ארכיטיפ נ”ג – זיעה ב’

הגדרת הארכיטיפ:
אין הזעה ללא מאמץ. כל הזעה הינה ביטוי למאמץ.

משמעות סוג המאמץ הרגשי המתרחש באדם והקשר למקום הופעת ההזעה:

1- הזעה על כפות הידיים:
מאמץ גדול בכל מה שקשור לחובה שהאדם חש בהתייחסות לפרטים הקטנים, המדויקים, המרכיבים את חיי היום יום שלו.
קושי גדול לבטא את עצמו ברגע המפגש שיש לו עם העולם. הוא היה מעדיף להישאר עם ה”תמונה הרחבה” שהיא פחות אישית, יותר קל לו להיות במקום הצופה, המתבונן. כאשר הוא נאלץ לקחת חלק אקטיבי בשיחות חולין, או בכל דבר היורד לפרטים שם הוא נאלץ ליצור קשר ולפרט פרטים. שם מופיע הקושי והמאמץ.

2- הזעה בכפות הרגליים:
מאמץ גדול ליצור שורש בעשייה של האדם.
האדם חש קושי גדול ביכולת שלו להפוך את מה שהוא עושה, או את עצמו ממש, לדבר שמשתרש בעולם.
או ביחסים החברתיים ובצורך להפוך אותם למשהו יציב וקונקרטי.
הוא חש עצמו תלוש, באוויר, באופן טבעי נוח לו שם.
אך מכיוון שהוא חש את החובה למגע עם העולם להשתרש בתוך הקשר החברתי או המעשי, שם מופיע הקושי והמאמץ.

3- הזעה על הפנים:
הפנים הן ביטוי לייחודיות של האדם, כאשר יש הזעות ספונטניות על הפנים, זוהי אינדיקציה לקושי ולמאמץ שיש באדם לחשיפה של הייחודיות, שהוא יודע שיש לו, בציבור.
חלקי הפנים:
א- הזעה על המצח:
המאמץ לקושי בהופעת חברתית וחשיפת הייחודיות של האדם מתרחשת דרך הכלים האינטלקטואליים שיש לו, דרך כלי המחשבה וניסיון להנגיש את עצמו באופן לוגי, מסודר וברור.
או שהוא נעזר ככלי בצד הלוגי שלו כדי להתמודד עם המבוכה הכרוכה בהופעה החברתית.
ב- הזעה על האף:
מאמץ הקשור ליצירת קשר עם הסובב, במובן האקולוגי, חברתי או עיוני. אך כאן בהזעה באף הדבר משקף על הצורך של האדם להגיע לקשר סביבתי דרך חוויה ישירה. אם הוא לא חש את החוויה הרגשית והמלאה והישירה את הנושא שעימו הוא עוסק, אז מופיע בתוכו קושי ומאמץ גדול שעניינו הדרישה הפנימית לחוות ולחוש ודרך החוויה לדעת דברים.
אם הקשר עם העולם אינו כך, אז נוצר בתוכו קונפליקט ופיצול שהוא אינו סובל, דבר שיוצר מתח רב וצורך לגשר על הפערים דרך ההתנסות, שם מופיעה ההזעה.
ג- הזעה על הסנטר:
הקושי והמאמץ הם לאור רצונו של האדם שידוע לו.
האדם יודע את רצונו, אך מוצא כי אינו יכול או מתקשה בביטוי של הרצון. כאשר הוא מנסה להגשים את רצונו, הוא נתקל בקשיים רבים שהם בטבעם באופן כיצד העולם פוגש את הדבר שאותו הוא רוצה.
במקום בו רצונו של אדם נפגש עם העולם ושם נוצר קונפליקט המוביל למאמץ גדול בביטוי ובהגשמה של הרצון, שם מופיעה ההזעה על הסנטר.
ד- הזעה על השפה העליונה:
מאמץ גדול ביכולתו של האדם לבטא או לתקשר את עצמו מילולית. הקושי כאן הינו ביכולת לבטא תחושות שדורשות מילים שאולי אינן תואמות את התוכן הרגשי. או כאשר יש סוג של “קיר” מבחוץ שהאדם חש כי אינו יכול לדבר את עצמו לאור אותו ה”קיר” (לפי החוויה הסובייקטיבית של האדם)

4- הזעה בבית השחי:
הזעה במקום זה נפוצה ביותר, היא אף מופיעה עם ריחות הזעה שלרוב אינם נעימים.
נושא הריח: ריח הזעה בבית השחי הינו טבעי במידה מסוימת לאור סוגי החומרים המופרשים באזור ספציפי זה.
ככל שריח ההזעה בבית השחי חמוץ, חריף או מאסיבי יותר, זוהי אינדיקציה לדרגת המתח הנפשי שיש באדם באותה העת.
כאשר ההזעה מותירה שוליים של סימני מלח על הבגד, זוהי אינדיקציה למאמץ קשה ומתיש ביותר מן הזווית של פוטנציאל כוחות הנפש שיש לאדם באופן הטבעי והמולד.
הזעה בבית השחי הינה ביטוי למאמץ ולאתגר של האדם באופן בו הוא מבטא את רגשותיו.
לכן ככל שהאדם “אמוציונאלי” יותר, כך הדרישה הפנימית שלו הינה בביטוי אותנטי רגשי בקומוניקציה שלו עם הסובב. לכן ברקב אנשים עם נטייה אמוציונאלית טבעית, צפוי שתהייה תופעת הזעה מוגברת בבית השחי.
הדבר נכון באופן שווה בין נשים וגברים.
הזעת בית שחי אם כן, הינה ביטוי לחווית המאמץ וההתרגשות עקב הצורך להתבטא רגשית מול משהו אחר.

5- הזעה באזור המפשעות (אברי המין)
שתי אפשרויות:
א- חיוניות מינית גבוהה, שאינה מתבטאת, היא נותרת כלואה בתוך הגוף. דבר שיוצר לחץ גופני ורגשי, ומתח פנימי המתבטא בקושי להכיל את העוצמה של הכוח המיני. הלחץ מתבטא דרך הזעה באזור זה.
ב- כאשר האדם נחסם בדרכי קומוניקציה טבעיות של קשר רגשי, שכלי, גופני, אינטואיטיבי. ולא נותר לו דרך לביטוי עצמי עקב חסימות שונות (אולי חסימות רגשיות, אולי תוצר של טראומות) אז הדרך היחידה שנותרה לאדם לחוות את עצמו הינה דרך כוח או חיוניות מסוימת שיש לה אף ביטוי קונקרטי, והיא דרך החיוניות המינית. אז מופעל על האזור המיני לחץ שאינו שייך עליו במובן הטבעי, עליו כביכול להיות הצינור דרכו הזהות והייחודיות של האדם עדיין קיימת. אז אזור זה מגיב בהזעות אינטנסיביות.

6- זיעה על העורף:
זיעה באזור זה משקפת על מאמץ עצום להכיל לעבד תכנים רגשיים שהאדם חש כי אין לו את היכולות או את הכלים הנדרשים לשם ה”עיכול” של מצבי חיים מסוימים.
בדרך כלל עקב נושאים שחווה או שראה שחדרו אותו ללא יכולת הגנה קוגניטיבית, ורשמים אלו חודרים לתוך נפשו כמו “עצם בגרון” שלא ניתן לבלוע ולא ניתן לירוק.
המאמץ הינו בצורך להתמודד עם הנושאים שנותרו בתוך נפשו ללא עיבוד או פיתרון, וכן ללא יכולת להשהות עיסוק עימהן, כלומר האדם חש את הצורך הקיומי לעבד תכנים אלו כאן ועכשיו.

7- זיעה בגב תחתון, חוליות לומבריות:
זיעה במקום זה משקפת על חרדה קיומית, הישרדותית.
האדם חש איום על היכולת שלו לשרוד.
הישרדות אינה בהכרח במובן של “חיי ג’ונגל”, אלא במובן של ההצלחה בחיים, של היכולת של האדם לספק לעצמו ולמשפחתו את הצרכים הבסיסיים. וכן במובן של ההגשמה של תוכן פנימי שלו בסביבה שבה הוא חי. לעיתים – כאשר אדם חש כי ההישרדות והקיום שלו תלויים בפידבקים חיוביים לאחר פרסום של דבר שעשה, אז מופיעה ההזעה באזור זה, כביטוי לאתגר ולמאמץ ההישרדותי שיש באדם, כאשר קיום שלו עצמו תלוי בהצלחה.