פרשת שופטים – קיץ 2015

פרשת שופטים –

מפי: קובי נחושתן

כתבה וערכה: אורנה בן דור

יח שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, תִּתֶּן-לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ, לִשְׁבָטֶיךָ; וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם, מִשְׁפַּט-צֶדֶק. יט לֹא-תַטֶּה מִשְׁפָּט, לֹא תַכִּיר פָּנִים; וְלֹא-תִקַּח שֹׁחַד–כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים, וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם. כ צֶדֶק צֶדֶק, תִּרְדֹּף–לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ. {ס} כא לֹא-תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה, כָּל-עֵץ: אֵצֶל, מִזְבַּח יְהוָה אֱלֹהֶיךָ–אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה-לָּךְ. כב וְלֹא-תָקִים לְךָ, מַצֵּבָה, אֲשֶׁר שָׂנֵא, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. {ס}

ברמת הפשט נראה שמשה רבינו מתחיל לבנות סיסטמה משפטית, חברתית; האופן בו בונים חברה צודקת- שופטים, שוטרים, מבנה הלכתי של מותר ואסור; היררכיה שהיא מבנה חברתי סוציאלי, שמאפשרת גם הגנה על הפרטים שחיים בתוך הכלל.
אומר על זה חיים ויטאל בספר הליקוטים, מפי דברי האר”י הקדוש :
“למה לא אמר שופטים ושוטרים תתנו לכם על כל שערכם בלשון רבים?
“לרמוז שכל אדם מישראל יש לו כמה שערים ואלו הם: שער הרואות- העיניים, שער השמע הוא האזנים, שער הדיבור הוא הפה, שער הריח הוא האף, שער המישוש הוא ידיים ורגלים. על כן צריך אדם שישים לו שופטים ושוטרים על כל אלה השערים הנזכרים…. וידגור את עצמו, ולא ידבר בפיו דברי נבלה, ולא רכילות , …. וכן לא יבוא לכדי תיאטראות וקרקסאות…. וזה אמר שעריך בלשון יחיד” (ספר הליקוטים – פרשת שופטים- ר’ חיים ויטאל)

אנו רואים שעל פי הארי הקדוש, לא כיוון משה רבנו כלל להיררכיה החברתית, אלא לאדם כמבנה שזהה בתפקודיו להיררכיה חברתית. גם פה ניתן לראות שאדם הוא דמותו של עולם גדול, והאופן בו הוא מתנהל בדינמיקה החושית והקונטיבית שלו משול להתנהלות חברתית והפוך. התורה לפי הארי, היא הלבשה של תפיסות שבפשט נראות כחברתיות, אבל באמת, ברמת הסוד, היא באה להצביע על התנהלותה של נפש האדם בדרכה למהלך הנכון.

האדם עצמו כממלכה, צריך שיהיו לו שערים על החושים, על מנת שיוכל לשלוט על הדברים שייכנסו ולהחליט מה לא ייכנס.
נאמר: “כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה’ יחיה האדם” (דברים, ח’, 3).
מזונו האמתי של האדם זה המזון שמגיע מפי האל. האוכל הגשמי משרת את צד קיומו של הגוף, אבל התורה אומרת לנו שהגוף הוא משני, הגוף הוא בחינת כלי לעיקר האדם שהוא נפשו או נשמתו.
מה היא הדרך להשיג את האוכל הזה שהוא מוצא פי אדוני? מה הוא המהלך שבו אני משיג את המזון שאלמלא הוא, אני לא יכול להיקרא אדם?

כאשר אדם חי על פי דרגתו הגשמית לבדה, עיקר מה שבו לא מקבל ביטוי, והוא חי ברמת החיה שבו. הוא לא מגשים בחייו את מה שמכונה בו אדם. כפי שמזונותיו הגשמיים של האדם הם הדבר שבונה בתוכו את מה הוא יהיה, ומה הוא יבטא בעולם, וללא מזון הוא ירזה עד שהוא ימות- כך גם כאשר אדם לא ניזון מפי אדוני, הופכת הנשמה לרזה יותר ויותר עד שהיא נעלמת. הסכנה נובעת מכך שהתפל נהיה לעיקר; המזון הגשמי על כל היבטיו הופך לעיקר חייו של האדם.

מהי התזונה שתהפוך את הנפש לחולה או לבריאה? מהי התזונה שבזכותה תהפוך הנפש לפורה, צומחת ומביאה לעצמה מעצמה שפע של פירות? התשובה לשאלה הזו תלויה ב’שופטים ושוטרים ייתן לך בכל שעריך’. התנאי למקום שבו האדם מתחיל לפתח את המודעות ואת תשומת הלב שדרכן היכולת שלו לדעת את דבר אדוני, תלויה בשוטרים ושופטים בשעריך. אם יש לו את המודעות לגבי הדברים שהוא רואה, שומע, עושה עם ידיו וכדומה… אם יש לו את כלב השמירה התודעתי שבוחר מה ייכנס ומה לא ייכנס באופן רצוני, הוא יזכה בתזונה הנפשית-הרוחנית הנכונה.
ע”פ היהדות, המקום בו האדם בונה בתוכו את המערך הערכי והתודעתי הנכון, כך שהוא מברר לעצמו מה ראוי להיכנס ומה ראוי להישאר בחוץ זה המעיים. כדבריו של דוד המלך: לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ אֱלֹהַי חָפָצְתִּי וְתוֹרָתְךָ בְּתוֹךְ מֵעָי. לפי התפיסה התורנית, וכל העולם העתיק בלי יוצא מן הכלל, המעיים הם האיבר שדוחה את מה שהוא חושב שאינו ראוי להיקלט.
כאשר אדם מחליט שייכנסו לתוכו דברים בעלי אופי הרסני, ניתן לומר עליו שיש לו תודעת מעיים מקולקלת.

השוטר עניינו זה להיות שליח החוק; הזרוע המבצעת. השופט הוא המקום בתוך האדם שמחליט על הבחירה. המקום באדם שמעמיד לעצמו שוטר ושופט קודם לשפע.
מי הוא האדם מישראל אליו מכוון הארי הקדוש?
כפי שקיימת ארץ ישראל שאינה בהכרח מקום קונקרטי, ישראל יכולה להיות ישראל בכל המקומות, כך גם האדם מישראל אינו שייך בהכרח ללאום הישראלי. להיות ישראלי זה להיות מואר: וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל. בראשית לב כט זוהי דרגת התעלות שבזכותה הוא הופך אדם ממֶדַבֵּר לישראלי. האדם הישראלי הוא אדם שחי בדרך, ומתפתח כל הזמן.
מה היא המעלה של הישראלי? האיש הישראלי עניינו ביכולת העמידה- שהוא עומד ולא זז. יעקוב אבינו נלחם עם המלאך, ונשאר עומד על מקומו. יכולת העמידה משמעה היכולת להיות נחוש מקורקע בקרקע, ולא משתנה עקב חילוף העיתים, העונות והאופנות, ואירועי החיים המשתנים.
האדם הישראלי ישר בטבעו, השערים שלו ניזונים אך ורק ממזון מאוד קונקרטי, שהופך לפלטפורמה שמאפשרת לו לקלוט את דבר אדוני על ידי פיתוח חוש נוסף בתוכו.
לכל אדם יש תיקון לעשות; שופט ושוטר אמתיים יכולים לזהות את התיקון הזה. שופט עניינו אחד שיודע את הכיוון ומה היא הדרך.
האר”י הקדוש אומר שהאדם הוא בחינת רשת פתוחה שכל הדברים חודרים אותו ומזינים אותו דרך החושים. כל מה שנכנס הופך לפלטפורמה שבונה מבנה של אדם. בכל מקרה יהיה ניזון, אבל המזון שממנו הוא ניזון יבנה בתוכו דמות אדם שתקבע אם אני ניזון מאדוני או לא.
ומי הוא אותו אדוני- אלוהים מפיו האדם אמור להיזון?
בספר שמות מכנה אלוהים את עצמו: אהיה אשר אהיה.
” יג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָאֱלֹהִים, הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתִּי לָהֶם, אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם; וְאָמְרוּ-לִי מַה-שְּׁמוֹ, מָה אֹמַר אֲלֵהֶם. יד וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-מֹשֶׁה, אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה; וַיֹּאמֶר, כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶהְיֶה, שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם.” שמות ג’ י”ג
אלוהים שם עצמו במקום המופנה כלפי העתיד, זמן בו הוא עצמו יהיה שונה מכפי שהוא היום; האלוהים מתהווה, וכך גם האדם מתהווה; הופעת האל משתנה כמו שהאדם משתנה. זו נקודה מאוד עמוקה; הופעת האלוהות בכל דור היא שונה. גם הצורה בה אנו ניזונים מדבר האל היא בעלת אופן אבולוציוני.
לסיכום: השוטרים והשופטים, הם מבחינת המודעות הבוחרת בתכנים אותם יחווה או לא יחווה, והדבר נהפך לפלטפורמה של מי שהוא יהיה, והאם יאפשר למזון האלוהי להיכנס אליו או לא.