“כבד כועס, כיס מרה זורקת בו טיפה ומניחתו” (מסכת ברכות, ס”א)
בכל התרבויות הקדומות (סין, הודו וישראל) יש הסכמה על כך שמידת הכעס באדם קשורה לכבד, נובעת מן הכבד, משפיעה על תפקודי הכבד.
על הקשר בין כעס לתפקודי כבד:
מאחורי ה”דיבור” של הכעס, עומדת מחאה מאוד עמוקה, על דברים שהיו אמורים להיות במקומם, ואינם במקומם, כפי תפיסתו של האדם. יש בתוך האדם תפיסה או גישה מסוימת, המבינה את המציאות באופן מסוים, ואם המציאות החיצונית אינה תואמת את אותה התפיסה, אז מתעוררת בתוך האדם באופן טבעי תרעומת וכעס.
כעס אם כן, במקומו הנכון, המאוזן והבריא, מחזיר את המציאות החיצונית ל”תוכנית” הפנימית של האדם. האדם כיכול ראה סטייה של המציאות החיצונית וחש את הצורך לתקן אותה, דבר המעורר בתוכו את כעס, כשרגש זה הינו המנוע שביכולתו להזיז עולמות כדי לתקן את המעוות כפי הבנתו ותפיסת עולמו של האדם הכועס.
כעס במקום הנכון, ובפרופורציה הנכונה, הינו רגש חיובי, הכרחי המקדם את האדם למקום הרצוי לו, כפי הבנתו את מציאות.
כעס מאוזן הינו רגש מאוד נדיר, עקב התנודתיות המהירה ונפיצה של רגש זה, לשני הכיוונים, האחד לכיוון של התפרצות שלוחת זעם, והשנייה – הדחקה של הכעס להפנמתו למקום של השקטת ה”מנוע” לשינוי, דבר המוביל להפסקת תנועת החיים של האדם.
כעס מאוזן משקף על תהליך התפתחות ובגרות עמוקה ביותר, כאשר האדם יודע לנווט את הכעס למקום בו אותו הרגש הופך למנוע לצמיחה ללא ההרס האפשרי מהשתלחות או הדחקה. כעס חיובי, אינו מזיק לאף אדם, הוא בונה ומועיל לכל צד, לאדם ה”כועס” ואלה שסביבו. כעס שאינו מאוזן ואינו במקומו הנכון, מזיק לאדם הכועס ועשוי להזיק לאנשים סביבו.
כעס הינו רגש מאוד דינאמי, הזהה לדינאמיות הרב גונית של תפקודי הכבד. לכן יש לרגש הכעס זוויות רבות, בעוצמות שונות, אשר מאחרי לכולן יש את אותו ה”דיבור” של המחאה על דבר שאינו במקומו.
ככל שהכבד מאוזן יותר, כך הכעס אף הוא מאוזן יותר, אז הכבד יודע ומבין היטב את השימוש בכעס, כדי להשיג את מטרתו.
מטרתו של הכבד בשימוש בכעס, קשורה ישירות לידיעת התכלית ממנה נובעת תפיסת העולם, והידיעה על דבר שאינו במקומו.
לכן כבד בריא וחזק יודע היטב את התכלית, ומכאן נובע השימוש הנכון בכלים שיש ברשותו להחזרה של המערכת במקרים בהם הוא מזהה סטייה מן התכלית.
ידיעת התכלית היא זו המכתיבה את המידות דרכן האדם בונה בתוכו תפיסת עולם, ממנה נובעת גישה ערכית של “טוב” או “רע”, שהן המידות המכתיבות את עלייתו של הכעס, כגורם מתקן מציאות.
ככל שידיעת התכלית מוצקה וברורה יותר לאדם, כך הכבד יודע כיצד לנהל ולתקן “סטיות תקן”.
ככל שידיעת התכלית אינה ברורה, אינה מוצקה, אולי קיים בה קונפליקט, אולי האדם אינו מבין עד הסוף את היסודות של גישות שהוא חי על פיהן. דבר זה מחליש מאוד את הכבד ויוצר תגובות כעס לא מאוזנות.
רגש הכעס המשתלח הינו ברמות קיצוניות לפי חיסרון ההיגיון והבנת התכלית של הנושא עליו האדם כועס. ככל שהאדם פחות מבין את התכלית, ופחות מבוסס בהיגיון של התכלית, כך הכעס עשוי להיות קיצוני יותר.
רגש הכעס המודחק הופך לתסכול עמוק. אם התסכול אינו מקבל ביטוי, הוא הופך לעצב ודכדוך. אם גם הדכדוך והעצב אינם מתבטאים, הם הופכים לדיכאון. תהליך זה הינו עקב נטייתו הבסיסית של הכעס לביטוי חיצוני, וצרכי שינוי של נושא כלשהו במציאות החיצונית, כאשר הכעס (שבטבעו הינו דינאמיקה רגשית מן האדם כלפי חוץ) אינו מקבל ביטוי, אז נוצר דיכוי של הבנת המציאות של האדם.
מאחורי דיכוי זה יש “חולשת כבד”, במובן של כוחו של הכבד לדעת עד הסוף את כוונת התכלית, ולספק את המשאבים למימושה.
חולשה זו הינה הרסנית לאדם לא פחות מן הכעס המשתלח.
לכן כעס מאוזן, היודע את רצונו ומבוקשו, הינו שיקוף לאדם שהשיג דרגת התפתחות גובהה מאוד.
בכל המצבים, יש לדינאמיקה של הכעס השפעה ואפקט עמוק על תפקודי הכבד, איבר זה עושה סומטיזציה מיידית לתנודות הלא מאוזנות של רגש הכעס, ומגיב עליו בחוזקה, לכיוונים רבים.
כל מחלה שיש עימה מעורבות של כבד, משקפת על כעס באדם שאינו מתנהל באופן מקדם ומאוזן.
זוהי הנקודה אותה יש לבדוק בכל סוגי החולי בהם מעורב הכבד.