העור מהווה גבול לגוף האדם ומתחם אותו כיחידה מזוהה ונפרדת משאר האנשים והעולם.
לכן – כל נושא הגבולות מן הזווית הפסיכולוגית משתקף דרך העור.
כמו כן – האופן בו האדם מבין, מן הזווית העקרונית, את נושא הגבולות. כיצד האדם מבין לעצמו מהו הגבולות שלו ביחס לנושאים רבים, לרוב חברתיים, וכל מה שקשור בתקשורת של האדם לעולם החיצון. כל אותן התפיסות של מהו הגבול, מתבטא דרך טקסטורת העור.
על העור כאחראי על תיחום הגבולות של האדם, חלים שני סוגי לחצים:
א- הלחץ הראשון זהו המפגש של העולם עם האדם. כיצד החוץ פוגש את האדם ויוצר באדם תגובות וסימולציות. הווקטור הראשון – הינו האינטראקציה של האדם עם העולם החיצוני.
ב- הלחץ השני – הינם החיים הפנימיים של האדם – חיי הרגש, המחשבה והרוח, המייצרים עוצמות בדרגות שונות אשר באופן טבעי מבקשות לקבל ביטוי מן האדם לכיוון העולם החיצוני.
כך שעל פני העור נוצרת חזית של התנגשות של שני ווקטורים בעלי עוצמות משתנות, מה שבא מן החוץ ונוגע באדם, ומה יוצא מן האדם החוצה לשם הביטוי של חייו הנפשיים.
אופייה של אינטראקציה זו וההתנגשות של השפעות חיצוניות מול כוחות פנימיים, הם אלו המייצרים את מראהו של העור, כיצד נראה העור, מהו המראה הוויזואלי, ומהם הסימפטומים שיש על פני העור (סוגי המחלות)
העור אם כן מהווה איבר שתפקידו המרכזי הינו ביצירת ההפרדה של האדם ויצירת זהות ייחודית של האדם מול שאר בני האדם.
זוהי אותה הייחודיות הפנימית הנובעת מן האדון (היסוד האלוהי) שמגדירה את איכותה של הייחודיות, ולכן את הצורך של אותה האיכות הייחודית בגבול מפריד ומתחם.
לכן – על פי תואר פניו, תואר גופו של האדם ואיכות טקסטורת העור (בעיקר על פניו של האדם) ניתן לזהות את איכותו וייחודי של היסוד האלוהי (האדון, היושב במרכז המרכבה) שהרי הגבולות של האדם (העור) הן בדיוק גמור למידותיו של האדון.
קיימת אפשרות שמחלת עור תתפתח עקב הווקטור של ההשפעות החיצוניות וכיצד הן מתנפצות כמו גלים על פני העור, כמו שאומר הכתוב “כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ” (תהלים מב-ח)
מחלות אלה הן תוצר של יסוד פנימי באדם שהיה חלש מדי, לא ברור – אמורפי, ולכן לא היה יכול להדוף, או לדעת כיצד להתייחס לסוגי הגלים המתנפצים, עד לדרגה שהגלים המתנפצים חדרו את מעטה ההגנה והגבול שהעור אחראי עליו, ובמקום ששם הגבול נפרץ, שם הופיע מחלת עור.
בסוג זה של מחלות יש לחזק את ה”אני” של האדם, ואולי לברר את איכותו ואת סוג נביעת החיים שיש לו, אז האדם ואיכותו העמוקה מתחדדת ואז הגבול והמתחם אותו מן העולם הופך להיות הרבה יותר מוצק וברור בעמידות שלו מול אותם הגלים המתנפצים הבאים מן החוץ ופוגשים את האדם.
אפשרות שנייה – ש”הר געש” נפשי המתהווה בתוך האדם, ומתעצם עד לדרגה של התפוצצות מן הפנים כלפי חוץ, דבר שחייב לחצות את הגבולות המתחמים של האדם – את העור – אז דרך העור יופיעו מחלות שהן ביטוי לעוצמות נפש המתבטאות באופן של “הר געש”.
במחלות אלו יש צורך לעבוד על ה”סוסים במרכבה” כלומר על הרגשות, אשר במקרים אלו הרגשות הופכים לממד הפעיל והדומיננטי באדם, ויוצרים תהליך מתפרץ, לא מרוסן, ללא יכולת ניווט של כוחות הנפש למקומם הנכון.
כאשר הסוסים (רגשות) שולטים במרכבה, אז תנועת המרכבה הינה אימפולסיבית, לא סדירה, ללא כיוון מוגדר, קפריזית בתגובות שלה, כאשר דפוסי ההתנהגות של הרגשות.
מה שעומד מאחוריהן זהו הצורך של הסוס (הרגש) לשמוע את קול ואת רצונו של האדון (היסוד האלוהי) אז הסוס (הרגש) נרתם מרצונו – בששון ובשמחה לאיברי המרכבה.
קיימת זיקה עמוקה בין הסוסים (רגשות ותחושות) לאדון (היסוד האלוהי) יש לסוסים יכולת עדינה, מהירה ומדויקת לדעת שאכן קולו של האדון דיבר ולא קולות מזויפים המגיעים ממקורות אחרים כגון הרכב (השכל – האינטלקט) או ממקורות חיצוניים לאדם כגון קולות המחנכים, ההורים והתרבות שבתוכה חי האדם.
כאן תהליך ההבראה הינו בהשקטת תנועת הרגשות (הסוסים) עד למקום שם חוזר להם הקשב הטבעי שאבד להם לאור הסערות הוולקניות.