“מה פירוש – תענוג וכאב כמוהם כגופנו אנו:
אנו מתנסים בתענוג ובכאב משום היותנו בעלים של גוף.
אלמלא גופנו, כיצד יודעים היינו מהו תענוג, ומה כאב?
הילכך, המתרחק מן הגוף ומן העולם, יוכל לשלוט בעולם.
המשוחרר משעבוד הגוף והעולם, ניתן להפקיד בידיו את העולם”
(לאו טזה, טאו טה צ’ינג – יג. תרגום: שלמה קלו)
א- קיומן של תחושות, מהוות אינדיקציה לחיבור גוף – נפש.
כאשר חיבור זה לא קיים, אין תחושה.
גוף ללא תחושות – זהו גוף מת.
גוף עם תחושות משקף על תהליך חיים שיש בו.
מצבים של איברים משותקים, אך האדם חי, מראים כי האיבר המשותק חסר התחושה, אינו חי.
לכן – קיומה של התחושה, במובן הבסיסי ביותר, עצם קיומה של התחושה, מהווה אינדיקציה ליסוד המחייה שאינו גופני. החומר ממנו הגוף עשוי, אינו חי בגלל עצמו. הגוף חי לאור יסוד החיים המתגורר בתוכו, המחייה אותו, המאפשר לו תנועה.
מתוך אותה התנועה של גוף האדם, מתעוררת תחושה, שהיא האינדיקציה לאיכות החיים החיה בגוף.
ב- תחושות הן מימד הקיים בין הגוף והנפש, כאשר חיבור נפש לגוף מייצר תחושות.
התחושות אם כן, הן מימד “שלישי” – המימד המחבר שהוא תוצר של נפש וגוף מחוברים ביחידה אחת.
לכן – תחושות הגוף, הן הדבר העמוק ביותר, עם הגישה עמוקה ביותר לעמקי התודעה האנושית, כיוון שנפש האדם היא זו מפעילה תחושות על פני הגוף, ואופיין של תחושות הגוף, משקפות באופן הישיר ביותר, את מצבה של נפש האדם.
ג- סוגי התחושות רב גוניות ביותר, ויש להן דרגות רבות עשירות, דקות מאוד, עדינות אך עוצמתיות ביותר.
ברוב המקרים, האדם אינו משגיח ואינו שם ליבו על התחושות אותן הוא חש, עקב הרגל לחוש תחושות, עקב הדקות שלהן, עקב המהירות של השתנותן של התחושות, ובעיקר – עקב תוצר הפעולה של התחושה, המייצרת תהליך עם ביטויים שאותם יותר קל לאדם לאחוז להתייחס להן.
תחושה מייצרת תנועה של מחשבות. כל מחשבה התחילה בתחושה, התחושה גירתה סוג מסוים של מחשבה העוקבת באיכותה אחר התחושה והופכת את התחושה ל”מוגשמת” יותר, וגופנית יותר.
כל תחושה מהווה סיבה לרגש, תנועת הרגשות הן הגשמה ועיבוי של תחושת היסוד, שקדמה לתנועת הרגש.
ד- דבר זה נכון לתחושות של פעילות איברים פנימיים, כגון איברי העיכול, המייצרים תחושות רעב ושובע.
וכן כל שאר תחושות הגוף, הקשורות לפעילות פיזיולוגית סטנדרטית. תחושות נשימה, שתן, יציאות, מצבים גופניים של פעילות הגוף במובן השותף.
כל מבנה החי של המכלול האנושי, נודע לאדם, על פי התחושות שהוא מייצר.
ה- מכאן שידיעות התחושות ומשמעותן, והיכולת להבין את תוכן התחושה עוד לפני שהיא הפכה למחשבה או רגש, מהווה שער ליסוד נפשי עמוק יותר ובסיסי יותר ביחס לאופן בו האדם מכיר את עצמו (היכרות שנובעת ברוב המקרים, מתנועת מחשבות ורגשות, שהן ביטוי מאוחר לתחושה)
ו- למרות שתחושות הגוף, מופיעות על כל הגוף, בפנים ובחוץ. יש למבנה שלד שריר קשר מיוחד לתנועת התחושות, עוד יותר מן האיברים הפנימיים. מכיוון שמערכת שלד שריר בתנועה מתמדת, תנועה רצונית שעניינה להגיע לכיוון מסוים ולהגשים רצון מסוים ותכלית מסוימת. לכן תחושות של איברים פנימיים הפועלים אוטומטית (מערכת עצבים אוטונומית) פחות בעלי משמעות ביחס לתחושות הגוף שמוצאם מפעילות רצונית, דבר הקשור לביטוי קוגניטיבי עמוק יותר הקשור ל”רצון”, שהוא עצמו התבטאות ה”אדון” השוכן בלב האדם.
ז- ברוב הפעמים, תחושות אינן מודעות עד הסוף וקשה מאוד לתת להן תיאור מילולי, הסיבה היא:
שהן ביטוי אותנטי, עמוק ומיידי, לחיבור גוף ונפש – דבר המתחרש תמיד בזמן אמת, עכשיו, בהווה.
יותר קל להבין תחושות לאחר זמן שחלף או לאור ניסיון מצטבר, או לאור התפתחות של האדם ביכולת השהייה בתוך חלל שם עדיין אין מילים ואין דרך קומוניקטיבית (שקט)
תחושות מחלוקות לחמישה קטגוריות:
1– תחושות גוף סטימולטיביות: צמא, רעב, עייפות, גירוי מיני, גירויי החושים.
2– תחושות הנובעות מרגשות. תחושה קדמה לרגש, מחייה את הרגש, מאפשרת לרגש להיהפך לסימפטום גופני.
3– תחושות המייצרות מחשבה, או מחשבה המגרה תחושה לאור דפוסים מקובעים להם האדם מורגל.
4– תחושות אינטואיטיביות: תחושות “בטן”. תחושות שהן ביטוי לידיעה מוקדמת, אך לרוב לא מודעת, עקב חיסרון אימון בדבר.
5– תחושות הנובעות מן היסוד העמוק והבסיסי של האדם: תחושת ה”אני”.
בסדרת המאמרים הבאים, נלמד את משמעות התחושות, הזיהוי של מקורן, מה הן אומרות, וכיצד להתקרב ליסוד הפעיל שמאחוריהן.