עור ח’ – הפרשות עור ומשמעותן, ארכיטיפ ס’

כמו שנכתב ב”עור ד’, גבול וייחודיות” – העור מהווה גבול שדרכו נוצר חצץ בין המציאות החיצונית של העולם למציאות הפנימית של האדם.
שני סוגי לחצים מתנקזים לכיוון העור כאיבר המהווה גבול.
הלחץ הראשון הנו המגע של האטמוספרה החיצונית, וכל התופעות המתרחשות מחוץ לאדם.
הלחץ השני הנו החיים הפנימיים של האדם שמעוניינים לקבל ביטוי, ולצאת לעולם.
העור המבטא גבול מנקז עליו את הלחצים מבפנים ומבחוץ, והעור עצמו עומד בתווך.
לכן כל סוגי מחלות העור, או כל סוגי הסימפטומים שעדיין לא מוגדרים כמחלה המופיעים על פני העור, בחלקם הם תוצר של המגע של האדם עם החוץ ובחלקם הם מבטאים את הלחצים הפנימיים של האדם וכיצד הם שואפים לקבל ביטוי.

ארכיטיפ: ההפרשות שהן חלק מפתולוגיות עור, מבטאות את הלחץ הפנימי של האדם המתבטא מפנים כלפי חוץ – דרך העור.

ההפרשות העור מחולקות לשתי קטגוריות, שהן ביטוי למצבו של ה”כוח הוויטאלי”:
1- הפרשות שהן תוצר של חולשה עמוקה מאוד, הגוף אינו יכול להחזיק הנוזלים או הדם בכלי הדם, אז הדם או הנוזלים יוצאים או מצטברים במקומות מסוימים בגוף, בכפות הרגליים כאשר הנוזלים כביכול יורדים למטה ללא יכולת הגוף להניע נוזלים, ובמקרים מסוימים כאשר דם יוצא בקלות מכלי הדם, אז הביטוי הקליני הנו בהמטומות כחולות ספונטניות.
במצבים אלו הפתולוגיה יותר איטית ופסיבית, המתרחשת לאור החולשה מערכתית.
2- הפרשות שהן תוצר של “עודפים”. עודפים מדלקות, או הצטברות של נוזלים לימפה לאור התפתחות דלקת, אז הביטוי הקליני אינו איטי או פסיבי, אלה אקטיבי ועצמתי, דבר הניכר באופייה של ההפרשה. במצבים אלו ההפרשות עם ריח חריף, צבע ספציפי, ותהליך אקטיבי של יציאת ההפרשה מן הנגע בעור כלפי החוץ.
כלומר האבחנה הראשונה והבסיסית הינה לגבי מצבו של ה”כוח הוויטאלי”, והאם ההפרשה מהווה ביטוי קליני למצב של חולשה כרונית או לחילופין ההפרשות מבטאות כוח וויטאלי טוב שמגיב חזק.

הקטגוריה הראשונה: הפרשות על פני העור לאור חולשה של הכוח הוויטאלי

א- הפרשות ללא ריח:
ריח של הפרשה מבטא וויטאליות טובה, ללא קשר לאופייה של הפתולוגיה, הפרשות ללא ריח מציינות כוח וויטאלי מערכתי חלש.
ב- תהליך היציאה של ההפרשה:
יציאה הדרגתית, כמו שאין לגוף יכולת לשמור או לעצור את מה שיוצא. ההפרשה ניגרת באיטיות קבועה.דבר זה מתרחש כך לאור העייפות המערכתית.
ג- תהליך ההבראה:
במצבי עייפות וחסר בכוח הוויטאלי, תהליך ההבראה מאוד איטי, המטומות עשויות להישאר שנים על פני העור.
ד- גוון העור, צבע העור:
צבע עור מעיד על הרמה של הכוח הוויאטלי.
גוונים שם עור חיוור עם יובש סביב המקום שם יש פתולוגיה, משקף על חולשה ואי תנועה של הכוח הוויטאלי.

הקטגוריה השנייה: הפרשות המעידות על כוח וויטאלי חזק.

א- ריח חזק, מורגש ודומיננטי:
ככל שהריח חזק יותר, ואפילו קשה להרחה, זהו סימן לכוח וויטאלי חזק.
מצבי גנגרנות למשל ללא ריח משקף על חולשה, גנגרנות עם ריח מלמד על וויטאליות גובהה יותר יחסית.
ב- תהליך היציאה של ההפרשה:
כאשר יש קצב יציאה של נוזל המופרש, במקצבים שונים. לעיתים מאט ולעיתים הרבה, זהו סימן לכוח וויטאלי בדרגה טובה. בדרך כלל – ככל שהיציאה של ההפרשה חזקה ואקטיבית יותר, זוהי אינדיקציה לחוזק המערכת.
ג- תהליך ההבראה:
ככל שהכוח הוויטאלי חזק יותר, תהליך ההבראה מהיר יותר, והעור לא ישאיר סימן של סוגי הפתולוגיות שהיו שם.
ד- גווני העור:
גוון של עור חזק (אדום בוהק, סגול או כחול חזק) באזור הפתולוגיה על פני העור, וכן כאשר העור עצמו בוהק, מבריק, אלה הם סימנים לכוח וויטאלי חזק ופעיל.

כאשר בוחנים את ההפרשות עצמן, יש לבחון את שלושת הפרמטרים הבאים:

1- צבע ההפרשה:
הצבע מאפיין את אינטנסיביות הלחץ הנפשי שמאחורי הפתולוגיה.
הנה כמה דוגמאות מאפיינות:
א- צבע ירוק: הפשרות ירוקות מפגעי עור מבטאות כעס, קנאה, מרירות רגשית אינטנסיבית. רגש פעיל של אדם הנפעל לפעולה מרגשות קשים אלו.
ב- צבע צהוב: הפרשות עור צהובות מבטאות עצבות עם נטייה להדחקה ולהעדפה לא לבטא את הקושי, אלא לשמור אותו בפנים. או לחילופין – אינטנסיביות רגשית ביחס לעיסוק תמידי עם נושא שקשה להניח לו.
ג- צבע לבן כהה: מבטא קושי וקונפליקט, אמביוולנטיות מול נושא מסוים. לעיתים האדם חש עצמו צודק ולעיתים חש עצמו אשם סביב אותה הנקודה בדיוק.
ד- הפרשות עם דם: ביטוי לכאב רגשי עמוק ביותר, לפצע עמוק, לקושי לסלוח עם דרגה מסוימת של שנאה כלפי הפוגע.
ה- הפרשות ללא צבע, שקופות כמו מים:
מצבים ניטראליים האדם מעדיף “לשבת על הגדר” ולא להיכנס לתוך הסתבכות במעורבות רגשית.

2 – איכות ההפרשה, איכות הנוזל המופרש (טקסטורת הנוזל)
הדבר מלמד על העוצמה וריכוזיות של התוכן הרגשי.
הנה כמה דוגמאות מאפיינות:
א- הפרשה מימית:
כגון דליפה של נוזל לימפה בשושנה, משקף על ניסיון לא להיות מעורב יותר מדי עם גורם הכאב. האדם לא מעוניין להיות מעורב רגשית במוקד המייצר לו כאב.
ב- הפרשה צמיגית:
ככל שההפרשה צמיגית יותר, זוהי אינדיקציה לעומס הנפשי שמאחורי הסימפטום הגופני.
הפרשה כמו “מסטיק” מלמדת על כעס גדול, חוסר יכולת לסלוח, מעורבות עמוקה עם גורם הכאב.
הפרשה כמו “דבש” מלמדת על עוצמת רגש ש”ניתן לחיות איתה” אך היא שם מציקה ואינה מניחה.

3 – ריח ההפרשה:
הריח מהווה סימן לעד כמה המצב הרגשי “כרוני” או “אקוטי” באדם, עמוק או התחלתי וראשוני.
הנה כמה דוגמאות מאפיינות:
א- ריח מתקתק:
משקף תהליך ראשוני של הפתולוגיה הרגשית שמאחורי הסימפטום, ריח זה ניכר יותר בקרב תינוקות וילדים.
ב- ריח חומצי, כמו חומץ:
ככל שריח ההפרשה חמוץ יותר, הדבר משקף על אדם שנאבק זמן רב בנושא מסוים מן הזווית הרגשית, בדרך כלל ביחס לקשרים אנושיים או אינטימיים. הוא ניסה רבות לבטא או להנגיש את עצמו אך ללא הצלחה, אדם זה יודע את תחושת הכאב, האכזבה והכישלון. אך אין הוא נסוג מן הצורך למגע.
ג- ריח רקוב, כמו בשר רקוב:
ריח זה משקף על וויתור עמוק, כמו התבוססות של האדם בתוך הכאב ללא יכולת לשנות או ללא הכוחות והמשאבים לזוז ממקום זה. זהו מקום של ייאוש וויתור לאור חולשה מכאב לאורך שנים.
ד- ריח מעופש:
ריח זה מהווה סמן לשהייה עם קושי מסוים לאורך זמן, אי נוחות גודלה מולו אך ללא יכולת לשנות, דבר היוצר מצב רגשי סטגננטי. האדם כאילו לומד לחיות עם אי הנוחות. רגשית זו, וכלפי העולם נראה שהוא “בסדר” עם הקושי, אך בתוכו יש קונפליקט עמוק, וזה אוכל אותו מבפנים.