הארכיטיפ של כאב: דבר שהיה במקומו הטבעי, ונלקח מן האדם.
הכאב אינה חוויה מוחלטת אלא יחסית. מה שגורם כאב לאחד, לחברו אין הדבר מעורר כאב כלל.
הכאב בחוויה אנושית במובן הרחב שלה חווית הכאב הינו מוחלט, כיוון שאין אדם שלא חש בחייו את חווית הכאב ברמות שונות. לכן עצם הכאב עצמו הינו דבר המשותף לכל אדם ללא יוצא דופן.
אך אופיו של הכאב משתנה מאדם לאדם, והוא יחסי למקומו של האדם, וזאת עקב המשמעות שהאדם מעניק לאופיו של הכאב.
לכן אופיו של כאב הינו למעשה שיקוף מדויק ביותר על תפיסת העולם של האדם, על המושגים שעל פיהם הוא חי את חייו.
לפי מושגי היסוד של חייו, נושאים מסוימים עשויים להיחוות ככאב, ונושאים אחרים שאולי היו מעוררים כאב באחרים, לא יעוררו כאב באותו האדם.
לכן כאשר בוחנים את משמעות הכאב ומהו הדבר שהיה במקומו ונלקח, יש לבחון למעשה את תפיסת עולמו של האדם, ואיזה יסוד בתפיסת עולמו של האדם נלקח או איזה יסוד בנפש עבר זעזוע ולכן הופיע הכאב.
בדרך כלל הופעת הכאב משקפת על הצורך לעבודת שינוי בתוך המסגרת של תפיסת העולם של האדם, משהו בתפיסת עולמו אינו “עובד” יותר, ומחייב שינוי או החלפה ביסוד תפיסת עולם אחר.
הופעת כאב תמיד משקף על הצורך לשינוי, הכאב עצמו באופן טבעי יוצר תהליך של תנועה המבקש פתרון לעצמו, כדי שלא יהיה כאב. לכן כאב קורא לתהליך ושינוי, להתפתחות של בדק הבית הנפשי לשם שינוי היסודות עליהם האדם נישען באופן בו הוא חי את חייו.
הכאב אם כן, משרת את הקריאה האבולוציונית שהאדם נקרא עליה, לאור הדרך שעליו לעבור או להגשים בחייו הנוכחיים.
דוגמאות:
א- כאב ראש במצח:
כאב במצח משקף על אדם הנשען על כוחו המנטאלי, שדרך כוח זה הוא מתמודד עם סוגי הבעיות איתם הוא מתמודד. כאב זה בא לשקף כי לסוגי ההתמודדויות שאיתן האדם מתמודד אין קשר ליכולת המנטלית ועליו לחפש דרכים אחרות לשם ההתמודדויות השונות.
למשל: הדרך המנטאלית הינה ישרה, לוגית, קצרה ביכולת ההכלה שלה כיוון שהיא פותרת דברים לאורן של קונספציות מתמטיות. כאב ראש קדמי מרמז לאדם כי כעת הזמן לנטוש את הגישה השכלית ההגיונית, ולאמץ גישה סובלנית, רכה ומכילה יותר, רגשית יותר, גישה שמאפשרת יותר זמן לשהייה עם הדבר שקודם גרם לקוצר רוח.
מסקנה: מה שאבד הינה הגישה המנטאלית הגיונית, שעבדה עד כה, וכעת אבדה כיוון אין לה ערך להתפתחותו של האדם, ועליו לשנות בתוכו את גישת ההתמודדות שלו עם התפתחות של כישורים התנהגותיים אחרים שעדיין אין לו, שהם הכרחיים להתפתחות שלו.
ב- כאבי כתפיים:
התפיסה מאחורי כאבים באזור זה (כתף תפוסה, צוואר תפוס) הינה ש”האחריות כולה עלי” וניתן להעמיס עלי עוד ועוד… כיוון שיש לי כוח ואני חזק.
עקב תפיסה זו מופיע הכאב שבא לעורר את האדם לבדיקה עם תפיסת עולם זו אכן נכונה לו.
מסקנה: הדבר שאבד לאדם הינה היכולת לשתף אחרים באחריות, והאימוץ של היסוד התפיסתי כי העולם כולו תלוי עליו, דבר שהופך אותו למכרז העולם, ובכך הוא איבד את הפרופורציה הנכונה של מקומו מול העולם בו הוא חי, אינה נכונה לו יותר.
הכאב בא לעורר אותו לאפשרות כי מה שהלך לו לאיבוד זו יכולת ההשתתפות והשותפות, יכולת ה”להיות ביחד”.
ג- כאב בגב תחתון:
מקום זה הינו אחד מאזורי הכאב הנפוצים ביותר בחברה המערבית:
תפיסת העולם שכאב באזור זה בא לעורר, הינה הגישה ההישרדותית. בדרך כלל כאב גב תחתון מלמד על חוויה של איום קיומי, הישרדותי (לרוב כלכלי, בחברה המערבית) מתעורר החשש בליבו של האדם כי הוא לא ישרוד, כי לא יצליח להשיג את הנדרש לקיומו שלו ושל בני ביתו. האדם חש כי הוא עומד להיזרק לרחוב (התחושה הזו הינה סובייקטיבית בדרך כלל)
הכאב בא לעורר את האדם לבדיקה עם יש מקום לחשש זה, ואם כן אז מהי הגישה הנכונה להתמודדות עם החשש ההישרדותי.
מסקנה: הדבר שאבד לאדם, הינו היכולת להכיל את המצב הקיומי של ההישרדות. גישה זו שאולי הייתה נכונה עד כה, גורמת לתשישות עמוקה ואינה משרתת את האדם יותר.
יש לבדוק האם עצם הגישה ההישרדותית שהייתה עד כה רלוונטית, סיכוי רב (מעצם הופעת הכאב) כי אין היא יותר נכונה. ואולי גישה נינוחה יותר, המקבלת את הקיים כמו שהוא, גישה היודעת להסתפק בקיים, אולי היא הנכונה יותר.
ד- כאבים באזור הכבד, מתחת לצלעות:
אם אין הכאב נובע מצריכת אלכוהול מופרזת או תזונה לא איכותית דייה, אז כאב זה מצביע על גישה הנמנעת בעיסוק עם רגשות קשים, או לא נעימים.
גישה של הימנעות מקונפרונטציה, הגורמת להצטברות של “מטענים” רגשיים נגטיביים שהאדם מודע להם.
מה אבד לאדם שהכאב מעורר?
אבדה לו יכולת הספיגה, יכולת ההימנעות, יכולת השהייה עם דבר מציק או לא נעים.
עקב כך, בהופעת הכאב, האדם מוכרח לצאת למסע של שינוי באופן בו הוא מתמודד עם רגשות קשים או לא נעימים, ולבנות בתוכו את כוח הנדרש להתמודדות מעשית וקונקרטית עם הדבר.
להיות אקטיבי יותר ופחות פסיבי ביחס לנושאים מציקים.
מסקנה: כאבי כבד באים לעורר את האדם כי כעת יש הכרח קיומי לעיסוק עם נושאים שעד כה הוא העדיף להימנע מהם. כעת הגיע הזמן לנקות את הבית.
ה- כאב מפרקי הירך (ראש הפמור המתחבר לאגן)
פרק זה הינו האזור בגוף האדם ממשם נובע הכוח הנדרש לעמידה מול החיים. איזה כוח נדרש לאדם כדי לעמוד מול ההתמודדויות של חייו? מהם המשאבים דרכם הוא שואב כוחות לשם ההתחדשות לעמידה ממושכת?
מה אבד לאדם שהופעת הכאב משקפת?
כאב באזור זה משקף כי הגישה כיצד עומדים מול האתגרים השונים, אינה מתאימה יותר ועליה להשתנות. היא אינה עובדת יותר.
בדרך כלל כאבים באזור זה משקפים על גישה של עמידה “עיקשת מדי” שצריכה להתגמש.
או גישה שמעולם לא עמדה על שלה, ועליה לפתח עמידות איתנה יותר, לאו דווקא כוחנית, אלא גישה שיוצרת רצף במה שהיא רוצה ולא משתנה מהר מדי, כך שאינה מוותרת על מקומה (דבר שניכר רבות בנשים בגיל מבוגר כאשר מתפתח באגן אוסטיאופורוזיס)
מסקנה: מה שאבד הינו משאב של כוח שאינו זמין יותר, ומכאן מופיע הכאב באזור האגן. על האדם לחפש משאב עדכני הנכון יותר למקומו הנוכחי בחייו.
גישה שהביאה לכאבי אגן משקפת על תפיסה כי “הכוח שיש לי, זהו הכוח היחידי הזמין לי, היחידי הקיים לי”
אך זוהי גישה מוטעית כפי שהכאב מעיד עליו, ואולי יש אפשרות למשאבים נוספים עקב חיבורים ושותפויות עם אנשים אחרים או דרך תהליכים אחרים של יוגה ומדיטציה, משם אדם שואב כוחות שאינם מן המשאבים הישירים שעימם הוא נולד במובן הפוטנציאלי.