על המצוקה של santalales – תור הזהב של האיסלם

840 – 1040 לספירה – המאה השביעית ושמינית לאלף החמישי

בשנת 610 לספירה (על פי האמונה האיסלמית), במערה ליד מכה התגלה לפני מוחמד מלאך וציווה עליו ‘קרא!’. מהתגלות זאת נולדה דת חדשה, האסלאם, והציווי ‘קרא!’ הפך למצווה הראשונה של הקוראן. במהלך המאות ה-7 וה-8 הקימו חסידיו של מוחמד אימפריה שהייתה גדולה בשטחה מהאימפריה הרומית ואיחדה שטחים ועמים רבים תחת שלטון, שפה, דת וקשרי מסחר משותפים. המוסלמים למדו מהתרבויות שאותן כבשו וכן מהתרבויות איתן באו במגע, כך לדוגמה בקרב טאלס (751 לספירה) נשבו שבויים סיניים אשר לימדו את הערבים את אופן ייצור הנייר (אומנות שהומצאה בסין אך נשמרה על ידי הסינים בסוד). במהרה נבנו בפרס ובבגדאד בתי חרושות לייצור נייר שהוזילו בצורה ניכרת את מחיר הספרים. מהודו האסלאם ייבא בין השאר את השיטה העשרונית, ואת מושג האפס ומביזנטיון המוסלמים קנו את ספרי הפילוסופיה והמדע של חכמי יוון העתיקה ורומי. ההישגים הצבאיים של האימפריה המוסלמית היתרגמו במאה ה-8 לספירה לשגשוג כלכלי ולפריחה בכל תחומי האומנות והמדע, הקרויה תור הזהב של האסלאם.

את ראשיתו של תור הזהב נהוג לראות בשנת 762, כאשר הח’ליף אל-מנצור מבית עבאס בנה במקום כפר קטן בשם בגדאד את הבירה המפוארת והמשגשגת של האימפריה. הח’ליף אל-מאמון (786-833 לספירה) בנה בבגדאד את בית החוכמה שהיה ספריה ומכון תרגום ומחקר. חוקרים ומדענים רבים שלמדו ועבדו בבית החוכמה היו מרקע פרסי או נוצרי מזרחי.‏ ראוי לציון ש דרך הנוצרים הנסטוריאנים עברו המדע, הפילוסופיה והרפואה היווניים לערבים. מלומדים מוסלמים תרו את האימפריה בחיפוש אחר כתביהם של מלומדים פרסיים הודים ויוונים, אותם הם תירגמו לערבית והפכו לזמינים לנחלת הכלל. המלומדים לא הסתפקו בתרגום אלא המשיכו את המחקר. המרכז המתחרה לבגדאד מבחינה מחקרית שכן בקורדובה, ובין מרכזי המחקר המרכזיים ניתן לציין גם את קהיר ומרוקו. מלומדים מוסלמים הגיעו להישגים יוצאי דופן ברפואה (ובין הרופאים המפורסמים של התקופה ניתן לציין גם את הרמב”ם), כגון המצאת סוגים רבים של ניתוחים. בתקופה זו נעשו התפתחויות חשובות בתחומים כגון האלכימיה, שממנה התפתחה הכימיה המודרנית, ובאלגברה- אבו ג’עפר מוחמד אל-ח’ואריזמי אף זכה לכינוי “מייסד האלגברה”, אף שהתבסס גם על יסודות מוקדמים לא מוסלמיים. בפיזיקה המדענים האיסלמיים המציאו את האופטיקה, עשו מחקרים רבים באסטרונומיה, בדינמיקה – וכמו כן נתנו דגש רב ליצירת שיטה מדעית מבוססת ניסוי.

לקראת סוף טור חמישי – על האדם לפתח עצמאות ויכולת להגדרת זהות ברורה – בטור החמישי, המסע כולו עומד על נקודת האינדיווידואליות, והיכולת לפתח את המרכיבים הנדרשים לנפש האדם, אל מנת שלהגשים את הזהות הייחודית ואת האיכות הייחודית של האדם על עצמו. הכלי המרכזי לסוג התפתחות זו הינה דרך ה”שכל”, הממד של “השכל הפועל” נהפך ליסוד האקטיבי ביותר בטור החמישי, על האדם “לדעת” איך לחשוב, איך לנסח, כיצד להשתמש בכלי שנקרא “שכל”. דבר שמגיע לשיא בסוף הטור. השכל כובש את המערכת האנושית – ונהפך לכלי המרכזי שכול החוויה האנושית עוברת דרכו, מהלך שעשוי להוביל לדיכוי של ממדים אחרים באדם. זוהי הסיבה מדוע המחשבה באריסטוטלית מן הטור הרביעי, כבשה לעצמה מקום נכבד בתרבות של טור חמישי, שכן ה”שכל הפעיל” הינו הכלי המרכזי להתפתחות של האדם השלם, אך השכל הפעיל של אריסטו מן הטור הרביעי, והשכל הפעיל של חכמי הטור החמישי, אינו אותו שכל פעיל. אצל אריסטו השכל הפעיל הוביל להתנסות ולתבונה, ואילו אצל חכמי טור חמש – השכל הפעיל הוביל לחלוקה וגינוי של רבדים אחרים במערכת, פיצול שבעקבותיו לא יכולה להתרחש התנסות מלאה של הקיום האנושי, אלא חלקית, מאשימה, לוחמנית, צדקנית ומנותקת.
לכן לקבוצת הטפילים santalales – יש קושי ומצוקה מיוחדים, שכן ה”כוח” שלהם לא נובע ממה שיש להם – אלא ממה שהם לוקחים או “גוזלים” מן המארח שלהם. צמח הטפיל, מתיישב על עץ אחר – וניזון דרך מה שהעץ המארח מצליח לייצר לעצמו כמזון. טפיל “חכם” לא הורג את המארח שלו –שכן הוא עצמו ימות, ואילו טפיל “טיפש” – אוכל את המארח עד למותו – ואז הוא עצמו – מת.

נקודה זו הינה נקודת כאב גדולה בעבור הטפילים, שכן בשלב ההתפתחות בו הם נמצאים, היה ראוי כי היו מסוגלים לבדם להתמודד עם מערכות החיים וממה שנדרש מהם. אך – אבוי – ללא הועיל – ולטפיל אין את הכוח ואת המשאבים להתמודד עם האתגר הקרוי – החיים. במצב זה הטפיל יבקש לעצמו – אדם אחר שנראה כחזק מספיק על מנת שהוא ייקח ממנו את חיותו לצרכיו ההתפתחותיים – והוא עשוי ליצור לעצמו יחסי סימביוזה ותלות בגורם חיצוני לו, דבר שכרוך בעלבון עמוק, שכן הוא היה אמור להצליח לבדו, אך אין לו את הכוחות לכך והוא תלוי בגורם המזין מבחינתו. מהלך זה יוצר פתולוגיה עמוקה של יחסי שנאה – אהבה, הטפיל שונא בעומק ליבו את הגורם שמזין אותו, מכיוון שאותו גורם המזין מהווה עדות לחולשה ולחוסר האונים של הטפיל. לכן הטפיל עשוי לפתח רגשות קשים של הרס ונקמה בגורם כלפיו הוא חש קשר סימביוטי. ניתן לראות יחסים מסוג בכול הגלאים ומכול הסוגים – דוגמא – נערים ונערות – בגיל ההתבגרות יש צורך לפתח עצמאות – אך עדיין לא ניתן להם להיות עצמאיים לחלוטין ויש יחסי תלות עם ההורים שלא מאפשרים להם את החופש לפיתוח של אינדיבידואליות, דבר שגורם ליחסי שנאה ואהבה מן הנער כלפי ההורה.                                          המבחן העמוק של טפיל – הינו בלהצליח לבדו ללא גורם תומך.

דוגמאות מן המטריה מדיקה לאסטרטגיות של הסימביוזה הטפילית.

Muira puma– בדרך כלל לגברים שיוצרים סימביוזה עם נשים חזקות, שלוקחות את האחריות ואת החסות על גבר זה, דבר שגורם לחווית סירוס, ולאין אונות, וכן יוצר לעיתים התפרצויות כעס וזעם עצום כלפי אותה אישה, כיוון שבתוכו היא  מהווה גורם מעקב להתפתחות אך גם לא ניתן לו להצליח בלעדיה.

Loranthus acacia – מייצר יחסי שנאה עמוקים מאוד לגורם בו הוא תלוי, רמדי ליחסי הורים ונערים, כאשר הנער מפתח רגש אמביוולנטי קשה מאוד כפלי ההורה, דבר שגורם להתנהגויות דיכוטומיות קשות – ותנודתיות ללא דפוס מוגדר כלפי ההורה.

Santalum album – סנדלווד – (הטפיל הקדוש) מצב בו האדם עוצר את חייו עקב מאורע שקרה לו בחייו, לרוב אירוע קשה. ומאז כל חייו סבים סביב הזיכרון של אותו אירוע, וכל חיותו נובעת מן האירוע – כאשר האדם ניזון ולא מרפה מן העבר ולא מוכן ללכת קדימה, הוא נשען על אותו האירוע הכואב וממנו הוא שואב את חיותו – מצב עשוי לבלבל עם nat nur או aurum . ההתנהגות הטפילית של סנדלווד מתבטא בהיותו חי את העבר הכואב וממנו מושך את חיותו.

Viscum album – יש לרמדי זה צדדים רבים מבחינה פתולוגית, משפיע על מערכת העצבים – כגון פציאליס, או רעד בגפיים. מערכת העיכול – תחושת שתוק. תגובות עצביות לחרדה או בהלה פיתאומית. התחושה של רמדי זה, נעה סביב הצורך להיראות מצליח, הוא רוצה שכולם ידעו ויכירו את ערכו ואת מיוחדותו, והוא עושה רבות למען הכרה זו, אך אין לא המשאבים הנדרשים להיות במקום עליו הוא שואף להגיע, ולכן הוא תמיד יראה כמקבל את ערכו ואת מעמדו עקב היותו מחובר למשהו אחר שכבר השיג את מה שהוא רוצה לעצמו, הוא יראה כאחד “הנתלה על אילן גבוהה”. דבר שמסרס לו את חוויית האינדיבידואליות שלו, וגורם להתנהגויות דואליות ומורכבות מאוד כלפי אותו האדם עליו הוא נתלה. בדרך כלל ויסקום אלבום – הם אנשים שעושים, הם חרוצים ומסוגלים לעבודה קשה ומאומצת.