנושא ההזנה.
אדם אינו שלם עם עצמו לגבי השאלה מי הוא זה המזין – הוא המזין או שהוא מוזן על ידי משהו אחר. מי זה האקטיבי בהזנה.
תחושתו היא כי היה עליו להיות פעיל יותר, יזם יותר, או אקטיבי יותר.
ומצב בו הוא נזקק להזנה על ידי משהו אחר, פוגע ומעליב אותו ואת יכולתו להיות עם הכוח לספק את צרכיו לעצמו או למשפחתו ולקרובים אליו.