כאשר המערכת האנושית פועלת באופן המאוזן והנכון, הרכב (מוח, שכל, תודעה) מהווה כלי אולטימטיבי לאדון (היסוד האלוהי). הוא מקשיב לקולו של האדון, יודע להבין את מבוקשו, יודע לתרגם לתוכן קונקרטי את משמעות רצונו של האדון בדרך מעשית ופרקטית, לשם הגשמת החזון אותו האדון מבקש להגשים.
השכל, התודעה, המוח הינו מכונה מופלאה שבמקורה הייתה רק כלי שרת למען דבר אחר הגבוה ממנה.
היום הנקודה המרכזית בתרבות הנוכחית שיוצרת הפרעה עמוקה למבנה האנושי, הינו הרעיון (והחינוך התרבותי הנובע מרעיון זה) כי המוח, השכל הוא הדבר המרכזי באדם. מהו האדם לפי התרבות הנוכחית, הוא שכל, מוח. המוח הוא האיבר השולט באדם, השכל מהווה את האיכות הנחשבת ביותר באדם, עד כמה האדם “יודע”, זוכר אינפורמציה, חריף ושנון שכלית. אלו איכויות שהתרבות הנוכחית רואה בהן עוצמה וחוזק.
אך במקרים רבים זהו סמן לאיבוד הדרך, לשיכחה של היסוד המרכזי וחשוב שמייחד את האדם במובן האוטנטי.
שכל, מוח, שהתנתק מן האדון (היסוד האלוהי) ואינו שומע אותו יותר, הופך את עצמו באופן טבעי ל”מלך” של המערכת כולה. ודבר זה שכיח ביותר בתרבות הנוכחית.
אז המוח הופך להיות דומיננטי דרך שכלתנות, לוגיקה, ניתוח והישענות על צבירת אינפורמציה. הוא הופך לביקורתי, לקשה, למנוהל על ידי פרדיגמות מחשבתיות. הוא מפלח את העולם לדיכוטומיה של טוב מוחלט מול רע מוחלט.
ככל ששכל יותר מנותק מן האדון, הוא הופך לקר ומנותק ועשוי אף להגיע למקומות אכזריים ביותר עקב כך.
גם אם הוא נשמע “הגיוני” ומשכנע, אין בו חיים והבנה, אין בו את טעמו של האדון (היסוד אלוהי) שנותן טעם ייחודי לדברים, טעם שאינו מתחשב (אך נעזר) במה שנראה הגיוני, אלא במה שנכון, מה שמשרת את האבולוציה של האדם.
שכל הנראה “נקי וטהור” שאינו קשוב ואינו קשור לאדון, עשוי להפוך לקיצוני, לחד ממדי, לפנאטי.
הדרך של האדם בעולמו, וההגשמה של דרך זו, תלויה בהקשבה של הרכב (שכל, מוח) לאדון. כאשר הרכב קשוב לאדון, אז הוא מוצא את מקומו האמיתי בפרופורציה הנכונה, אז הוא מתפקד באופן איכותי גבוה לאין שיעור ביחס למקום בו הוא התנתק מן ההקשבה לאדון.
חיי האדם, מלאים, עשירים ורוויי טעם כאשר הרכב קשוב לאדון.
כאשר הרכב קשוב לאדון, הוא יודע מתי הגיע שעתו להתעורר ולעבוד ומתי הגיע שעת המנוחה.
אין הדבר כן ברכב (שכל, מוח) ששכח והתנתק מיכולת ההקשבה לאדון (היסוד האלוהי). רכב זה טרוד, עמוס, אינו יודע להירגע ולנוח. כאשר הגיע הלילה והעת לישון, הרכב אינו יודע להרפות, הוא טרוד במחשבות, הוא ניטרד מחרדות, בדרך כלל עקב איבוד הדרך.
כאשר יש לאדם “דרך”, אזי יש הגיון עמוק מאוד ותבונה עמוקה מאוד המביאה עימה שקט ויכולת הרפייה לרכב.
אך רכב ללא קשב לאדון, הופך עצמו לזה האחראי ל”דרך”, למציאה שלה, להליכה עליה, למימוש שלה. אולם אין לרכב (שכל, מוח) יכולת לגעת בחיים כמו האדון (היסוד האלוהי). הוא נשען בתחילת דרכו (כאשר הוא לבדו) על זיכרון אינטואיטיבי ממה שהוא זכר, על החוויה מן העבר שם היה קשר זה פעיל. אך מייד לאחר מכן הוא שוגה ודרכו אובדת לו, אז הוא “ממציא” אפשרויות ואולי גם מתנסה בהן, אך אין הדבר מספק, והוא מביא עימו בדרך זו, חרדה עמוקה על איבוד המגע עם קו החיים ששייך לו, כמו שהוא זוכר מן המגע עם האדון.
אז הוא מתמלא באי שקט תמידי שגם סמים, אלכוהול, וכל דרך התמכרותית אחרת אינם יכולים להשכיח את אי השקט המציק.
אי שקט זה מתפתח לחוסר אונים לחרדות העשויות להוביל לתחושת ייאוש ודיכאון, כיוון שלרכב (שכל, מוח) עם כל מאמציו, אין את היכולת לגעת בדברים כמו שהוא לבדו. מאמציו הופכים להיות סיזיפיים, מתישים, מחלישים ולבסוף מובילים לתחושת ריק וחידלון.
כאשר הרכב קשור וקשוב לאדון, משם מופיעה ומגיחה הנגיעה ה”גאונית” והיצירתית של האדם בכל מה שהוא עוסק עימו.
בכל יצירה חדשה, בכל המצאה מחדשת, יש את נגיעתו של האדון (היסוד האלוהי) המביא עימו “פתיחת עולם חדש” ונותן לדברים טעם עמוק, עם סיפוק אמיתי ביחס למקומו של האדם במציאות הכללית.
אז הרכב שש, שמח ונהנה לעשות את עבודתו נאמנה ולהגשים את הדבר הבא מן האדון, דרך עבודה עימו, דרך הוספה של אינפורמציה מתאימה ונכונה, דרך איבוד הדברים והגשה רב גונית לעולם סביב את הדבר אותו הבין מן האדון.
הרכב הופך למכשיר משוכלל ביותר ביכולתו להגשים בצורה רב גונית רחבה עוד יותר ממקומו שראשוני של הדבר שקיבל מן האדון (היסוד האלוהי) הוא יודע לפרוט את הדברים, לממש אותם, להפוך אותם לנגישים לכל אדם במובן הקומוניקטיבי.
אז הרכב (שכל, מוח) מוצא את מקומו, את ביתו שם הוא חש בנוח. במקום זה באה לו המנוחה והנחלה שלו, שם הוא יודע שקט ומנוחה, שם הוא שובע נחת.
כאשר הרכב (שכל) קשוב לאדון, מאורעות החיים מובנים על סיבתם, האדם יודע ומבין מדוע הוא נאלץ לעבור קושי או אתגר כלשהו.
לא כן הדבר כאשר הרכב (שכל) התנתק מן האדון (היסוד האלוהי) אז באה המבוכה, הבלבול, הייאוש וחסר התקווה.
סימפטומים המעידים על התנתקות הרכב מן האדון:
1- תפיסות עולם מקובעות, נוקשות, חד ממדיות.
2- חדות מחשבתית נכונה נטולת אמפטיה לכאבו של האחר, עד לאפשרות של אכזריות הנובעת מן ה”צדק” של הדברים, אך “צדק” נטול אמפטיה הופך לאכזרי.
3- נטייה מחשבתית פעילה, עד לאובססיבית. ה”ראש” עובד ללא הפסק וללא שליטה, בעיקר בלילה לפני שינה. דבר הגורם לקשיי הירדמות וליקיצות מ”ראש” פעיל מדי, קשיים בתהליכי שינה (אינסומניה)
4- בלבול מחשבתי, מחשבות עם כיוונים מנוגדים (contradiction)
5- התנתקויות מחשבתיות, לפתע המחשבות נעלמות, ריק בתוך המוח, וואקום מחשבתי.
6- כאבי ראש, עומס בראש, תחושת גודש בראש (לא תמיד מסיבה זו של התנתקות רכב מאדון, אך שכיח)
7- תחושת אובדן דרך, דבר המוביל לבלבול ומצוקה.
8 – סחרחורות עם אינטנסיביות מחשבתית, הראש לא יכול להרפות ולנוח – דבר המוביל לסחרחורת.
9- חרדות ואי שקט כללי, קושי בריכוז, קושי בתהליכי למידה וזיכרון, תחושה של עייפות ב”עבודה עם הראש”.
10 – בדרך כלל יש על עור הפנים פיגמנטציה שאינה אחידה, לא מאוזנת, עם גוונים רבים של צבעים שונים.