אין ספק שמחלת הסרטן הינה אחת מן התופעות הקשות שמבטאות את אורח החיים המערבי.
כמו כן, מחלה זו (במיקומים שונים בגוף האדם) הינה בעלייה מתמדת, בסטטיסטיקה שלא הייתה מביישת את הגרף המתפתח של עליות הבורסה.
יש אנשים שאף חשים אי נוחות לומר את שם המחלה, מתוך תחושה שאולי עקב ההגייה של שם המחלה, הם עשויים “להידבק” בא.
החשש העמוק של אנשים מן המחלה הזו, הינה באופן חלקי מן ה”סופניות” שיש למחלה זו, למרות שהיום עקב התפתחות ה”פרוטוקולים” הטיפוליים, יש אנשים רבים שהפכו לחולים “כרוניים” במחלה זו, ויצאו מסכנה מיידית שלה.
החשש העמוק של אנשים מן המחלה נובע מן היסוד הארכיטיפי של משמעות החולי של מחלה זו.
הארכיטיפ של מחלת הסרטן:
“סכיזופרניה” גופנית.
נוצר במערכת פיצול בין הצד הנורמטיבי והבריא של המערכת, מול צד אחר שאינו מתחשב יותר בהרמוניה של כלל החלקים.
בריאות משמעותה, עבודה משותפת של כל חלקי המערכת, כאשר כל חלק יודע ומכיר בחלקו היחסי, החשוב, המקומי לטובת כלל החיים, לטובת תפקוד נכון ובריא.
בריאות הינה ההרמוניה של תפקוד משותף של איברים עם “אינטליגנציה” שונה, שכל חלק תורם את עצמו לחלוטין, ללא ויכוח, ללא משוא פנים, ללא “קנאה”, ללא תחרותיות באיבר השכן.
להיפך, במצבי בריאות, כל איבר תורם את עצמו כך שהוא מתנדב ספונטנית כדי לחפות על חולשה של איבר אחר.
כך המערכת חיה באיזון משתנה, לאור האתגרים המשתנים של חיי האדם.
בסרטן, קבוצת תאים, במקומות שונים בגוף, בכל הגוף. לפתע מתחילה דינאמיקה שלא הייתה עד כה בתוך מערכת. אותם קבוצת תאים מתחילה עבודה עצמאית בתוך המערכת שאינה מתחשבת ואינה לוקחת חלק יותר בהרמוניה המערכתית של כל הגוף. אותה קבוצת תאים רואה רק את צרכיה שלה לבדה. קבוצה זו רואה רק את עצמה, באופן אגוצנטרי לחלוטין. לכן היא מתחילה לכלות את משאבי המערכת, היא גוזלת את המשאבים של איברים אחרים, מנצלת את החיוניות הבאה מן המזון ו”גונבת” את אותה האנרגיה לצרכיה שלה בלבד.
ככל שקבוצת תאים זו אגוצנטרית יותר, כך מחלת הסרטן אלימה יותר, מסוכנת וסופנית.
גידולים שאינם ממאירים, הם קבוצת תאים עם יחסיות פחותה יותר של אגוצנטריות.
קבוצת תאים זו מתנהלת בעיוורון לשאר חלקי המערכת, דבר שיותר בגוף האדם שתי מערכת שעובדות על פי כללים שונים לחלוטין. הדבר יותר קונפליקט וקרע עמוק בתוך המערכת.
וזוהי מחלת הסרטן. מחלה זו מבטאת פיצול עמוק ביותר באינטליגנציה של ההרמוניה הראשונית של המערכת.
מאחורי פיצול זה יש תהליך בעייתי ועמוק של הרס עצמי, שעשוי לחול באדם באופן איטי וסמוי עד שהוא פורץ כמחלה. הרס עצמי זה מבטא קול פנימי עמוק מאוד של “אי רצון” להיות כאן יותר. דבר שקיים גם במחלות אוטואימוניות, ויש קשר בין כשל של המערכת החיסונית לבין התפתחות מחלת הסרטן. מחלת הסרטן הינה שלב עמוק יותר בדרגת הכשל החיסוני, שמאחוריו קיימת מגמה פנימית עמוקה ביותר של אי רצון לקחת חלק יותר בחיי היום יום. יסוד פנימי עמוק ביותר, נהרס, אינו משתף פעולה יותר, וויתר על האפשרות לראות דרך ועתיד.
הדבר מוביל לוויתור על הרצון לחיים. צד מסוים עקרוני לאדם, כמו שנכחד, כמו שנעלם ממארג הנפש, וויתר על האפשרות שהייתה אמורה להיות באופן טבעי שלו, לדבר שאינו קיים ואינו רלוונטי יותר. אז מתרחשת “קריסה” של צד אורגני המבטא את החלק באדם שקרס וויתר.
המיקום של מחלת הסרטן, היכן מופיעה מחלה זו, הינה השיקוף המדויק על הצד הנפשי באדם שויתר, קרס, נשחק, והגיע למקום הקשה של פיצול שמאחוריו יש תהליך של הרס עצמי.
לכן כאשר בוחנים את מחלת סרטן, יש לבחון את הנקודות הבאות:
א- מיקום המחלה: מיקומה של המחלה, משקף על תהליך הסומאטיזציה של המחלה. מהו הרקע הנפשי מאחורי מחלה זו.
ב- סוג הגידול: ממהיר או שפיר. רקמה סרטנית פעילה או רקמה מסוגים אחרים שאינם מסכני חיים.
לסוג הרקמה ולסוג הגידול יש קשר לדרגת הפיצול הפנימי, לדרגת הנטייה להרס העצמי, ולדינאמיקה של היחסים בין המחלה לשאר חלקי האדם והגוף.
ג- גידול כרוני או אקוטי: במצבים קליניים רבים, הזיהוי מתרחש מאוחר מדי, עקב התפתחות הגידול ללא כל עדות סימפטומטית. אלו הם הגידולים הבעייתיים ביותר, אלה הגדלים ללא כל ביטוי קליני.
כמובן יש באדם את הדינאמיקה הפנימית דרכה הוא חי היוצרת את סוג זה של גידולים. אשר את סוג זה של דינאמיקה נפשית ניתן בהחלט לזהות ללא קשר לממצאים הקליניים.
אך כאשר יש ממצאים קליניים וקיימת ההבחנה והזיהוי של הגידול, יש משמעות רבה לתקופת הזמן של ההתפתחות שלו בגוף האדם.
תקופת זמן זו משקפת על כוחותיו של האדם במובן הבסיסי. ככל שהאדם חי את חייו עם ידיעה שיש בגופו גידול, אך הוא יציב למרות זאת. זהו סימן לדרגת ויטאליות ורמת חיסון טובה, ביחס לגידולים ממהירים.
את שלושת נקודות אלו נבחן במאמרים הבאים.