שם המחלה “אפילפסיה” מקורו ביוונית קדומה “אפילפסיס”. משמעות מילה זו: השתלטות. דבר שמקורו מחוץ לאדם שהשתלט עליו (כך התופעה נראתה להם, בזמן הקדום)
לפי ארגון הבריאות של האו”ם, 1% מכלל האוכלוסייה העולמית סובל ממחלה זו, בדרגות שונות של ביטויים קליניים.
ב 60% מן החולים באפילפסיה הסיבות למחלה אינן ידועות. ניתן להעריך או לשאר, אך אין עדיין ידיעה “מדעית” מדוע תופעה זו מתפתחת. יש ניסיון לבדיקה של מעורבות תורשתית, אך נושא זה עדיין לא וודאי.
ל 40% מן הסובלים המחלה, יש זיהוי ברור לגבי הסיבה לתופעה, בדרך כלל לאחר פגיעה מוחית מתאונה, או לאחר פגיעה מוחית מסיבות משניות של סמים, אלכוהול וסיגריות. או כתגובה למחלות שונות כמו מחלות חום גבוהות כגון דלקות מוח, מחלות שמעורב בהן חוסר איזון הורמונאלי ועוד..
המחלה עצמה הינה תוצר של מוקד מסוים במוח, אי קטן במוח, שאינו “עובד” בסינכרוניזציה עם שאר חלקי המוח, ומייצר פעילות חשמלית בתדירות ובעוצמה מאוד חזקה, דבר הגורם לתופעות הקליניות של פרכוסים, עיוותי גפיים, ריור מן הפה, עילפון, איבוד הכרה, ניתוקים מן הסביבה, נוקשות בשרירים ועד…
ארכיטיפ המחלה:
נוצר נתק בין האדון השוכן בלב האדם, לבין המוח משכן המחשבות, האמור לדעת את רצונו וכוונתו של האדון, ולתרגם את רצונו לתוכן מודע, קומוניקטיבי וספציפי, ולהעביר את האינפורמציה הזו לכל חלקי המערכת.
נתק זה גורם למצוקה ומבוכה עצומה למוח, שאינו מבין ואינו מצליח להתמודד עם לחץ עצום של ה”באג” האינפורמטיבי, שהמוח לא מבין, ולא יודע מה עושים עם מסרים שאין לו דרך לתרגם אותם.
המוח “חש” איבוד דרך, מבוכה וערפול חושים, הוא חש שהידיעה והמצפן אבדו לו.
עקב מצוקה זו, הוא פעול פעילות יתר, מאומצת ביותר כדי לנסות להשיב את הקשר והחיבור לאדון השוכן בלב.
אז מוקד אחד במוח יוצא מאיזון, יוצר פעילות חשמלית עצומה המסתיימת בהתקף אפילפטי כמו שהוא ידוע באפיונים הקליניים שלו.
יש דרגות שונות לנתק זה, ולפי עוצמת הסימפטומים ניתן להסיק ולהבין על הפערים בתוך המערכת, בין האדון בשוכן בלב למוח משכן המחשבות.
ניתוקי תודעה אפילפטיים ללא (petit mal) תופעות קליניות נוספות, מלמד על נתק קל יחסית בין המוח ללב.
ביטויים אגרסיביים יותר של תופעות קליניות, פרכוסים, איבוד שליטה, ריור, ועוד.. משקפים על נתק עמוק יותר מן האדון, ועל “מצוקה מוחית” גבוהה יותר.
עיקרון הטיפול: (על מה יש לתת את הדעת)
במקרים רבים יש לברר באדם, לא על המוקד המוחי, אלא על סיבות הנתק של המוח מן הלב.
יש מקרים בהם טראומה נפשית הביאה לנתק זה.
יש מקרים בהם שינויים פיזיולוגיים הם אשר הוציאו את המערכת מאיזון, אשר הייתה במקום רגיש בנושא זה מן הזווית המולדת, הם אשר הביאו לידי הנתק.
יש מקרים בהם האדם נולד כאשר מקומו של ה”אדון” בליבו של האדם אינו מבוסס, ולא קיבל גרוויטציה בתוך ליבו של האדם, אז הילד נולד עם נטייה זו , ויש לבחון את ה”בית” של האדון, כיצד נוצרת הגרוויטציה הנכונה של מימד זה בתוך המערכת.
במקרים רבים האפילפסיה הינה הופעה של סימפטום שהוא “קצה קרחון” לדבר מה עמוק בהרבה, שהחל במיקומו של האדון בלב האדם, והמח הינו רק סימפטום לנושא הנתק. אז כוונת הטיפול הינה בפוקוס על הלב כבית לאדון, כיצד הלב מהווה בית, וכיצד משפרים את התנאים של הלב להפוך לבית מתאים לאדון.