koby“הבחינה המבדלת של מקרה מחלה, שעבורה אתן כאן רק הנחיות כלליות, שמהן ייקח המטפל בחשבון רק מה ששימושי עבור כל מקרה פרטי, אינה דורשת מן הרופא מאומה מלבד חופש מדעות קדומות וחושים בריאים, תשומת לב בהתבוננות, ונאמנות במציאת תמונת המחלה” (האורגנון של אומנות הרפואה, פרגרף 83 – סמואל האנמן)
עיקר הקושי והמאמץ של המטפל ההומיאופת, הינו בלגעת באמת. האמת בתוכה מצוי המטופל. אין הכוונה לאמת האבסולוטית או לאמת פילוסופית או דתית, אלא לאמת של מקומו של האדם. מהו מצבו האמיתי, ממה נובע מצבו זה? כיצד קרה שחלה. מאיזה גורמים או סיבות? בירור נקודות אלו מברר את הסימפטומים של כלל החולי ומביא לידי הבהירות הנדרשת מן ההומיאופת, על מנת לרפא את המצב בו נתון החולה ולתת את התרופה המתאימה. אם אין בהירות לגבי האמת על מצבו של האדם, הטיפול ירפא חלקית או אפילו לא יעשה דבר, ולכן עיקר מגמתו של ההומיאופת הינה בלגלות את האמת. ברוב המקרים אמת זו הינה מציאות חבויה ואין האדם שש לחשוף אותה, אולי עקב בושה או אי הנוחות הכרוכים בלהודות על דבר מה בחייו, ואולי עקב פצע נפשי עמוק שקשה לבטאו במילים, ובמקרים רבים – האדם עצמו לא מודע ואינו יכול אפילו להתחיל ולפרוט את המציאות הפנימית הבסיסית בתוכה הוא חי, והוא רק יספר על הקושי אותו הוא חווה, קושי שהוא רק ביטוי לדבר מה עמוק יותר. אנשים רבים התרגלו לחיות עם סבל מסוים ומקבלים את מצבם כמציאות נתונה ולא ברת שינוי – כך שבתשאול הם לא יראו את הצורך לדווח או לספר על דבר מה שעשוי להיות עקרוני. מתפקידו של ההומיאופת לגלות ולאבחן היכן יש אפשרות של מידע החשוב לחשיפת האמת הפנימית על מנת לדעת לאחר מכן איזה תרופה לתת ומה מן התרופות תתאים. האנמן מציין – “רק מה ששימושי עבור כל מקרה פרטי” – הוא מציין כי לקיחת המקרה בהומיאופתיה, אינה תהליך של “רכילות ג’וסית” או חפירה שעשויה להיות דבר כואב בעבור המטופל. וכן האנמן מכוון את התשאול לחשיפה המובילה לאמת שדרכה מתגלה התרופה שתרפא את המצוקה של אותו האדם, שזו מטרת התשאול ההומיאופתי. כך שהשיחה ההומיאופתית, על אף שנוגעת ישירות לחיי הנפש של האדם, אין היא תהליך פסיכו תראפי. יש שמטופלים יחושו את התהליך התרפאותי של התשאול ההומיאופתי וזה טוב, אך לא זו מטרתה. תהליך הפסיכותרפיה שייך למקצועות טיפוליים אחרים.
מכיוון שנגיעה במציאות הפנימית של האדם עשויה להיות חודרנית ומידית וישירה מדי בעבור המטופל, יש לבוא לנקודה זו מתוך הבנה, אמפטיה, זהירות, אהבת אדם, ותשומת לב רבה, כדי לאפשר קומוניקציה נכונה שאינה פוגענית ומכילה את הכאב, ויודעת לגעת באמת הפנימית ללא הוספה על הזעזוע הקיים (אם קיים) . האנמן מדבר על ישירות כירורגית במגמה להשגת האינפורמציה אותה הוא מבקש, אך ניקיונו בעת לקיחת המקרה וישירותו נהפך בעצמו לדבר שמרפא, עקב איכות נקייה וכוונה בדבריו שהמטופל יודע ומרגיש, לכן אין בעיה עם הישירות, אך יש לדעת כיצד להגיש אותה. יש ערך לבגרות הנפשית אליה כיוון האנמן בדבריו “חושים בריאים – תשומת לב בהתבוננות” – איכויות המביאות ליכולת הערכה נכונה של אופייה של הקומוניקציה עם המטופל. “נאמנות במציאת תמונת המחלה” – כפי דבריו אינה דבר קל ויש מקומות רבים בהם ניתן לפספס. לנקודה זו יש להוסיף מדבריו את “חופש מדעות קדומות“, שכן כל אדם או מטפל בכול תחום מביא את עצמו ואת מבנה אישיותו לתוך תהליך הטיפול. יש שיטות מסוימות כמו בשיטות מגע טיפולי, או הילינג ורייקי – בהן האדם עצמו הוא הכלי או הצינור לתהליך התרפיה. גם בהומיאופתיה יש אפשרות כזאת, בה המטפל עשוי לערב את אישיותו או דעתו ותפיסותיו בתוך תהליך ההבחנה, דבר זה אינו מן הנמנע ואף עשוי להיות מועיל אם המטפל מכיר את עצמו. מה הגבול ומהו המקום בו דעותיו הפרטיות של המטפל עשויות להפריע לתהליך לקיחת המקרה, ומהם המקומות בהם אין בדעותיו או גישותיו ומבנה אישיותו ?– כל הפרעה לתהליך, זו נקודה הקשורה לתהליך ההתפתחות של מטפל והדרישה שיש ממנו להתפתחות. מטפל במקצוע המוביל לשינוי, ומנחה לשינוי של מצבי גוף ונפש, צריך אף הוא להיות במקום בו הוא בדרך של גדילה והתפתחות. תהליך עצמי של גדילה והתפתחות – הן מביאות בעקבותיהן העמקה של ידיעה עצמית והכרה עצמית, שהיא לבסוף הכלי האמיתי של מטפל הבא למקצוע עם “חושים בריאים“.
לכן על המטפל להיות בעצמו בתוך תהליך של התפתחות וטיפול עצמי, דרכו הוא לומד את עצמו ואת מורכבויותיו, וכך יודע את מגבלותיו ואיכויותיו ומה הם נקודות התורפה או החוזק שיש בידו. תהליך זה אינו קשור רק לעבודת היותו של המטפל – מטפל. אלא לצורך הקיומי להיות אדם טוב יותר כאדם, אדם המשתנה וגדל ומגשים את הפוטנציאל הפרטי שיש בו. דבר שיש לו נגיעה לכל תחום בחייו הפרטיים או הכלליים. למעשה זוהי המחייבות שלו כלפי עצמו כאדם.
“חופשי מדעות קדומות” מאפשר למטפל לראות את החיים ואת המציאות של המטופל באור בהיר ובעיניים פקוחות, ולגעת בנקודות החשובות והעיקריות בנפש האדם, איכות זו מאפשרת לו לראות דבר מה כפי שהוא, מה הוא כשלעצמו, איך חייו של אותו האדם ביחס לעצמו וביחס לפוטנציאל שלו עצמו. בימי קדם קראו ליכולת זו “חוכמת התכונה” – החוכמה שדרכה ניתן לראות את החיים בתכונתם הפנימית, ולראות את תכונת היסוד שבכול דבר ודבר, זוהי תפיסה ישירה של המציאות הפנימית והיכולת להכיר את סגולותיה ואת אפיוניה. תהליך ידיעת הזיהוי של התכונה יסוד שיש לכול דבר קשורה להבנת עיקר וטפל – סובב ומסובב – סיבה ותוצאה, וידיעת מקור נביעתו של דבר מה. ועל כך במאמר הבא.