על מה מתבוננים, את מה בוחנים?
1- יש לבחון במחלות בצלעות את הצד שם המחלה מופיעה, ימין או שמאל.
בדרך כלל צד ימין משקף על גישות זכריות לחיים, וצד שמאלי על גישות נקביות.
2- עושים הכלאה בין הארכיטיפ של החולי ומשמעותו, לבין הצלע (אחת, שתיים או יותר) שם ממוקם החולי, אז מקבלים חידוד ואבחה מדויקת על סיבות החולי לגבי אותו האדם.
3- לגבי סוג החולי המופיע על הצלעות, יש לבחון את החולי עצמו (כמו שנאמר) וכן את הסימפטומים כמו שהחולי מתבטא מן הזווית הקלינית, סימפטומטית.
לכל סימפטום כשלעצמו, יש משמעות עם ארכיטיפ מוגדר (על נקודה זו ידובר בהמשך)
4- מומלץ לקרוא מאמר זה, כאשר המאמר שקדם לו הובן היטב (ארכיטיפ ע”ד)
מחלות שכיחות המופיעות על פני הצלעות ומשמעותן:
א- שבר ספונטני בצלעות, ללא חבלה מתאונה, המתרחש לאור שיעול אינטנסיבי, כגון בשעלת. לרוב שיעול יבש, נבחני הבא בגלים אינטנסיביים, מלווה במחנק של קוצר נשימה.
בדרך כלל שכיח כי השבר מכיווצים ספסמוטיים משיעול, מופיעים הצלע 8, 9, ו – 10.
תסמינים: קשיי נשימה, כל הרמה של בית החזה מייצר כאבים עזים. נשימות שטוחות כדי למנוע תנועה של בית החזה. תנועה מחמירה – אי תנועה משפרת (כמובן שלא ניתן שלא להניע את בית החזה, כיוון שתהליך הנשימה כרוך בתנועה של הצלעות)
משמעות: עייפות עמוקה ביותר מהתמודדות שמצריכה מן האדם לגייס כוחות על בסיס יומי.
אין יותר הנאה בעשייה היומית, העשייה הפכה למתישה, סיזיפית, ואינה קשורה יותר לכוח המחייה שהיה בתחילת המהלך הקשור לאותה העשייה.
ב- הרפס זוסטר (שלבקת חוגרת)
תסמינים: שלפוחיות, בועיות קטנות המלאות הנוזל למפתי. כאבים עצביים (זוהי דלקת של קצות העצבים) קשים ביותר. אודם מקומי באזור הנגוע. רגישות עצומה למגע, עם תחושת שריפה, האזור מרגיש שורף.
ארכיטיפ:
1- מחלת עור משקפת על בעיית גבולות של האדם מול העולם, בדרך כלל הגבול נפרץ.
2- מחלת עצבים (הרפס זוסטר, זוהי מחלה על פני העצב) מלמדת על גישה לחיים שאינה עובדת יותר. מיקום החולי על פני העצב מגלה איזו תפיסת חיים קיימת באדם שאינה נכונה יותר להתקדמות שלו, באיזו אסטרטגיית קיום האדם מחזיק, שכבר עבר זמנה.
3- מחלה דלקתית, מלמדת על קונפליקט אקטיבי, מלחמה אקטיבית, מאבק בתוך האדם ה”אוכל אותו מבפנים”. מכאן תחושת השריפה האופיינית במחלה זו.
בדרך כלל מחלה זו מופיע על פני אזור נרחב יחסית בצלעות, ומחסה כמה צלעות.
במקרים רבים המחלה מופיע דווקא בצד שמאל, מתחת לבית השחי, על צלעות 3, 4, 5.
(לא בהכרח, יש למחלה זו פיזור המשתנה מאדם לאדם)
הדבר משקף על הקושי של האדם ליצירת קשר בין אישי, עייפות מן המאמץ לייצר קשר אינטימי. עוצמות רגשיות הגלומות בפנים ללא יכולת להביע אותן, או שרגש המובע ללא פרופורציות, בעוצמות אלימות.
תחושה של האדם כי: “אף אחד לא מבין אותי, אני מנסה להנגיש את עצמי, אך אף אחד לא מבין את מקומי, אני נותר לבד לבסוף”
עומס הקשור לנשיאה רגשית והכלה רגשית של אדם אחר, או של מערכת שאותה האדם נושא בתוכו, הגורם להעצמה של רגשות שליליים, כעסים, תסכולים וכו’. דבר זה גורם לקונפליקט מול מה שהאדם מחזיק בתוכו, והמאבק פנימי מביא לתחושת “לכלוך וזוהמה”.
אם החולי קרוב לעמוד השדרה, הדבר מצביע על “היסטוריה” רגשית עמוסה ביותר מול נושא אותו ניתן להבים על פי הצלע עליה יש חולי.
אם החולי יותר קרוב לעצם בית החזה (sternum) זוהי אינדיקציה לקושי של האדם ב”איך העולם רואה אותי, כיצד אני מתפס על ידי האחר”. על פי הצלע שם מופיע החולי ניתן לבין על נקודה הרגישה באדם לגבי אופן ההופעה החיצונית מול העולם.
ג- דלקות פרקים, דלקת בסחוס המחבר את הצלעות לעצם החזה (sternum)
במקרים רבים, יש לתסמינים הקליניים של דלקות אלו אפיון העשוי להיראות כמו “התקף לב”. כאבים מקומיים חדים, מקרינים ליד, עם תעוקת חזה וקשיי נשימה, המקשה על האדם להבחין אם מוצא הכאב פנימי (לב) או חיצוני (שלד, שריר)
בדרך כלל אין לפרקים אלו תנועה, החיבור של הצלע לבית החזה אמור להיות חיבור קבוע, אך אם יש “קנקים” (כמו בפרקי הידיים למשל) בחיבור של הצלע עם עצם החזה, הדבר מעיד על תחילה אפשרית של הליך דלקתי באזור זה. דבר שעשוי להוביל לכאבים מקומיים עזים.
“קנקים” בפרקים אלו מצביע על אזור גמיש ומשוחרר מדי, לא הדוק ולא אסוף מספיק. דבר המעיד על צורות התנהגות שהאדם אימץ לעצמו, שלא היו נכונות לו.
משמעות הארכיטיפ של החולי:
1- דלקת (כמו שנאמר למעלה) משקפת על “מלחמה”, מאבק אקטיבי של האדם עם נושא כלשהו. לרוב זוהי מלחמה פנימית של נושאים רגשיים לא פתורים עם קונפליקט אקטיבי בין כוחות מנוגדים בנפש האדם. האדם רוצה דברים המנוגדים זה לזה בביטוי ובצרכים שלהם.
2- הארכיטיפ של מיקום החולי: עצם בית החזה (sternum)
האופן בו האדם בונה “שם” לעצמו בעולם, האופן בו האדם היה רוצה שיכירו אותו, התדמית אישית שהוא היה רוצה שתוביל אותו בעולם. כיצד תחושת ה”אני” של האדם הופכת לנושא אקטיבי ביחס להופעה שלו כלפי העולם.
באנשים צעירים:
דלקת במקום זה מלמדת על מאבק מתמשך של האדם בצורך שלו להיראות ולהיות מוכר באופן מסוים בעולם, כאשר באותה המידה הוא היה מעוניין להישאר “אנונימי”.
קיים קונפליקט אקטיבי בין שני קולות בתוך האדם, האחד היה רוצה להיות מוכר, ידוע, מפורסם. והשני חושש מזה, חש כי היציאה לעולם מכבידה, פוגעת, מכאיבה ואפילו מעליבה.
באנשים מבוגרים:
רגשות שליליים למשך תקופת זמן רב. תסכול שאופנם פנימה למשך שנים רבות. רצון אקטיבי במשך שנים “להיות משהו”, אך הדבר לא התממש כמו שהאדם כיוון, תכנן או רצה.
עלבונות רבים שלא דוברו אף פעם עם הגורם המעליב, ועדיין קיים מול אותו הגורם יחסים אינטימיים.
דלקת כרונית ברקמת עצם ובסחוס, עשויה לגרום לדפורמציות מקומיות. עם יש הופעה קלינית מן הסוג המוביל לניוון עם שינויים דפורמטיביים באזור זה, זוהי אינדיקציה ל”השלמה” עם דבר שלא ניתן להשלים איתו. דבר כואב, פספוס ואי הגשמה של נושאים באדם, שהותירו בתוכו מרירות אקטיבית על מה שיכול היה להיות, ולא היה.