פרשת “וישב” – על המקונן ועל הקינה

“אין שלם מלב שבור” (הרבי מקוצק)

“וַיָּשָׁב רְאוּבֵן אֶל-הַבּוֹר, וְהִנֵּה אֵין-יוֹסֵף בַּבּוֹר; וַיִּקְרַע, אֶת-בְּגָדָיו. וַיָּשָׁב אֶל-אֶחָיו, וַיֹּאמַר: הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ, וַאֲנִי אָנָה אֲנִי-בָא” (בראשית ל”ז, כ”ט-ל’)

פירוש הפסוק על פי פרד”ס

1- פשט – ראובן שלא נכח בתהליך מכירת יוסף, חוזר לאחיו, הולך לבדוק את שלומו של יוסף אחיו הצעיר. הוא מגלה כי יוסף איננו בבור יותר, הוא נלקח משם. ראובן מבין מיד את אשר התרחש בהיעדרו וליבו נקרע מצער. הוא ניסה למנוע את הנזק האפשרי ליוסף ונכשל בתפקידו כאח בכור, וכ”הבוגר האחראי”. כעת יהיה עליו אף להתמודד עם אבלו ויגונו של אביו יעקב. ככל שהיגון עמוק יותר וקשה, כך קשה יותר לבטא את הכאב והצער במילים. אנשים רבים אינם יודעים ויכולים לומר ולו מילה אחת לנוכח צערם, כאשר הם עומדים מול השבר והאבל. ככל שהשבר עמוק יותר הקינה של המקונן הינה קצרה ומרוכזת מאוד, עד לכדי שקט רועם או דברים הנאמרים במילה אחת.

“וַיִּקְרָא יְהוָה אֱלֹהִים, אֶל-הָאָדָם; וַיֹּאמֶר לוֹ, אַיֶּכָּה” (בראשית ג- ט’) אלוהים מבטא אכזבתו ואת צערו על האדם שאיבד את מקומו, וירד מגדולתו האפשרית למקום קשה ונמוך ביחס לרצון האלוהי. אלוהים מבטא את צערו רק במילה אחת “איכה”. איכה – אינה מילת שאלה, כמו שהיה אומר “איפה אתה”, אלא מילת קינה. האל מקונן על האדם ועל הצפוי לו לאור חטאו. בקינתו של האל על האדם, יש גם שאלה, והיא עדיין מהדהדת בחלל הבריאה, ושואלת את האדם תמיד היכן אתה נמצא כעת? ועם אתה יודע את מקומך? והאם אתה יודע את דרכך חזרה למקומך…

דויד המלך מקונן על בנו המורד – “וַיַיֵּבְךְּ; וְכֹה אָמַר בְּלֶכְתּוֹ, בְּנִי אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי אַבְשָׁלוֹם, מִי-יִתֵּן מוּתִי אֲנִי תַחְתֶּיךָ, אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי” (שמואל ב’- י”ט, א’,ב’) קינתו של דויד על בנו מבטאת כאב כה עמוק, עד כי כישרונו הפיוטי נעמד דום ואין ביכולתו לומר אלא “בני אבשלום, מי ייתן מותי אני תחתיך”. עומק הכאב אינו מאפשר לדבר כלל, הדעת נעלמת דום, הדמעות החונקות והבכי הגואה, מביא עימו הצפה ומבוכה, בלבול וקהות חושים.

2- רמז- “וַאֲנִי אָנָה אֲנִי-בָא” – מאין יצאתי ולאן עלי לשוב. אין לראובן מקום לשוב אליו. וזוהי קינתו העמוקה. היה לו מקום שממנו יצא לעולם, מקומו כאח בכור ואחראי על אחיו הצעירים, וכעת מקום זה נלקח ממנו, כך שקינתו מציבה את השאלה שלו “לאן לחזור? והאם יש מקום לשם אני יכול לחזור?”. נכשלתי בתפקידי, ובכישלוני זה איבדתי את דרכי חזרה למקומי, ולביתי.

3- בדרש – שאלה נכונה יותר שיש לשאול, “דַּע, מֵאַיִן בָּאתָ, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן” (אבות ג’,א’) משנה זו הינה שאלה: האם אתה יודע מאין באת והאם אתה יודע לאן אתה הולך ומהי דרכך הפרטית שאליה עליך להיות נאמן. שכן הדרך שייכת לך לבדך ורק אתה יכול לממש אותה, להגשים את הטוב הצפון בה. בסוף חייך, כאשר תהליך החיים שחיית יבואו לסיכום ולמסקנה, האם אתה יודע מול מי תיתן דיווח על דרכך בה הלכת? אם תשובות לשאלות אלו ידועות לאדם, הוא אינו נבנה על זהויות שהן תוצר של תפקיד משפחתי, חברתי, הנשען על משוב חוזר מן הסביבה. אלו הן זהויות כוזבות . כלומר זהויות הנבנות באדם מתוך קשריו עם הסביבה, ונבנות באדם עקב השיקוף והמשוב הסביבתי. זהות כוזבת הינה זמנית ואינה קשורה לרבדים הנפשיים העמוקים יותר של האדם. לכן בעת בה האדם משיל מעליו זהות כוזבת, הוא בהכרח עובר דרך כאב ומצוקה הנובעים מהישענותו על זהות שמקורותיה חיצוניים וזמניים, ואינה שייכת לשורש ולמקורות הנפשו. במקרים רבים, תכליתם של הכאב, המשבר והסבל הנובעים מתהליך זה הינם בכדי לנקות את המערכת הנפשית מגורמים נפשיים שחדרו למקום שאינם שייכים לשם, והם בבחינת “ייסורים ממרקים”. ייסורים מסוג זה מביאים בעקבותיהם תבונה עמוקה מאוד באדם, ומאפשרים לו לפתח כשורים חדשים בתפיסת העולם שלו, וכן לחזור למקומו הפרטי המחכה לו, מקום שהוא ביתו והוא שורשו. מקום שיועד לו לבדו, אך שותפים בו הרבה, והוא לא לבד שם.

4- סוד- מהי אם כן זהותו האמיתי של האדם ” וַיְהִי יְהוָה אֶת-יוֹסֵף, וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ; וַיְהִי, בְּבֵית אֲדֹנָיו הַמִּצְרִי וַיַּרְא אֲדֹנָיו, כִּי יְהוָה אִתּוֹ; וְכֹל אֲשֶׁר-הוּא עֹשֶׂה, יְהוָה מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ” (בראשית ל”ט,ב’-ג’) מכאן רואים את סוד כוחו של יוסף, ביחס לראובן אחיו. בעת שראובן נישען על תפקידו וזהותו כאח בכור וכ”מבוגר אחראי”, יוסף נשען על האלוהות. האלוהות הינה מקור כוחו ומקור השראה ליכולת העמידה שלו תחת תנאים קשים ומורכבים ביותר. ומשם נובעת התבונה שלו לפתרון החלומות וכן לעצם היותו חולם חלומות עם מוטיבים עתידיים ונבואיים. זהות הנשענת על האלוהות כגון יוסף, שזכה לכינוי “יוסף הצדיק”, הינה זהות שלא תמחה, לא תתכלה ולא תשבר בקלות, שכן היא נעוצה עמוק בתוך שורשי המציאות.