kobyנקודות מרכזיות על אספואטידה asafetida
1- אפקט עצבי חזק ומעורר, מערכת העצבים מגורה מאוד, עד לדרגה של עילפון מגירויים חושיים. מבנה עצבי מגורה ומעורר, גורם לתגובות נפשיות קיצוניות של היסטריה, חרדות, התנהגות קוטבית קיצונית. לא ניתן לצפות את התנהגויותיו – גם האדם עצמו לא מזהה את המהירות של השינויים המידיים. מערכת עצבים מגורה – גורמת לריגוש מיני חזק ולנטיות היפר סקסואליות אשר מוצאן מן הגירוי העצבי. הפורקן המיני באספוטידה – עשוי לגרום לעילפון עקב תנועה מהירה של מתח מול ריפיון. נטייה לתנועתיות לא רצונית ולא מבוקרת – או מוגזמת מדי – עקב מתח עצבי הגורם לתנועה ולצורך של פריקת המתח.
2- עקב מערכת עצבית מגורה מדי, נוצר מהלך הפוך של תנועת מעיים – פריסטלטיקה הפוכה. מפי הטבעת ועד לחלל הפה, תנועת העיכול נעה בכיוון ההפוך, דבר שגורם לבחילות, צרבות, הקאות ועוד.
3- עקב גירוי יתר – יש נטייה הפוכה של הרדמות איברים בגוף (דומה לאנקרדיום ) אזורים בגוף ללא תחושה – כמו רדומים.
כך שהציר “חוט השדרה” של הרמדי – נע סביב גירוי עצבי, ומתוך גירוי יתר זה נובעות כל התופעות הרב גוניות של רמדי זה.
נקודות על פרנסיסקוס הקדוש מאסיזי 1182- 1226 לספירה
1- התלהבות דתית אקסטטית, גרמה לו, בעת היותו בכנסיה מתמוטטת, לוותר באחת על כל חייו כבן סוחרים עמידים, ולבחור בחיי פשטות. עירום חסר כול, ללא כול אפשרות להיות ניזון ממקור כלשהו, הוא וויתר על כול חיי הכרך, והפך לנזיר אלוהים הדוגל בסגפנות – פשטות – אכילה צנועה – צמחונות מלאה – לבוש גס ופשוט – נתינה של כל מה שיש בידו לעניים והוא עצמו בחר בחיי עוני וראה בכך מעלה גדולה.
2- הוא החל לבנות את הכנסייה ההרוסה ואנשים רבים הצטרפו עליו, לחיי עוני ופשטות, מתוך התלהבות דתית אקסטטית, שהיא לבדה הספיקה כדי להזין את כלל רקמות הגוף.
3- היה לראשון שגילם על גופו את תופעת “סטיגמטה” – תופעה בה מופיעים על גופו סימני נעיצת המסמרים של צליבת ישו. תופעה שחזרה בחייו פעמים רבות – הפצעים בידיים וברגליים הופיעו בזמן האקסטזה, עד לדרגת עילפון, והחלימו במהירות רבה לאחר היציאה ממצב אקסטטי זה. לאורך ההיסטוריה הנוצרית, היו רבים שאימצו את התופעה הזו, כאשר פרנסיסקוס היה לראשון שגילם זאת בחייו.
4- בחייו הוא והמסדר שלו – קיבלו את ההכרה (שהם עצמם לא כיוונו אליה), מאת הכנסייה הקתולית הרומית השמרנית והעשירה, להיותם מסדר נוצרי לגיטימי. בזמנו מוסד האפיפיור היה חזק ועשיר מאוד, עם תפיסות נוקשות ודוגמטיות אשר מי שחרג מתפיסת הוותיקן, סיכן את חייו בפועל למוות ייסורים קשים. המסדר שלו כונה “מסדר האחים הקטנים” והפך לאחר מותו למסדר הפרנציסקני. מהלך ההכרה של המסדר שלו, עבר דרך מסכת איומים של סכנה להכחדה, אך לבסוף האפיפיור שראה אותו – בעת המפגש הראשון שלהם, חווה את ראשית האמונה שלו עצמו . יש המספרים כי האפיפיור ירד מן הכס ונשק את רגלי פרנסיסקוס, דבר שזיעזע עמוקות את מאמיני הכס הקדוש, שהיה כבר טקסי ומנוון מרוב כוח ועוצמה וכבוד שהכס כבש לעצמו.
5- לפני מותו – הוא ביקש להניח את גופו על הארץ, ולמות מות עניות מוחלטת, בא האמין וחי כך כול חייו.
6- פרנסיסקוס – הלך כנגד הזרם של כלל התרבות הנוצרית בתקופתו – ומרד ללא כול הרמת דגל, פשוט מתוך אמונה אקסטטית שהיא לבדה החזירה את המוטיבים העיקריים של תפיסת הנצרות את עקרי החיים – פשטות, חיי צניעות, נתינה ואהבת הזולת, חיי הקרבה במובן של לחיות למען האחר ולמען הרווחה שלו, חיי דבקות ומסירות טוטלית. ובכך הוא שינה את פניה של הנצרות והוסיף טעם מיוחד למהלך הנוצרי.
אספואטידה בארבעת הרמות –
1- אנרגיה – החמרת לילה בדומה לסיפילינום, באספואטידה – החמרת לילה הינה עקב השקט שבא לעולם מן ה”לילה” והיום שעבר, אספוטידה צריך גירוי ותנועה, ולכן אור ויום משפרים את מצבו ואילו לילה ושקט מחמירים את מצבו – דבר הקשור לגירוי העצבי.
2- זיקה פיזית – מערכת עצבים טעונה ואינטנסיבית, תנועת פריסטלטית הפוכה עקב המתח העצבי.
3- רגשות – דינמיקה מהירה, דיכוטומית וסוערת. נטייה לעילפון מגירוי רגשי חזק. תגובות הסטריות חסרות פרופורציה לסיבת הגירוי או הגורם.
4- מנטלי – או גישת חיים יסודית – קיצוניות בתגובות שיוצרות אפשרות להרס המערכת – הכלל שממנו יוצא אספואטידה לעולם – “כל מה שאני רואה סביבי – אני אעשה ההיפך, ובכוח ורעש רב, גם אם זה יעלה לי בסוף ויגרום לי לנזק, לכן אני אעדיף לעשות את ההיפך בעוצמה רבה ללא קשר לקונטקסט מרד או המחאה. (גישה סיפיליטית מובהקת – גישה המובילה להרס עצמי)