העור מהווה כ 15% ממשקל הגוף.
העור מכסה ומהווה מערכת שומרת על רקמות גוף פנימיות, שהן עם לחלוחית הטבעית לרקמה פנימית.
העור הנו חלק מן המערכת השומרת על הטמפרטורה של הגוף דרך בלוטות ההזעה, וכן העור הנו האיבר הראשון להיות המגע עם הסביבה החיצונית.
לעור בריא יש גמישות טבעית, ולחלוחית סבירה ביחס לאקלים החיצוני. עור יבש מאבד את יכולת הגמישות שלו, וככל שהעור יבש יותר זהו סמן לתהליך ההזדקנות שאינו קשור בהכרח לגיל הכרונולוגי. עור שומני מדי, מהווה שיכבה הגורמת לעיבוי העור ולכן להפרדה עד לכדי ניתוק מן המגע עם הסובב, דבר המתרחש בעקבות צורך לשמירה על מערכות פנימיות עדינות ורגישות יותר.
המקום בגוף שם יש יובש – מלמד על האזור הנפשי באדם שהתעייף, מזדקן בטרם עת ומותש מן ההתמודדות עם החיים.
המקום בגוף האדם שם יש עור שומני יותר (משאר חלקי עור בגוף) כגון הפנים או קרקפת ולעתים אזור החלציים, משקף על אזור הנפש באדם הזקוק להפרדה, להגנה ולכן לריחוק על ידי עיבוי רקמת העור. לרוב זוהי אינדיקציה שאזור נפשי זה הנו רגיש ועדין במיוחד לכן האדם זקוק להיראות כמו (כאילו) הוא מעובה, וגס במידה מסוימת. דבר זה נכון למצבים בהם העור בגוף כולו עם טקסטורה מאוזנת חוץ מאזורים מסוימים.
כאשר כול העור כולו הנו שומני ומעובה זהו סמן לאדם המבוסס בזהותו על ה”כרכרה” (גוף) לכן הוא נוטה להיות אדם המסובב עת תנודות הגוף, הדחפים של הגוף, ולכן התנודות הנפשיות נוטות להיות מעובות, גסות ובסיסיות.
העור אם כן, מהווה את הגבול הראשון המתחם את האדם ואחראי למגע עם הסובב, לשמירה ולהגנה על מערכות עמוקות ורגישות יותר, וכן ליצירת תהליך מאזן בין האדם לסביבה בה הוא חי.
לעור יש אינטליגנציה מיוחדת היודעת לחבר ולקשר את האדם עם הסביבה החיצונית, לכן כאשר יכולת זו אובדת, כאשר האינטליגנציה של העור אינה יודעת כיצד להפריד ולתחם את האדם מן הסביבה שלו, שם מתחילות הפתולוגיות השונות להתפתח.
מה הם התנאים לאיבוד העור את כוחו ואת האינטליגנציה הטבעית שלו?
מתי העור מפתח מחלות?
מדוע העור מאבד מכוחו ומן האינטליגנציה הטבעית שלו?
כוחו של העור, הוויטאליות המרכזית שממנה העור יונק את חיותו ואת כוחו קשור ליסוד עליו מושתת ה”אני” של האדם. לכל אדם, במבנה הזהות שלו, יש מרכז פנימי והוא היסוד העמוק ביותר בזהות העצמית, שהיא תחושת ה”אני” של האדם.
תכליתו של העור במובן העמוק, לתת תיחום והגנה ל”אני” של האדם.
כאשר אותו ה”אני” אינו מבוסס, אמורפי, אינו ברור לאדם, או שמעולם לא התבסס ולא גודר בזהות מורגשת וידועה לאדם עצמו, אז אין לעור ידיעה על מה עליו לשמור, האינטליגנציה של העור כמו שהולכת לאיבוד.
האינטליגנציה של העור מקבלת את כוחה מדרגת ידיעת ה”אני” של האדם.
ומחלות עור מלמדות על ידיעת “אני” שאינה מבוססת ואינה מגובשת, או שהתערערה עקב משברי זהות הקשורים ליסוד העמוק באדם.
משבר זהות מהווה שבר העשוי להוות סיבה לירידה עמוקה ביותר בדרגה של מערכת החיסון, דבר שניכר מיידית על טקסטורת העור.
דרך העור וביטויו הקליניים השונים ניתן לראות ולהבין את דרגת הביסוס של ידיעת ה”אני” באדם, ועוד יותר מזה, על מה ה”אני” של האדם מסובב.
האם על הגוף: “אני זה הגוף”.
האם על הרגשות: “אני זהו התוצר של התנועה והתגובות הרגשיות”.
האם על האינטלקט: “אני זהו תוצר המחשבות ועיסוק המנטאלי שלי”.
האם “אני זהו יסוד אלוה, אני הוא ה”אדון” היושב במרכבה.
“וּמֹשֶׁה בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה בְּמֹתוֹ לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ וְלֹא נָס לֵחֹה” (דברים לד,ז)
משה הנו הדוגמה האולטימטיבית והארכיטיפית לאדם שלא הזדקן, הלחלוחית שלו – הנוזלים לא יבשו, עינו לא כהתה – העין לא איבדה מן הלחלוחית הטבעית לה, והוא עצמו לא אבד כוחו, העור שלו לא זקן, הקולגן לא איבד מגמישותו, וכל זאת מכיוון שזהותו במובן המוחלט מבוססת על ה”אדון” (היסוד האלוהי שבאדם)
מחלות עור הנובעות מסיבות וויראליות: מולוסקום, יבלות, הרפס (על סוגיו השונים)
משקפות על חולי עקב זהות המבוססת על הרכב (שכל, אינטלקט)
העור הופך לפגיע עקב הישענותו (של העור) על יסוד זהות שאינו יציב ואינו אמיתי, לכן חשוף לתנודות של שלבים בחיי האדם שם יש “רעידות אדמה”.
מחלות עור וויראליות משקפות על יסוד בתפיסת העולם של האדם שאינו מאוזן, המבוסס על יסוד שהאדם בעצמו אינו באמת מאמין למה שהוא מצהיר כלפי העולם.
ילדים הנוטים ליבלות עור מסוגים שונים, הם אותם הילדים שהאינטלקט שלהם מגורה מדי ומתפתח מהר מדי על חשבון מערכי נפש אחרים לאור סימולציות הנובעות מחינוך והשפעות סביבתיות.
במבוגרים הסובלים ממחלות הרפס חזרות, הדבר מצביע על גישה ותפיסת עולם שאינה מאוזנת ונשענת על הרעיון ש”ניתן להתגבר על מהמורות החיים דרך מחשבה, ניתוח ולוגיקה” דבר היוצר מתח עצום מן הזווית הרגשית, כיוון שרעיון זה אינו תמיד נכון, ואינו בהכרח רלוונטי לסוגי האתגרים המשתנים בחיי האדם.
מחלות עור הנובעות מזיהומים חיידקיים: שושנת יריחו (ורדת) איריסיפלס, אימפטיגו, Folliculitis, Furunculosis
מחלות עור שהמחולל שלהן הם חיידקים כגון סטפילוקוק זהוב וסטפילוקוק פיוגנס.
מחלות אלה הן תוצר של עור הנשען על “אני” המבוסס על ה”סוסים” כלומר על הרגשות.
מחלות דלקתיות משקפות על מאבק וקונפליקט שיש באדם, בדרך כלל קונפליקט הגורם לקרע נפשי ולמאבק הקיים בממד הרגשות – כאשר יש שני סוגי רגשות הניגודיים זה לזה, כגון האדם חש שנאה ואהבה למשהו בעת ובעונה אחת, או שהאדם מטולטל בין רגשות סותרים הנעים המהירות ומשנים את הדינאמיקה הנפשית של האדם מקצה לקצה.
כדוגמת נערים ונערות בגיל ההתגברות הנוטים אקנה, מחלת עור דלקתית המלמדת על תקופת חיים של רגשות שאינם יציבים.
מחלות עור שהן תוצאה של מחולל פטרייתי: גזזת – Tinea Capitis (ring worm) או פטריות בציפורניים ופיטריות שמש.
אלה הן מחלות עור הקשורות לאיבוד האמון של העור ביסוד ה”אני” של האדם. יסוד ה”אני” של האדם אמורפי, לא מוגדר ולא ברור, ולכן העור אינו יודע על מה עליו להגן, את הוא אמור לתחם.
לאור אי האבחנה הזו המרקם של העור מאבד מדרגות החומציות הטבעית הנחוצה לו לשם שמירה על דרגות היגיינה טבעית, ואז העור נחשף לפטריות שהן זקוקות לבית גידול ללא ph – חומציות תקינה (דבר זה נכון גם לדינאמיקה של פטריות ווגינאליות)
סיכום:
יכולת ההגנה של העור, יכולת התיחום של העור, יכולת החיסון והגבולות שהעור מייצר, במובן רגשי, מנטאלי וגופני, תלוי בקשר שיש לעור עם יסוד ה”אני” של האדם.
ויסוד ה”אני” של האדם ועלמה הוא מבוסס, זהו דרגת החיסון, וכוח המייצר גבולות ותיחום המעיד על איכותו של אותו ה”אני”.